בש"פ 7963/09 פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת נ' אהד ) מיום 7.10.2009 בעמ"ת 3345-10-09, במסגרתה התקבל הערר שהגישה המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת ה' עובדיה ) מיום 5.10.2009 במ"ת 1953-10-09, בה נדחתה בקשתה של המשיבה לעיון חוזר ומעצרו של העורר עד תום ההליכים כנגדו והוחלט לשחררו בתנאים מגבילים למעצר בית בבית אמו.

עובדות והליכים קודמים

1.

ביום 25.11.2008 במסגרת ת.פ. 4213/08 הוגש כנגד העורר כתב אישום לבית משפט השלום בגין עבירות התפרצות לדירה – עבירה לפי סעיף 406 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:

חוק העונשין ) ובגין גניבה – עבירה לפי סעיף 383 לחוק העונשין (להלן: כתב האישום הראשון ). ביום 4.1.2009 הודה המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום הראשון. בית המשפט השלום הורה על עריכת תסקיר לעונש. ביום 14.1.2009 הורה בית משפט השלום (כבוד השופטת טלמור ) על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בקהילה הטיפולית "בית אור אביבה" שם שהה במסגרת הליכי גמילה בתנאי מעצר בית מלא. ביום

23.6.2009 הורה בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת בן שלמה ) כי העורר יוכל לשהות בתנאי מעצר בית מלא בביתו ויותר לו לצאת בין השעות 17:00-7:00 בימים א'-ה' לטיפול במרכז הגמילה "בית חוסן" (להלן: ההוראה החוקית ).

2.

בתקופה בה שהה העורר במעצר בית בביתו מכוח ההוראה החוקית הוא ביצע עבירות נוספות, כמפורט להלן, בגינן הוגש כנגדו כתב אישום נוסף (להלן: כתב האישום השני ). ביום 3.10.2009 בסמוך לשעה 10:30 חזר העורר לביתו מבית הכנסת כשהוא שרוי בגילופין. בכך הפר העורר הוראה חוקית אשר ניתנה על ידי בית המשפט המוסמך.

3.

בשובו לביתו, תקף העורר את המתלוננת, שהייתה באותה עת בת זוגו והתגוררה איתו, בכך שהכה אותה בכתפה השמאלית. משהגיעה המשטרה לביתו של העורר לאחר שהוזעקה על ידי המתלוננת, ביקש השוטר מהעורר לצאת מחוץ לביתו. העורר סירב לעשות כן תוך שהוא אומר לשוטר: "תעוף לי מהעיניים, תעוף מהבית שלי בכלל" תוך שהוא מניף את ידיו לעברו ומסרב להתלוות אליו. בהמשך לכך, העורר איים על המתלוננת בכך שאמר לה: "זה מה שאת רוצה, שרמוטה, חכי חכי תראי מה יהיה לך". השוטר הודיע לעורר על מעצרו והוציא אזיקי יד ובתגובה תקף העורר את השוטר בכך שדחף אותו, הכה אותו במכת אגרוף בידו, השתולל והתנגד למעצרו. העורר איים על השוטר בכך שאמר לו בין היתר: "אתה לא רוצה שאני אשתגע עליך, אתה הורס לי את החג אני אהרוס לך את החיים, אל תתן לי להתנהג כמו עבריין ולהתהפך עליך". במעשים אלו השתמש העורר בכוח או באיומים כדי למנוע או כדי להכשיל את מעצרו החוקי.

4.

בגין המעשים שלעיל הואשם העורר בהפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין; בתקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 379 וסעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין; באיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין; בתקיפת שוטר, עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין ובהתנגדות למעצר חוקי, עבירה לפי סעיף 47 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969.

5.

בגין העבירות נשוא כתב האישום השני הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו של העורר וביקשה לעצרו עד תום ההליכים כנגדו. לטענתה, העובדה כי העורר ביצע את המעשים נשוא כתב האישום השני כשהוא נתון בתנאים מגבילים, תחת השפעת אלכוהול, מצדיקה את החזרתו למעצר עד תום ההליכים כנגדו, במיוחד נוכח חומרת העבירות ונוכח מסוכנותו הרבה של העורר, המקימות עילת מעצר סטטוטורית ומצביעות על כך שחלופת המעצר אינה מאיינת את מסוכנותו.

6.

