בש"פ 6707/09 אנדריי קגדי נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט נויטל) מיום 26.5.09 בתיק ב"ש 9707/09, בגדרה נקבע כי קיימות נגד העורר ראיות לכאורה במיוחס לו בכתב האישום, ומעצרו הוארך עד תום ההליכים ללא תסקיר בעניינו. הערר הוגש ביום 23.8.09.

עובדות והליכים

ב.

נגד העורר ושלושה אחרים הוגש כתב אישום (מתוקן), בו יוחסו לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחר בנשק (ריבוי עבירות), נשיאה ורכישה של נשק (ריבוי עבירות), וגניבה ממעביד. על פי הנטען, קשר העורר קשר עם ולדימיר בוקטי (להלן ולדימיר ), עובד במפעל 'בול' לייצור כלי נשק, במטרה לרכוש ממנו אקדחים שגנב מהמפעל. נטען, כי העורר רכש מולדימיר, במשך כשנה, כ-200-150 כלי נשק תמורת סך של כ- 250,000 ₪. את כלי הנשק מכר לשלושה נאשמים אחרים בפרשה, במועדים שונים החל מחודש ספטמבר 2008 ועד חודש מרץ 2009.

ג.

ביום 25.5.09 הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטה מפורטת מנה בית המשפט ראיות לכאורה הקושרות את העורר למיוחס לו. בין היתר הובאו אמרותיו של ולדימיר במשטרה, בהן תוארו מפגשים עם העורר, ופורטו העסקאות ביניהם, כולל המקומות בהם נעשו, הסכומים שהועברו, וכמות כלי הנשק שנמכרו. כן צויינו דו"חות מעקב של המשטרה, תמלילי השיחות בין ולדימיר לעורר, וראיות שנמצאו בשטח. עוד צויין, כי המשטרה מצאה במוניתו של נאשם 2 בפרשה שקית אדומה ובה שישה אקדחים, אשר הוכנסה, כך אלה מן הראיות, על ידי העורר. הוסף, כי שתיקתו של העורר במשטרה והסתירות שהתגלעו בגירסאותיו מחזקות אף הן את הראיות כנגדו.

ד.

ביום 26.5.09 דחה בית המשפט את בקשת העורר לעריכת תסקיר. נקבע, כי חומרת המעשים המיוחסים לו, בהתחשב בכמות הנשק ובתקופה הארוכה שסחר בו, מעידים על מסוכנות רבה שאין לאיינה בחלופה, וזאת חרף העדר עבר פלילי מכביד. בהקשר זה הוסף, כי לפחות שניים מתוך האקדחים בהם סחר העורר שומשו לכאורה לצורך פעילות פלילית - עובדה המעצימה את חומרת המעשים.

ה.

בערר מבקש העורר להורות על תסקיר בענייננו ולשקול חלופת מעצר בהתאם. עיקר טענותיו מופנות נגד קיומן של ראיות לכאורה הקושרות אותו למיוחס לו. נטען, שגירסתו של ולדימיר - כי מכר לעורר כ- 200-150 אקדחים – אינה סבירה, ותיאורו באשר לעסקאות לוקה בסתירות. עוד נטען, כי בחלק מהעסקאות המיוחסות לו שהה העורר בחוץ לארץ. צויין, כי בית המשפט קמא, בהחלטתו מיום 26.5.09 (ביחס לנאשמים אחרים בפרשה) קבע, קיומה של חולשה ראייתית ביחס למרבית העסקאות בכתב האישום. לפיכך, כך נטען, יש למקד את אישומו של העורר באשר לעסקה בודדת (סעיף 13יז בכתב האישום), בה מיוחסת לו רכישת שישה אקדחים. באשר לאישום זה הכחיש העורר את המיוחס לו, וטען כי ולדימיר לא דיבר אמת, במטרה להפלילו. נטען, כי דו"חות המעקב של המשטרה לוקים בחוסר דיוק, ואין בהירות באשר לזיהויו של העורר בעסקה זו. הוסף, כי היעדר טביעות אצבע של העורר על השקית שבמונית מעיד, שהעורר לא היה מעורב בהעברתה ובהחבאתה שם. העורר לא הכחיש כי התקיימו שיחות טלפון בינו לבין ולדימיר, אולם טען כי שיחות אלה נערכו על רקע עסקים משותפים בתחום ההלוואות.

