בש"פ 6985/10 יעקב עזרא נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' אורנשטיין) אשר קיבל ערר על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ש' בקר) והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.

העורר, יליד 1980, עומד לדין בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בגין עבירות של סחר בסמים, החזקת סם לצריכה עצמית והספקת סם. על פי הנטען בכתב האישום ביום 11.7.2010 או בסמוך לכך תיאם העורר עם שוטר סמוי עסקה לרכישת סם מסוכן מסוג קנביס בה יעביר העורר 40 מנות מן הסם לידי השוטר בנקודת מפגש מוסכמת בתמורה ל-7,500 ₪. העורר הגיע למקום המפגש כשהוא נושא סם מסוכן מסוג קנביס במשקל 393.83 גרם נטו מחולק ל-40 מנות ולאחר שהחביא את הסם בחצר בנין סמוך מסר בפגישתו עם השוטר כי לא יעביר לידיו את הסם לפני שישולם לו סכום הכסף עליו הם סיכמו. בשלב זה הודיע השוטר לעורר כי לא יוציא את העסקה לפועל. בהמשך לכך ולאחר שעזב את מקום המפגש נעצר העורר כשהוא נושא על גופו סם מסוכן מסוג קנביס במשקל 2.9 גרם

נטו וברכבו נתפסה כמות נוספת של הסם במשקל 18.31 גרם נטו כשהוא מוחבא בתא המטען.

כתב האישום מוסיף ומפרט (פרטי אישום 2-11) מסכת של עסקאות רבות בהן מכר העורר לאנשים שונים ובהם שוטרים סמויים סם מסוכן מסוג קנביס וזאת במקומות שונים ברחבי העיר תל אביב-יפו בהם הכניסה לאוניברסיטת תל אביב, תחנת רכבת "השלום" שבעיר וכיכר המדינה. בתמורה לסם קיבל העורר בעסקאות השונות שעל פי הנטען ביצע תשלום כספי או משקאות אלכוהוליים וחלק מפרטי האישום מציינים שמשקלו של הסם הנמכר הוא 20 גרם נטו לערך בכל אחת מאותן עסקאות בהן הדבר נזכר.

2.

עם הגשת כתב האישום נגד העורר עתרה המשיבה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בהחלטתו מיום 28.7.2010 קבע בית משפט השלום בתל-אביב (השופט י' יצחק) כי נוכח העובדה שהעורר אינו חולק על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס לו יש לשוב ולהידרש לסוגיית מעצרו של העורר לאחר שיתקבל תסקיר שירות המבחן שיבחן את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. בהחלטה נוספת של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 5.9.2010 (השופט ש' בקר) שניתנה לאחר שהתקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר ציין בית המשפט כי העבירות המיוחסות לעורר ונסיבות ביצוען מקימות עילת מעצר סטטוטורית והעובדה שלעורר אין עבר פלילי אינה מהווה כשלעצמה נסיבה המאיינת עילה זו. אשר לסוגיית החלופה קבע בית המשפט כי עיון בתסקיר שירות המבחן שלא כלל המלצה בדבר שחרורו לחלופת מעצר מלמד כי טמונה בו סתירה שעניינה בכך שמסקנת התסקיר "אינה נתמכת בראשיתו". בפרט ציין בית המשפט כי לא ברור מן התסקיר מדוע הוא אינו כולל המלצה לשחרור לחלופה אף ששירות המבחן התרשם לחיוב מהורי המערער שהוצעו כמפקחים וקבע כי בפיקוחם יהא משום הפחתה של הסיכון הנשקף מן העורר. על כן, ובהסכמת המשיבה, הורה בית המשפט לשירות המבחן לערוך תסקיר משלים במסגרתו "יישב את הסכסוך" שבין הפרק הראשון של התסקיר ובין המלצותיו הסופיות.

