בש"פ 6968/10 חליל יוסף אלרבאעיה נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת מ' ברנט) אשר קיבל ערר על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא (השופט מ' קרשן) והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.

העורר, יליד 1985, עומד לדין יחד עם שלושה אחרים בעבירות של החזקת סם מסוכן בצוותא שלא לצריכה עצמית והכשלת שוטר. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן שהוגש נגד העורר והאחרים, ביום 15.7.2010 נסעו העורר והייתם אל עוקבי (להלן: הייתם ) ברכבו של העורר (להלן: הרכב ) מדרום הארץ לטייבה. סמוך לטייבה פגשו העורר והייתם בסלים גאבר (להלן: סלים ) אשר עלה על הרכב והובילם לביתו של אחיו, עבד גאבר (להלן: עבד ), שהמתין לבואם. בהגיעם אל ביתו של עבד ניגשו העורר ועימו האחרים אל תא המטען של הרכב; הייתם הוציא ממנו שק שהכיל 10 חבילות של סם מסוכן מסוג קנביס במשקל 7.830 קילוגרם נטו; עבד נטל מהשק חבילה של סם מסוכן מסוג קנביס במשקל 850 גרם ; ולאחר מכן פנו כולם אל עבר ביתו של עבד. בשלב זה הגיעו למקום שוטרים אשר קראו "משטרה לא לזוז". העורר וכמוהו האחרים ניסו להימלט מן המקום והשאירו את הסמים בכניסה לבית, אך הם נתפסו על-ידי השוטרים ובחיפוש שנערך בביתו של עבד בסמוך לאחר מכן, נמצא סכום של 18,000 ₪ במזומן השייך לו. לגבי עבד נטען בכתב האישום עוד כי הוא החזיק בבית אחיו הסמוך לביתו, 600 גרם של סם מסוכן מסוג קנביס; ובצמוד לשיחים בקרבת הבית החזיק כמות נוספת של 1,050 גרם של סם מאותו הסוג ובגין כך עומד עבד לדין בעבירה נוספת ונפרדת של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של העורר ושלושת האחרים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. בהחלטותיו מיום 1.8.2010 ומיום 2.8.2010 קבע בית המשפט השלום (השופטת נ' שעשוע) כי המשיבה הניחה תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס להם בכתב האישום (העורר, עבד והייתם לא חלקו על קיומה של תשתית כזו), ודחה את המשך הדיון לצורך קבלת תסקיר של שירות המבחן לעניין חלופת מעצר. בהחלטה נוספת מיום 13.9.2010 ציין בית משפט השלום (השופט מ' קרשן) כי תסקיר המעצר שהתקבל בעניינו של העורר כולל המלצה חיובית בדבר שחרורו לחלופת מעצר בבית דודו בפיקוח אביו או הדוד, מהם התרשם שירות המבחן כאנשים רציניים היכולים להוות גורם מפקח ומצמצם סיכון. בית משפט השלום הוסיף וציין כי העורר מגלה נכונות להיעזר בקשר טיפולי; כי עברו הפלילי נקי; ועוד צוין כי הוא מצוי בעיצומם של טיפולי פוריות. מטעמים אלה, אימץ בית משפט השלום את המלצת שירות המבחן והורה על שחרורו של העורר לחלופת המעצר שהוצעה בבית דודו שבפזורת שבט אלעצם צמוד לשגב שלום ובתנאים נוספים שפורטו באותה החלטה.

3.

לבקשת המשיבה עיכב בית משפט השלום את ההחלטה בדבר שחרורו של העורר לחלופה לצורך הגשת ערר ובהחלטתו מיום 16.9.2010 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת מ' ברנט) את הערר והדגיש כי המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים שחרור לחלופה בעבירות סמים, הגם ששירות המבחן התרשם לחיוב מן המפקחים שהוצעו. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אף שלעורר לא יוחסה עבירת סחר, אין להתעלם מכמות הסם; מחלקו הלכאורי בביצוע העבירות (טענת המשיבה בהקשר זה היתה כי העורר שימש חוליה משמעותית בשרשרת הפצת הסם וכי הוא זה שיזם את האירוע נשוא כתב האישום); ומכך שגם על פי התסקיר אין מדובר במי שראוי לאמונו של בית המשפט. מטעמים אלה קיבל בית המשפט המחוזי את הערר והורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים.

4.

על החלטה זו הוגש הערר דנן. לטענת העורר שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את המלצת שירות המבחן ולגישתו היה מקום ליתן משקל רב לכך שהוא נעדר עבר פלילי; לרקע התעסוקתי שלו המהווה "אינדיקציה ראשונית" ליכולתו להציב לעצמו גבולות בכלל ובתקופת המעצר בפרט; ולהיותו בעיצומם של טיפולי פוריות. העורר מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי לא שקל את כלל השיקולים הנדרשים באשר לבחינת החלופה ושם את כל כובד המשקל על נסיבות ביצוען של העבירות המיוחסות לו. לעומת זאת, החלטתו של בית משפט השלום משקפת לגישת העורר איזון נכון של מכלול השיקולים הצריכים לעניין לרבות השיקול הנוגע למסוכנותו. עוד טוען העורר כי השמתו במעצר בהליך הפלילי הראשון בו הוא מעורב אינו סביר באשר הנזק שעלול להיגרם לו מן המעצר אינו עומד ביחס מתאים לתועלת שניתן להפיק מן המעצר.

המשיבה מצידה סבורה כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי המשקפת היטב לגישתה את המסוכנות הנובעת מן העורר בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה ולכמות הסם שנתפסה.

5.

העבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית בגינה עומד העורר לדין (יחד עם אחרים), מקימה עילת מעצר סטטוטורית בשל הקושי ליתן אמון בנאשם כזה שלא ישוב לעיסוק מסחרי בסם המצמיח "כסף קל" ובשל הסיכון הנשקף מהפצת הסם כאמור לציבור בכללותו (ראו למשל: בש"פ 9595/09 קורס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.12.2009) ; בש"פ 6985/10 עזרא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.10.2010)). ההלכה היא על כן כי אין לשחרר לחלופת מעצר מי שקמה נגדו תשתית ראייתית לכאורית המלמדת על מעורבות בפעילות מסחרית בסם, למעט במקרים חריגים המצדיקים זאת, בשל החשש שאין בחלופת מעצר כדי למנוע את המשך הפעילות המסחרית להפצת הסם (ראו למשל בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל , פ"ד מט(3) 164, 168 (1995)).

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתסקיר שירות המבחן הגעתי לכלל מסקנה כי עניינו של העורר אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים סטייה מן הכלל עליו עמדנו לעיל. העבירות המיוחסות לעורר מלמדות על מסוכנות רבה הנשקפת ממנו, בייחוד בשים לב לכמות הסם שנתפסה ולנסיבות התפיסה. העובדה כי עברו של העורר נקי והעובדה ששירות המבחן התרשם לטובה מן המפקחים שהציע יש להן אמנם משקל לזכותו, אך מנגד עמד בית המשפט המחוזי ובצדק על כך שלפי התרשמותו של שירות המבחן העורר עצמו הינו בעל נתונים אישיים דלים ואינו ער לבעייתיות במצבו וכי אין לשלול סיכון להתנהגות עבריינית חוזרת מצידו. הנה כי כן, התסקיר שהניח שירות המבחן בפני בית המשפט רחוק מלהיות חיובי. בהתחשב בכך ובהתחשב בעבירות המיוחסות לו כמפורט לעיל, אני סבורה כי צדק בית משפט קמא בקובעו כי אין להורות על חלופת מעצר במקרה דנן.

אשר על כן, הערר נדחה.