בית משפט השלום קבע כי קיימות ראיות לכאורה לצורך מעצרו של העורר עד תום ההליכים כנגדו. ואולם, נוכח תסקיר מעצר קודם שהוכן על ידי שירות המבחן למבוגרים מיום 23.6.2009, החליט בית משפט השלום לשחרר את העורר בתנאים מגבילים למעצר בית מלא בבית אמו.

7.

מהתסקיר עולות נסיבות חייו המורכבות של העורר, לפיהן אביו המנוח היה מכור לסמים אף הוא ועבר שיקום. בנערותו החל העורר לצרוך סמים, הפסיק את השימוש בזמן שירותו הצבאי, אך לאחר שחרורו מהצבא שב והדרדר לאורח חיים התמכרותי ושולי. אף המתלוננת, בת זוגו, באה מרקע משפחתי סבוך והיא סובלת מבעייתיות נפשית. לאחר מעצרו של העורר בגין העבירות נשוא כתב האישום הראשון לקתה המתלוננת בהתקף פסיכוטי אשר חייב את אשפוזה בבית חולים פסיכיאטרי, ועל רקע מצבה הוצאו ילדיה לאומנת חירום. בהמשך הוטב מצבה והילדים הוחזרו אליה. על אף ההטבה האמורה במצבה הרי שהמתלוננת הייתה נתונה במצוקה רגשית הולכת ומעמיקה סביב הטיפול בילדיה הצעירים ללא תמיכתו של העורר. המתלוננת הפעילה לחצים על הקהילה הטיפולית "בית אור אביבה" על מנת לאפשר את חזרתו של העורר לביתם בכדי שיסייע בגידול ילדיהם. שירות המבחן התרשם מבדיקות שערך עם גורמי הרווחה ביישוב בו מתגוררים בני הזוג כי למרות התמכרותו של העורר לסמים הוא נשא בתפקידו כאב באופן נאות. לפיכך המליץ שירות המבחן, בניגוד להמלצותיה של פקידת הסעד ומנהלת הקהילה הטיפולית, לאפשר לעורר לשוב לביתו בתנאי מעצר בית תוך שילובו ביחידה הטיפולית "בית חוסן", זאת על מנת שיוכל לסייע למתלוננת בגידול ילדיהם המשותפים.

8.

על החלטתו של בית משפט השלום הוגש ערר על ידי המשיבה לבית המשפט המחוזי. לטענת המשיבה, הגם שהיא מודעת לקשיים המלווים את העורר והמתלוננת, לא ניתן להתעלם מחומרת ההפרות שביצע העורר תוך תקיפת המתלוננת ותקיפת שוטר. עוד טענה המשיבה, כי שגה בית משפט השלום משהסתמך על האמור בתסקיר לא עדכני שהוכן בשלב אחר של ההליכים, ואם ראה לנכון לשחרר את העורר לחלופת מעצר היה עליו להורות על עריכת תסקיר עדכני שיבחן האם יש בחלופה כדי לאיין את מסוכנותו. לטענת העורר, צדק בית המשפט המחוזי משהורה על שחרורו לחלופת מעצר מבלי להורות על עריכת תסקיר מעצר, שכן נסיבות המקרה הייחודיות ובפרט אי יכולתה של המתלוננת להתמודד לבדה עם גידול ילדיה נוכח מצבה הנפשי, הצריכו את שחרורו המהיר של העורר לחלופת מעצר שכן אחרת הילדים היו מוצאים מביתם. מעבר לכך טען העורר כי חלופת המעצר איינה את המסוכנות הנשקפת ממנו למתלוננת משום שהעורר לא שוחרר למעצר בית בביתו אלא בבית אמו תוך שילדיהם המשותפים של בני הזוג מובאים אליו.

9.

בית המשפט המחוזי קבע כי לאחר שבית משפט השלום מצא שיש ראיות לכאורה לביצוע העבירות נשוא כתב האישום השני לא היה מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר ללא שהיה בידי בית משפט השלום תסקיר עדכני שיבחן האם החלופה ראויה והאם יש בה לאיין את מסוכנותו של העורר. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי לאור נסיבות ביצוע העבירות נשוא כתב האישום השני, אם תהיה לעורר נגישות למשקאות אלכוהוליים הרי שנשקף ממנו סיכון לסביבתו. בית המשפט המחוזי הביע ספק האם אמו של העורר הינה גורם מפקח ראוי שיכול למנוע ממנו את הנגישות למשקאות אלכוהוליים ועניין זה ראוי שיבחן על ידי שירות המבחן. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול החלטתו של בית משפט השלום ועל מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת כמו גם על הגשת תסקיר עדכני בתוך 21 ימים. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

הטענות בערר

10.

