בש"פ 5543/06אמין אבו חוצא נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו.

העובדות וההליכים בערכאות הקודמות

1.

העורר הוא תושב הרשות הפלסטינית בעל עבר פלילי בישראל אשר שהה בישראל, עובר לביצוען של העבירות המתוארות להלן, ככל הנראה, שלא כחוק.

2.

לפי כתב האישום אשר הוגש נגדו ביום 20.4.2006 התפרץ העורר ביום 10.4.2006 באשמורת הלילה אל דירתו של דוד אורן ברחוב שדות 50 בראשון-לציון, פתח את חלון ההזזה, הרים את התריס החשמלי ונכנס לדירה במטרה לגנוב. לשם כך נטל מן הבית מפתחות ואמצעי שלט-רחוק המיועדים לפתיחתם של שלושה רכבים שבבעלות המתלונן וחמו, מר רפאל יצחק. לאחר מכן, באמצעות המפתחות שנטל, התפרץ העורר לשניים מהרכבים והחל לנסוע באחד מהם. בשלב זה נודע למשטרה על תנועת הרכב באמצעות חברת איתוראן. בעקבות הודעה זו הציבה המשטרה מחסומים והחלה במרדף אחרי העורר שנסע ברכב הגנוב. במסגרת מרדף זה נאשם העורר כי החל לנגח רכב משטרה אשר נסע במקביל לו ומשמאלו. כאשר הגיע למחסום המשטרתי ניסה לדרוס שוטר ומשלא עלה הדבר בידו עצר את הרכב וניסה להימלט רגלי. העורר מואשם גם בעבירות נוספות.

3.

נגד העורר הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. הבקשה נדונה בבית משפט השלום בראשון-לציון בפני כבוד השופטת שירי רפאלי. פרקליטו של העורר, עו"ד ירון ברזילי, הסכים שקיימות ראיות לכאורה נגד מרשו בחלק מהאישומים. השופטת רפאלי ניתחה את העובדות והטענות שהיו לפניה והגיעה למסקנה שגם בעבירות האחרות. קיימות ראיות לכאורה. הבקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו התקבלה ביום 25.4.2006. בהחלטתה הטעימה השופטת רפאלי כי מבין כל המעשים המיוחסים לעורר, אשר כולם חמורים, את עיקר הכובד יש לשים על האופן בו נהג העורר בכביש ועל הנסיונות שלכאורה עשה על מנת להתחמק מן המשטרה, תוך סיכון חיי השוטרים וחייו הוא.

4.

על החלטת השופטת רפאלי הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו. בהחלטתו קבע כב' השופט רוזן:

"מבלי להביע כל עמדה לתוצאה הראויה הצריכה להתקבל ב'סופו של יום' – על פי הסכמת הצדדים שהונחה בפני – מתבקש בית משפט השלום בראשון לציון, לבחון חלופת מעצר."

פרוטוקול הדיון או הסכמת הצדדים לא הוגשו.

5.

ביום 29.5.2006 קבעה כבוד השופטת רפאלי דיון ליום 5.6.2006. השופטת החליטה לבחון את חלופות המעצר בעצמה וללא תסקיר. כפי שציינה - עוד במהלך הדיון הקודם שקלה את אפשרות חלופת המעצר ודחתה אותה לאור מסוכנותו של העורר, מסוכנות העולה באופן ברור מכתב האישום כשהוא לעצמו ומבלי צורך בתסקיר מבחן, ומעברו הפלילי של העורר.

6.

בית משפט השלום החליט על השארת העורר במעצר עד תום ההליכים. בית המשפט ציין בהחלטתו כי אינו רואה בכך שהעורר שהה בישראל באופן בלתי חוקי טעם להחזקתו במעצר, אולם מאידך גיסא גם אינו רואה בכך טעם להקל עימו בדרישות הקשורות בשחרור לחלופת מעצר, אלא יש לדרוש ממנו את אותן הדרישות כפי שדורשים מכל נאשם בנסיבות דומות. בית המשפט עמד על מסוכנותו של העורר, היא היא הסיבה למעצרו עד תום ההליכים. למרות כל אלה בדק בית המשפט את הערבים שהתייצבו באותה ישיבה - מר גילדה ואת מר אלאטרש. בית המשפט התרשם כי היכרותם עם המשיב קלושה וכי התייצבותם לפני בית המשפט "באה בגדר טובה לבני משפחתו שפנו אליהם טלפונית". בית המשפט התרשם עוד כי "הערבים המוצעים אינם מודעים באופן מלא לעברו של המשיב ואינם מודעים לפרטי העבירה המיוחסת לו. על כן, אינם מודעים גם למסוכנות הממשית הגלומה בו ומכאן כי אין הם יודעים אל נכון מה כרוך במטלה שהם היו נכונים לקחת על עצמם כ'טובה' לאחרים". בית המשפט עמד על הכלל כי השחרור הוא הכלל ואילו המעצר הוא החריג אולם הסביר כי נוכח המיוחס לעורר ולאור החלופות המוצעות, אין הוא רואה אפשרות לאיין את הסכנה הנובעת מהעורר ולהבטיח תנאי שחרור והתייצבות למשפט.