משהתקבל התסקיר המשלים בעניינו של העורר התחדש הדיון בשאלת המעצר בפני בית משפט השלום בתל אביב-יפו ובהחלטתו מיום 21.9.2010 ציין בית משפט השלום (השופט ש' בקר) כי כתב האישום דנן הוא ההיתקלות הראשונה של העורר עם גורמי האכיפה ואף ש"הפליא לעשות" בהיתקלות זו אין להתעלם מעברו הפלילי הנקי. בית משפט השלום הוסיף וציין כי התסקיר המשלים כולל עתה המלצה חיובית לשחרורו של העורר לחלופת מעצר בפיקוח של אחיו ובת זוגו מהם הוא התרשם "כמפקחים יעילים ורציניים שיוכלו להוות עבור [העורר] מסגרת בטוחה ולהפחית סיכון ממצבו". בית המשפט הדגיש כי אחי העורר ובת זוגו נבחנו באופן מעמיק ונוכח ההמלצות שנתקבלו בעניינם ועל יסוד פסיקתו של בית משפט זה אשר מצאה לנכון לשחרר לחלופת מעצר במקרים דומים לעניינו של העורר, אימץ בית משפט השלום את ההמלצה וקבע כי העורר ישוחרר לחלופה בתנאי מעצר בית מלא בבית אחיו בראשון לציון בפיקוח שלו ושל בת זוגו ובתנאים נוספים (התחייבות עצמית בסך 10,000 ₪; ערבות צד ג' בסך 10,000 ₪ מטעם כל אחד מן המפקחים; הפקדה במזומן בסך 10,000 ₪; קיום בדיקות שתן לאיתור סמים על בסיס שבועי; והטלת צו פיקוח מבחן למשך שישה חודשים).

3.

המשיבה עררה על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ובהחלטתו מיום 24.9.2010 (השופט א' אורנשטיין) ציין בית המשפט כי העבירות של סחר בסמים מסוכנים המיוחסות לעורר נמצאות במדרג הגבוה של סולם העבירות בספר החוקים וההלכה הפסוקה מורה כי נוכח הסכנה הרבה הנשקפת ממי שעוסק בסחר בסמים קיים קושי להפיגה אלא בהינתן נסיבות מיוחדות, אשר אינן מתקיימות במקרה דנן. בהקשר זה ציין בית המשפט כי מדובר במי שסחר בסמים במשך תקופה של חודש במהלכו מכר בכ-30 הזדמנויות שונות סמים מסוכנים בין היתר לשוטרים סמויים. בית המשפט ציין עוד כי פעילותו של העורר היתה בגלוי במקומות ציבוריים וללא חשש; כי הוא לא בחל בשום אמצעי על מנת להשיג את מבוקשו ואין הוא חושש מאימת הדין; וכי מכתב האישום עולה שלא ניתן לומר עליו כי הוא מעד באופן חד פעמי אלא חזר על מעשיו פעם אחר פעם. לגישת בית המשפט חומרת העבירות המיוחסות לעורר "זועקת" ורמת המסוכנות הנשקפת ממנו היא במדרג המסוכנות הגבוה כך שלא ניתן לאיינה בחלופה. בית המשפט הוסיף וקבע כי מסוכנותו של העורר נלמדת גם מתסקירי שירות המבחן שהוגשו בהדגישו כי שירות המבחן ציין את הבעייתיות של העורר המתאפיינת בהיעדר הבנה או מודעות למצב בו הוא נמצא וכי העורר הוליך שולל את שירות המבחן שעה שטען בפני נציגיו כי הוא אינו משתמש בסמים (בניגוד לדבריו בחקירתו שם מסר כי הוא מעשן סמים מידי יום). אמנם עברו הפלילי של העורר נקי והוא איש צעיר אך כל אלה לא הרתיעו אותו, כך קבע בית המשפט, מלבצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום ועל כן סבר כי אין כל ערובה שלא ימשיך לבצען גם בעתיד. מטעמים אלה קיבל אפוא בית המשפט את הערר והורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים.

4.

על החלטה זו הוגש הערר שבכאן. לטענת העורר לא היה מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום להורות על שחרורו לחלופה והחלטתו של בית המשפט המחוזי בערר אינה מבוססת לגישתו באשר היא מתעלמת מהמלצתו החד משמעית של שירות המבחן ומפסיקתו של בית משפט זה אשר הורתה על שחרור לחלופה בנסיבות דומות לעניינו ואף במקרים חמורים יותר מבחינת סוג הסם ומידת התחכום שמאפיינת את פעילות הסחר. העורר מוסיף וטוען כי בית משפט קמא דן בערר כערכאה ראשונה ובכך לגישתו שגה והוא מוסיף ומציין כי מהחלטתו משתמעת מעין "הרשעה" בעבירות שיוחסו לו וקביעת ממצא בדבר פוטנציאל לביצוע עבירות דומות בעתיד והכל בלא בסיס מתאים לכך. העורר סבור כי המלצת שירות המבחן היא המלצה מקצועית וראויה המבוססת על מכלול השיקולים הרלוונטיים והאיזונים הנדרשים, בין היתר, נוכח התנאים הנוספים שקבע בית המשפט ובהם הטלת צו מבחן והעמדתו בפני סדרה של בדיקות שתן עיתיות ונוכח העובדה שאחיו שהומלץ כמפקח עבד עד לאחרונה עם נפגעי סמים ועזר בשיקומם. לבסוף טוען העורר כי קביעתו של בית משפט קמא לפיה ניסה להוליך שולל את נציגי שירות המבחן אין לה יסוד והוא מציין כי בחקירתו הודה שהסמים שייכים לו ובדיקות השתן שנלקחות ממנו באופן סדיר נמצאו שליליות.