ה.

בדיון חזר בא כוח העורר על טענותיו באשר להיעדר ראיות לכאורה, וביקש תסקיר בעניינו. נטען, כי בית המשפט קמא לא נתן דעתו לסתירות בהודעות ולדימיר, ולכך שלא ניתן היה לגנוב כלי נשק בכמות המיוחסת לעורר. הוסף, כי נסיבותיו האישיות של העורר, עולה חדש ומפרנס עיקרי של משפחתו,

מצדיקות הזמנת תסקיר. מטעם המשיבה נטען מנגד, כי יש להבחין בין עניינו של נאשם 2 לבין המעשים המיוחסים לעורר וחלקו המרכזי בפרשה. באשר לראיות גופן נטען, כי הודעותיו של ולדימיר נתמכות בראיות רבות, הכוללות בין היתר האזנות סתר, פלטי שיחות וממצאים בשטח. עוד נטען, כי המעשים המיוחסים לעורר מעידים על מסוכנות רבה, ואין מקום בעבירות כגון אלה לחלופת מעצר, אלא במקרים חריגים, והחריג אינו מתקיים כאן.

הכרעה

ו.

לאחר שעיינתי במכלול הטענות ובחומר הראייתי הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר למבוקש. אכן, אין גזירה שוה של ממש בין עניינו של נאשם 2 בפרשה, שלגביו נקבע כי אין די ראיות לכאורה נגדו, לבין העורר. מעבר לכך, נגד העורר עומדות ראיות לכאורה המצדיקות מעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט קמא התייחס בפירוט רב לראיות לכאורה נגד העורר, ובעיקרן הודעות ולדימיר במשטרה, אליהן אתייחס בקצרה להלן.

ז.

בחקירתו מיום 11.3.09 (היום בו נעצר), גולל ולדימיר את השתלשלות האירועים, וציין בין היתר את המקום בו פגש את העורר, והדרך בה התנהלו עסקאות הנשק. ולדימיר הצביע על ההסדרים הלוגיסטיים ביניהם, כגון קודי הדיבור בטלפון והסדרי תשלום (הודעותיו מיום 12.3.09 ומיום 16.3.09), ואף ציין כי העורר היה הקונה היחיד שלו. כן תיאר (תמליל עמ' 61-60; 66-65), שהיה נוהג לפגוש את העורר בבניין בו התגורר, אותו מקום בו תועדו השניים עוסקים בהעברת השקית ביום 11.3.09. גירסתו של ולדימיר

באשר לנגישותו לכלי הנשק ולחוסר הסדר במפעל (עמ' 57-55 לתמליל) אף מספקת הסבר המתיישב על הדעת כיצד הוצאה כמות כה גדולה – מדהימה, בלשון דהאידנא - של כלי נשק מהמפעל, חרף הקושי לעשות כן במצב רגיל, כעולה מהודעת מר לניאדו מן המפעל. עיינתי כאמור בהודעות ובתמלילים, ולא מצאתי בהם סתירות מהותיות המערערות ראיות לכאורה נגד העורר. אוסיף, בהתחשב בכך שהמדובר בשותף לעבירה, כי להודעות האמורות חיזוקים ראיתיים לא מבוטלים, וביניהם פלטי שיחות ודו"חות מעקבים. שתיקתו של העורר בחלקים עיקריים בחקירה (ראו למשל עמ' 88-87 לתמליל וכן, למשל, הודעתו מ-29.3.09), מהוה אף היא חיזוק ראייתי נגדו. כפי שציינתי בראשית הדברים, אינני סבור כי בקביעת בית המשפט קמא באשר לחולשת הראיות נגד נאשם 2, יש כדי להשפיע על הראיות לכאורה נגד העורר. אוסיף, באשר לטענה שמספרי כלי הנשק שנמכרו לכאורה לעורר משתנים בגירסאות ולדימיר, כי אין מדובר במגוון מסודר של עסקים שנוהלו בין העורר לולדימיר אלא בפעילות עבריינית, ועל כן דיוק מוחלט קשה להשיג.

ז.

