בש"פ 8992/10 סלים ג'אבר נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה אושרו שתי החלטות שניתנו על ידי שופטי בית המשפט השלום בכפר סבא. בהחלטה אחת נקבע (מ"ת 38071-07-10 מיום 2.8.2010, השופטת נ' מימון שעשוע ) כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס כתב אישום שהוגש נגד העורר. בהחלטה האחרת (מ"ת 38071-07-10 מיום 17.10.2010, השופט מ' קרשן ), נקבע כי אין מקום לשחרור העורר לחלופת מעצר. העורר מסתייג משתי קביעות אלה.

2.

באשר למצב הראיות טוען הסניגור, כי התשתית נשענת על נוכחותו של העורר במקום בו בוצעה עסקת סמים. על פי קו זה, לא די בכך לבסס את האישום בדבר החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בצוותא. התשובה לטענה זו היא שהתשתית הראייתית רחבה יותר מכפי שהוצגה. כפי שכתב בית המשפט המחוזי "העורר ליווה את מביאי הסם לבית אחיו והיה יחד איתם בשלב בו פרקו את הסם מהרכב והוליך אותם לכיוון הבית. התנהגותו של העורר כחלק מהחבורה שקשרה יחד לסחור בסמים, והתנהגותו לאחר מעשה, מעידות עליו כי לא פעל באופן תמים". נכון הוא, כי נוכחות פיזית גרידא במקום ביצוע עבירה אינה מלמדת על מעורבותו בפלילים של הנוכח. אולם, מהחומר עולה לכאורה כי מעורבותו של העורר משתרעת על חלקים שונים של ביצוע העבירה, נוכחותו אינה תמימה. אין בכך לשלול, ואינני מביע עמדה בנידון, כי בסיום המשפט יזוכה העורר מביצוע כל עבירה ולו מחמת הספק. בל נשכח כי נהנה הוא, ככל נאשם שטרם הורשע, מחזקת החפות. עם זאת, ככל שעסקינן בראיות לכאורה, התשתית העובדתית עונה על הנטל המוטל על כתפי התביעה בשלב זה.

3.

ביחס לשחרור העורר לחלופת מעצר, הערכאות הקודמות הנחו עצמן על פי החלטת בית המשפט העליון בבש"פ 6968/10, בעניינו של הנאשם מספר 4 בכתב האישום – חליל אל רביע (הנאשם הנוסף). הוסבר בהחלטת בית המשפט השלום, שהנאשם הנוסף זכה להמלצה חיובית משירות המבחן ובכל זאת קבע בית המשפט את אשר קבע לגביו. תוצאה זו מתיישבת עם חזקת המסוכנות בדבר העבירה בה הואשם העורר. גם אם אקבל את טענת הסנגוריה, לפיה חלקו של הנאשם הנוסף חמור יותר מחלקו של העורר, עדיין לא מצאתי שנפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של העורר. בעניין זה, די לפנות לתסקיר שנערך לגבי העורר, ובו צוין כי "בהיעדר תובנה לקשייו, אין אנו יכולים לשלול סיכון להתנהגות בעייתית חוזרת במצבו... אנו סבורים שלא ניתן להמליץ על שחרורו ממעצרו".

4.

הערר נדחה.