בש"פ 9284/08 מאור לוי נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אמינוף) לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.

נגד העורר

הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, נסיון תקיפה, איומים, שיבוש הליכי משפט, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור. על-פי הנטען בכתב האישום, העורר ואדם בשם משה פורטל (להלן: המתלונן ) עבדו יחדיו במפעל "גליל כימיקלים" בקריית שמונה. ביום 27.2.2008 בשעה 03:00, נכנסו המתלונן ופועלים נוספים לחדר האוכל בו ישן העורר באותה העת. העורר, אשר התעורר כתוצאה מהרעש שהקימו הפועלים, ניסה לחבוט במתלונן באמצעות מקל, אולם המתלונן הצליח להתחמק ממכותיו. משכך, יצא העורר את חדר האוכל ושב כשבידו "סכין יפנית", באמצעותה חתך את פניו של המתלונן מרקתו ועד למרכז אפו. טרם פינויו של המתלונן לבית החולים איים עליו העורר כי "יגמור איתו חשבון".

נגד העורר הוצא צו מעצר עוד באותו היום, אולם הלה ברח והסתתר מפני המשטרה. ביום 28.8.2008, בעודו הולך ברחוב, זיהו שני שוטרים את העורר, אולם הוא הצליח לחמוק מידיהם. ביום 23.9.2008 נעצר העורר על-ידי שוטר לבדיקה. השוטר נכנס לניידת המשטרה על מנת לברר את פרטיו, ומשיצא מן הניידת פתח העורר במנוסה, בסופה הצליח השוטר להדביקו והוא נעצר. למחרת היום התפרע העורר בבית המעצר תוך שהוא קורא לעבר היומנאית קריאות גנאי.

3.

במקביל להגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה להורות על מעצרו של העורר עד תום

ההליכים

נגדו. בית המשפט, בהתריעו על תופעת הסכינאות ובהדגישו את התנהגותו של העורר אשר לא היסס, בשל דבר של מה בכך, לעשות שימוש בסכין, קבע כי טמונה בו מסוכנות לשלום הציבור. עוד הזכיר בית המשפט כי על אף גילו הצעיר, לעורר ישנו עבר פלילי מכביד ביותר, וכי תלויים נגדו שלושה מאסרים על תנאי ברי הפעלה. לנוכח האמור, הסיק בית המשפט כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בדרך של שחרור לחלופת מעצר, והורה על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

4.

בערר שלפניי טוען בא כוח העורר כי שגה בית משפט קמא בכך שקבע כי אין מקום לשקול חלופת מעצר בעניינו של העורר. לטענתו, גישה זו סותרת את הוראות החוק ואת ההלכה הפסוקה לפיה יש לשקול חלופת מעצר בכל מקרה לגופו ולשם כך להיעזר בתסקיר, וכי רק לאחר בחינת החלופה המוצעת יחליט בית המשפט אם יש בה כדי לנטרל את המסוכנות. עוד טוען בא כוח העורר כי אמו של העורר – אשר ביתה אמור היה לשמש כחלופת מעצר – לא יכולה היתה להתייצב לדיון בפני בית המשפט המחוזי. משכך, פנה בא כוח העורר לבית המשפט בבקשה להורות על הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו של העורר. ואולם, החלטתו של בית המשפט שלא לבקש תסקיר שירות מבחן קיפחה את זכותו של העורר, שכן כתוצאה מכך כלל לא נתאפשר לו להציג חלופת מעצר. לנוכח האמור, מבקש בא כוח העורר להורות על שליחת העורר לקבלת תסקיר מעצר או להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת לאפשר לעורר להציע חלופת מעצר.

5.

בא כוח המדינה מסכים כי ישנה חובה המוטלת על בית המשפט לבחון קיומה של חלופת מעצר. אולם, לטעמו, אין פירושה של חובה זו לבחון באופן פרטני חלופת מעצר קונקרטית ואין הכרח או חובה לבקש תסקיר, כי אם חובה לבחון באופן עקרוני האם המקרה הנדון מתאים לשחרור לחלופת מעצר. בא כוח המדינה מציין כי בית המשפט המחוזי קבע כי המקרה דנן אינו מתאים לשחרור לחלופה, וממילא אין כל טעם בהקדשת משאבים לשם בחינת חלופה זו או אחרת. כן מצביע בא כוח המדינה על חומרת העבירה בה מואשם העורר, כמו גם על עברו הפלילי המכביד, המצדיקים, לדידו, את הותרת העורר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

6.