המשיבה מצידה סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי וכי חרף המלצתו החיובית של שירות המבחן הולמת ההחלטה את מסוכנותו של העורר. בהקשר זה טוענת המשיבה כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את המיוחס לעורר בכתב האישום ממנו עולה כי מדובר בסוחר סמים "מדופלם" שביצע עסקאות במקומות ציבוריים לאור היום ובכמויות משמעותיות לאורך תקופה של כשנה לפחות (ולא כחודש לפי קביעת בית המשפט המחוזי). בנסיבות אלה סבורה המשיבה כי בדין נקבע שעברו הנקי של העורר אין בו להטות את הכף לעבר שחרורו לחלופה.

5.

דין הערר להידחות. העבירות המיוחסות לעורר מקימות עילת מעצר סטטוטורית ובפסיקה הודגש כי נסיון החיים מלמד על הקושי ליתן אמון בסוחרי סמים שלא ישובו לעיסוקם הטומן בחובו אפשרות ל"כסף קל" מצד אחד וסיכון לעצמם, לאחרים ולחברה בכללותה מן הצד השני (ראו למשל: בש"פ 3977/09

כהן נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם, 18.6.09); בש"פ 6439/09

אבו לבן נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם, 16.8.09 ); בש"פ 9595/09 קורס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.12.2009) ). על רקע חזקת המסוכנות הקיימת במקרים כגון דא, נקבע בפסיקה כי ככלל אין מקום להורות על שחרורם של נאשמים בסחר בסמים לחלופת מעצר למעט במקרים חריגים. זאת, בין היתר משקיים חשש לפיו גם במסגרת החלופה ימ שיכו בפעילותם להפצת הסם ברבים (ראו, למשל: בש"פ 3807/06 טורק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.5.2006);

בש"פ 3232/09 בוטרשוילי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 22.4.2009)) .

במקרה דנן, צדק בית משפט קמא בקובעו שעניינו של העורר אינו נמנה עם המקרים חריגים בהם ראוי לסטות מן הכלל עליו עמדנו לעיל. היקף המסחר המיוחס לעורר בכתב האישום הוא משמעותי, העסקאות אותן ביצע לכאורה אירעו בתדירות גבוהה עם אנשים שונים. העובדה שפעילותו בוצעה על פי הנטען במקומות ציבוריים הומי אדם ולאור היום, מחזקת אף היא את המסוכנות הנשקפת ממנו, כפי שקבע בצדק בית משפט קמא. בהחלטתו ציין בית משפט קמא כי פעילותו של העורר נמשכה לכאורה כחודש ימים ואף בכך ראה משום פעילות המצדיקה מעצר עד תום ההליכים. עיון בכתב האישום מלמד עם זאת כי מדובר לכאורה בפעילות שנמשכה לאורך תקופה ארוכה בהרבה. כך, למשל, מפרט האישום התשיעי כי פעילות הסחר בסם שביצע העורר נמשכה באחד מערוצי המסחר שהפעיל לפחות לאורך תקופה של כשנתיים . הנה כי כן, מדובר במי שעוסק בפעילות של מסחר בסמים זמן לא מבוטל ועובדה זו מעצימה את המסוכנות הנשקפת ממנו כמו גם את הקושי ליתן בו אמון. אכן, עברו הפלילי הנקי של העורר יש לו משקל לזכותו והוא הדין ביחס להמלצתו החיובית של שירות המבחן אשר התרשם מאחי העורר ומבת זוגו כמפקחים רצינים ואחראיים. עם זאת, לנוכח המסוכנות הנשקפת ממנו כמפורט לעיל ונוכח אמות המידה שהותוו בפסיקה לגבי העבירות המיוחסות לעורר, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אשר ראה במקרה זה שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן (לכלל לפיו המלצת שירות המבחן אין בה לחייב את בית המשפט שעה שהוא בוחן את התאמתה של חלופת מעצר ראו למשל: בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.2005); בש"פ 7963/09 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.10.2009)).

אשר על כן, הערר נדחה.