לטענת העורר – באמצעות באת כוחו, עו"ד עידית קן-צפור –שגה בית המשפט המחוזי משסירב להתייחס לתסקיר בו עיין בית משפט השלום, שכן תסקיר זה מגלה את הנסיבות המיוחדות של משפחתו שבגינן הוחלט לשחררו לחלופת מעצר. בהמשך לכך טוען העורר כי לא היה מקום להתערבותו של בית המשפט המחוזי בהחלטתו של בית משפט השלום, שכן האחרון בחן את הראיות ואת התסקיר, שוחח עם המתלוננת והעורר, חקר ודרש רבות בעניין מינויה של אם העורר כמפקחת ומצא אותה מתאימה לתפקיד. לטענת העורר, בית משפט השלום ערך את האיזון ההולם על סמך איסוף נתונים במהלך דיון ארוך והגיע לתוצאה הראויה. מעבר לכך, טוען העורר כי ההלכה מורה שלא כל הפרה של התנאים המגבילים מחייבת החזרת הנאשם למעצר עד תום ההליכים כנגדו, ומשעה שהעבירות הנוספות שביצע העורר לכאורה לאחר הפרת ההוראה החוקית אינן ברף החמור ביותר לא היה מקום להורות על מעצרו עד תום ההליכים כנגדו. העורר מדגיש כי במקרה דנן העבירות הנוספות שבוצעו לאחר ההפרה החוקית אינן עבירות נלוות להפרה אלא מנותקות ממנה, שכן ההפרה לא בוצעה על ידו במטרה לבצע את העבירות הנוספות. עוד מוסיף העורר כי כבר בהזדמנות הראשונה הודה בהפרת ההוראה החוקית, אך ההפרה בוצעה על ידו בתום לב מאחר וסבר כי מותר לו לצאת ממקום החלופה בשעות הרלוונטיות גם לבית הכנסת ולא רק ל"בית חוסן". בדיון שלפניי הוסיפה באת כוח העורר כי בית המשפט מוסמך היה לשחרר את העורר לחלופת מעצר מבלי להורות על עריכת תסקיר, וממילא התסקיר הוא בגדר המלצה ואינו כובל את שיקול דעתו של בית המשפט. מטעמים אלו מבקש העורר לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהורות על שחרורו לחלופת מעצר.

תגובת המשיבה

11.

לטענת המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד עדי מנחם – ההפרה שבוצעה על ידי העורר אינה קלת ערך כפי שבאת כוח העורר מנסה להציגה. מדובר בהפרה מהותית שכן העורר יצא ממקום חלופת המעצר בזמנים שלא הותר לו לצאת בהם וחזר כשהוא שרוי בגילופין. עוד טוענת המשיבה, כי לא ניתן לנתק בין עבירות האלימות שבוצעו על ידי העורר לבין הפרת ההוראה החוקית על ידו. ההפרה בוצעה בנסיבות חמורות בהן העורר איים ותקף את בת זוגו ואת השוטר תחת השפעת אלכוהול. בהינתן אירוע חמור זה טוענת המשיבה כי

נוצרו נסיבות חדשות לעומת הנסיבות שלאורן נערך התסקיר אליו התייחס בית משפט השלום. כך, טוענת המשיבה כי עתה אין מדובר עוד בעבירות רכוש גרידא אלא עסקינן בעבירות אלימות. כמו כן בזמנו התסקיר התייחס להתמכרותו של העורר לסמים בעוד שהפעם מדובר על ביצוע מעשי אלימות תחת השפעת אלכוהול. בשים לב לנסיבות החדשות שנוצרו טוענת המשיבה כי תמונת המצב שהוצגה על ידי שירות המבחן בתסקיר הקודם אינה רלוונטית עוד ולכן נדרש תסקיר עדכני. בשל כך טוענת המשיבה כי בדין קבע בית המשפט המחוזי שהיה על בית משפט השלום להורות על עריכת תסקיר עדכני בטרם הורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. לבסוף, טענה המשיבה כי הטיעונים לעונש בתיק נשוא כתב האישום הראשון קבועים ליום 27.10.2009, כך גם הקראת כתב האישום השני וככל הנראה מעדכון שמסרה לה באת כוח העורר התיק נשוא כתב האישום השני יצורף לדיון בתיק נשוא כתב האישום הראשון. כמו כן לקראת סוף חודש אוקטובר צפוי להגיע התסקיר העדכני, באופן שיאפשר לבית המשפט לקבל תמונה כוללת ומקיפה בעניינו של העורר ולהחליט בשאלת מעצרו. מנימוקים אלה מבקשת המשיבה לדחות את הערר.