לאחר שעיינתי בערר ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי ושמעתי את טיעוני הצדדים, מצאתי כי דין הערר להידחות. אכן צודק בא כוח העורר בטענתו כי יש לבחון קיומה של חלופת מעצר בכל מקרה לגופו, וברי כי לכל נאשם שמורה הזכות לטעון בפני בית המשפט לקיומה של חלופה כאמור. עם זאת, יש להבחין בין חובתו של בית המשפט לבחון את האפשרות העקרונית לקיומה של חלופת מעצר – חובה המוטלת עליו מכוח סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:

החוק ), לבין עריכת בחינה קונקרטית בנוגע לחלופת מעצר זו או אחרת. כך, כאשר נסיבות המקרה מעידות על מסוכנות חמורה ומוכחת, עשוי להתייתר הצורך בבחינת חלופת מעצר ספציפית (ראו: בש"פ 2931/06 גבאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 23.4.2006)). הבחינה היא אפוא דו שלבית: תחילה יבחן בית המשפט אם ניתן להסיר את עילת המעצר הרלוונטית באמצעות חלופת מעצר כלשהי, ורק בהגיעו למסקנה חיובית, יעבור בית המשפט לבחינת חלופות המעצר הקונקרטיות ומידת התאמתן ולשקילת הצורך בעריכת תסקיר (בש"פ 5543/06 אבו חוצא נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 5.7.2006); בש"פ 9447/04 זבידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 2.11.2004); בש"פ 5985/08 אבו ואסל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 10.7.2008); בש"פ 10210/05 אלעטאונה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 7.11.2005); והשוו: בש"פ 5431/04 בדראן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.6.2004)).

במקרה דנן, דעתי כדעת בית המשפט המחוזי כי אין בשחרורו של העורר לחלופת מעצר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו, ועל כן יש להותירו במעצר עד לתום ההליכים נגדו. מהעובדות המתוארות בכתב האישום עולה כי העורר לא היסס לשסף את פני המתלונן באמצעות סכין מבלי שקמה לכך כל סיבה של ממש – ככל שיכולה כזו לקום כלל. התנהגותו זו של העורר, בצירוף בריחתו מפני גורמי אכיפת החוק, ובהתחשב בעברו הפלילי הכבד, הכולל, בין היתר, 3 עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, 6 עבירות של תקיפת שוטר, 7 עבירות של איומים, 7 עבירות של היזק לרכוש במזיד, 5 עבירות של בריחה ממשמר חוקי ועוד שלל עבירות כגון גניבה, פריצה לבניין, שבל"ר, ונהיגה בזמן פסילה, מקימות, לטעמי, עילת מעצר כפולה לגביו: הן בגין מסוכנותו לבטחון הציבור, הן בגין החשש להתחמקותו מהליכי שפיטה (סעיף 21(א)(1)(א), 21(א)(1)(ב) לחוק).

7.

על רקע האמור, אך פשוט הוא כי דינה של טענת בא כוח העורר, לפיה החלטתו של בית המשפט שלא לבקש תסקיר שירות מבחן מקפחת את זכותו להציג חלופת מעצר, להידחות. הוראת סעיף 21א(א) לחוק אכן מקנה לבית המשפט סמכות להורות על עריכת תסקיר מעצר, אך כפי שהובהר כבר לא אחת על ידי בית משפט זה, סמכות לחוד והפעלתה לחוד. קודם להפעלתה של סמכות זו, על בית המשפט להשתכנע, ולו לכאורה, כי העבירות בהן מואשם העורר, נסיבות ביצוען וכלל נסיבותיו האישיות של העורר מצדיקות את הפעלתה (בש"פ 1744/98 סיידי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 19.3.1998); בש"פ 3086/05 אבו הדובה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 14.4.2005); בש"פ 553/08 בוקאעי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 23.1.2008)).

במקרה דנן, לא קמה כאמור כל הצדקה להפעלת סמכות זו.

אי לכך, הערר נדחה.