7.

גם על החלטה זו הוגש ערר בו התבקש בית המשפט המחוזי להפוך את החלטתה של הערכאה הראשונה ולהורות, כפי שהעורר ביקש, על קבלת תסקיר שירות המבחן לשם בדיקת מסוכנות. הסנגור טען בפני בית המשפט כי כבוד השופטת רפאלי לא שקלה ב"ראש פתוח" את חלופות המעצר אלא הייתה "שבוייה" בהחלטה הראשונה מיום 25.4.2006 וכי נוכח החלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.5.2006 צריכה הייתה לבקש כי יוגש תסקיר מבחן. הערר נדחה. השופט רוזן עמד על כך כי אין קנויה לעורר זכות כי בדיקת חלופות מעצרו תערכנה דווקא על ידי שירות המבחן - לא זכות שבדין ולא זכות הנובעת מהחלטת בית המשפט מיום 16.5.2006. בית המשפט חזר ותיאר את המיוחס לעורר וקבע כי התנהגותו של העורר מצביעה על מסוכנותו, כי החשש להימלטות מדין גבוה וממשי, וכי עברו הפלילי מקנה נופך נוסף למסוכנותו. אם לא די בכל אלה העורר כבר ישב במאסר ועונשי מאסר על תנאי מרחפים מעל ראשו. על כן צו בית המשפט אינו יכול לשמש מחסום עבורו, ו-"חלופת מעצר אינה יאה לשכמותו". על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

טענות העורר

8.

בא כוחו של העורר עורך דין שרון חזות, טוען כי טעה בית משפט השלום כאשר לא ביקש את הכנתו של תסקיר על-ידי שירות המבחן. עוד טוען הוא כי החלטת בית המשפט מביאה לתוצאה אבסורדית לפיה כאשר רמת המסוכנות של נאשם מגיעה כדי רמת מסוכנותו של העורר, מסתמן מעמדתה של השופטת רפאלי שגם חלופת מעצר "אולטמטיבית" בדמות שוטר בחופשה - אינה יכולה להביא לשחרורו לחלופת מעצר. שלישית הוא טוען כי אי-מתן הקלות לשוהה בלתי-חוקי בכל הנוגע לשחרורו לחלופת מעצר פוגע בזכותו לשוויון, במיוחד מקום שלשוהה הבלתי חוקי אין משפחה בישראל.

דיון

9.

דין הערר להידחות. אין כל חובה כי את בדיקת חלופות המעצר יערוך דווקא שירות המבחן. כאשר המסוכנות של הנאשם גלויה על פניה מתוך הנסיבות, יכול בית המשפט לקבוע זאת בעצמו. כן יכול בית המשפט לבדוק את הערבים בעצמו ולקבוע את מידת התאמתם לשמש בתפקיד המיועד להם.

10.

אולם העיקר הוא בכך שבית משפט השלום מצא, ובית המשפט המחוזי הסכים עמו, ועל כך עמדתי בהרחבה שבנסיבות הענין אין אפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. לעניין זה דעתי כדעת הערכאות שקדמו לי. בנסיבות הענין אין טעם לבחון חלופת מעצר ספציפית ולהטריח את הערבים לבית המשפט ולחוקרם שם. לענין זה אין לי אלא לחזור על דברים שאמרתי ב- בש"פ 9447/04 זבידאת נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 2.11.2004):

"בפסיקה עניפה של בית משפט זה נקבע, כי תמיד יש לשקול חלופת מעצר. ואולם לא אחת בדיקה זו דו שלבית היא: תחילה בוחן בית המשפט אם ניתן להסיר את המסוכנות (או עילת מעצר אחרת) ע"י חלופת מעצר כלשהי. אם מגיע בית המשפט למסקנה חיובית, עליו לבחון חלופות מעצר קונקרטיות המוצעות לו, ואת מידת התאמתן, ואולם, אם מסקנתו של בית המשפט היא, כי נסיבות הענין אינן מצדיקות שחרור בחלופת מעצר וכי אין בנמצא, על דרך העקרון חלופה שתסלק את עילת המסוכנות או עילה אחרת, שוב אין טעם וצורך לבחון, מצוות אנשים מלומדה, חלופות קונקרטיות כגון מעצר בית בביתו של פלוני או אלמוני".

(ראו גם: בש"פ 9469/05 אבו עמרה נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 11.10.2005); בש"פ 2931/06 גבאלי נ' מ" י (לא פורסם, ניתן ביום 23.4.2006; בש"פ 224/06 מ"י נ' בן-דרור (לא פורסם, ניתן ביום 8.2.2006)).

אכן ייתכנו מקרים גבוליים בהם "איכותם" הסגולית המיוחדת של הערבים יכולה להכריע את הכף לכאן, או לכאן. כל החלטה בעניין מעצר או שחרור נעשית על יסוד שיקלול של נתונים רבים, ובהם "איכות" הערבים, אך לא זה המקרה לפנינו. גם בהנחה שיוצעו ערבים טובים יותר – איני רואה מקום לשחרור.

12.על כן – נדחה הערר.