12.

בתגובה לדבריה של באת כוח המשיבה, טענה באת כוח העורר כי מהיכרותה את עומסי העבודה המוטלים על שירות המבחן הרי שהתסקיר העדכני לא יהיה מוכן במועד עליו הורה בית המשפט המחוזי שכן עריכת תסקיר עורכת לפחות כחודש וחצי, ולפיכך התסקיר לא יהיה לנגד עיניו של בית משפט השלום בדיון הצפוי בסוף חודש אוקטובר.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. מקובלת עליי עמדת המשיבה לפיה לא ניתן לנתק את הקשר בין עבירות האלימות לבין הפרת ההוראה החוקית על ידי העורר. מדובר על מכלול אחד שיצר נסיבות חדשות שהן בגדר "עלית מדרגה" בהתנהלותו של העורר. ההתרחשות הנ"ל מצביעה על כך כי המסוכנות הנובעת מהעורר גברה לכאורה. עתה אין מדובר עוד בעבירות רכוש בלבד אלא מדובר בעבירות אלימות ואיומים שבוצעו תחת השפעת אלכוהול, נסיבות שלא עמדו לפני שירות המבחן כשערך את התסקיר מיום 23.6.2009, ולכן מן הראוי היה שבית משפט השלום יכריע בשאלת מעצרו של העורר בהתבסס על ממצאי תסקיר עדכני.

14.

מקובלת עליי עמדת באת כוח העורר לפיה רשאי בית המשפט להורות על שחרור לחלופת מעצר מבלי להיזקק לעריכת תסקיר בעניינו של העורר [ראו למשל: החלטתו של השופט ע' פוגלמן

בבש"פ 8576/07 סלאמה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.10.2007)], אולם לא ניתן להתעלם מכך שהחלטתו של בית משפט השלום לשחרר את העורר לחלופת מעצר הסתמכה במידה רבה על ממצאיו של שירות המבחן אודות נסיבותיו המשפחתיות, ממצאים שנקבעו בנקודת זמן מוקדמת יותר, שעה שלא עמדו לפני שירות המבחן הנסיבות החדשות שנוצרו עקב התנהלותו של העורר כאמור. אכן, שיקול דעתו של בית המשפט אינו כבול להמלצתו של שירות המבחן ותסקירי שירות המבחן הינם בגדר המלצה בלבד שאינה מחייבת את בית המשפט [ראו: אהרן ברק "התסקיר וקצין המבחן למבוגרים" כתבים , בעריכת ח"ה כהן וי' זמיר 653 (2000); אלי שרון

שיטת המבחן בדין הפלילי

258 (1987); חיה כהן-זנדבנג "על מעמדו של שירות המבחן בהליך הפלילי"

משפטים

כה 435 (1995); רע"פ (8787/03)

מנסור נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 11.1.2004)], אך שעה שבית המשפט בוחר לנהוג על פי המלצות שירות המבחן שומה עליו לוודא כי התסקיר עליו הוא נשען מסתמך על נתונים עדכניים אשר מביאים בחשבון את מכלול הנתונים הצריכים לעניין. בשל כך בדין הורה בית המשפט המחוזי על המשך מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת במקביל לעריכת תסקיר עדכני בעניינו. שעה שתעמוד לפני בית המשפט השלום תמונת מצב עדכנית ושלמה יוכל הוא לקבל החלטה בשאלת המשך מעצרו של העורר.

15.

אין באמור בהחלטה זו כדי להביע עמדה כלשהי בשאלת המשך מעצרו של העורר, אשר תיבחן על ידי בית משפט השלום על פי שיקול דעתו לאחר קבלת התסקיר המשלים.

16.

אשר על כן, הערר נדחה.