ייתכן, ואיני רוצה לטעת מסמרות בדבר, כי לא בכל

העסקאות המיוחסות לעורר ישנן די ראיות המוכיחות לכאורה את מעורבותו בהן, ברם עלינו לזכור כי בסוגיית המעצר עסקינן ולא בתיק העיקרי. בחינת החומר הראייתי בשלב זה היא בפוטנציאל הגלום בו כדי להביא להרשעת הנאשם מעבר לספק סביר (8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133 (הנשיא ברק)). סבורני, כי

חומר ראייתי כזה מצוי בנידון דידן.

ח.

משקיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר למיוחס לו, אין בידי להיענות – בנסיבותיו הספציפיות של תיק זה – לבקשתו לעריכת תסקיר. עבירת נשק הוגדרה בסעיף 35(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 כעבירת ביטחון, שבגינה הוקמה חזקת מסוכנות סטטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ג)(2); בש"פ 4777/09 גרימברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט לוי)). ככלל נדירים המקרים בהם תאיין חלופה מסוכנות של העוסקים בסחר בנשק (בש"פ 6036/00 פורת נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת- כתארה אז - ביניש)), בש"פ 9447/04 זבידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת נאור); בש"פ 10388/05 אל-קדר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת ארבל); בש"פ 6538/08 אערי-רז נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט דנציגר); לא כל שכן בענייננו, מקום בו נערך מספר רב של עסקאות נשק, בשווי מאות אלפי שקלים, ששימשו בין היתר גורמים עבריינים לביצוע מעשים פליליים, והדברים נמשכו על פני תקופה. סבורני, כי מסוכנותו של העורר העולה מן העסקות לכאורה אינה מאפשרת "להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה" (סעיף 21(א)(ב)(1) לחוק המעצרים); ראו גם בש"פ 9198/04 אבדולייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט עדיאל), שם נאמר:

"בחינתה של חלופת מעצר נעשית. ככלל, בשני שלבים: בשלב הראשון, בוחן בית המשפט אם ניתן להשיג את מטרות המעצר על דרך של חלופת מעצר – יהא טיבה אשר יהא. רק אם מגיע בית המשפט לכלל מסקנה, כי ניתן להשיג את מטרות המעצר בחלופת מעצר, הוא יפנה לבחינתה של חלופת המעצר הקונקרטית הראויה בנסיבות העניין (השווה: בש"פ 7399/01 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5859/04 מדינת ישראל נ' אבו סביח (לא פורסם)). כאשר מדובר בנאשמים צעירים גוברת הנטייה להורות על הזמנת תסקיר מעצר, אך גם כאן בית המשפט אינו חייב להורות על הכנת תסקיר כזה, אם ברור לו, גם ללא תסקיר מעצר, שמדובר במקרה שאינו מתאים לחלופה וכי כל חלופה שתוצע לא תפיג את מסוכנותו של הנאשם".

עוד ראו (בש"פ 5543/06 אבו חוצא נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת נאור) והאסמכתאות דשם). אכן, אטעים בבירור – חסיד אנוכי של סיוע שירותי המבחן לבתי המשפט, ושל הזמנת תסקיר כדי שתמונתו הכוללת של הנאשם תהא לנגד עיני בית המשפט. אך יש לכך חריגים, ובאשר להזמנת תסקיר במקרים כגון דא ציינה לא מכבר השופטת ארבל:

"עריכת תסקיר מעצר במקרה כזה תגזול משאבים יקרים לשווא ואף תיצור אצל העצור ציפייה שמלכתחילה ידוע כי אין סיכוי למימושה. ויודגש, הלכה זו שמורה למקרים חמורים וחריגים בהם המסוכנות היא רבה במידה שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר כלשהי" (בש"פ 4063/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ראו גם בש"פ 4276/09 עזאם נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט דנציגר)."

אוסיף, בכל הכבוד, כי אף לדידי אכן ראוי לצמצם את הנסיבות שבהן יוחלט שלא לבקש תסקיר, לאותם מקרים מובהקים. חוששני שמקרה זה הוא אחד מאלה. על מסוכנותו של העורר מעידה חומרת העבירות, גם מעבר לעברו הפלילי – שלושה גזרי דין בעבירות אלימות או המשיקות להן בין 2003 ל-2006. סבורני, כי המקרה הנוכחי ראוי להיכנס לגדרם של אותם "מקרים חמורים וחריגים", כדברי השופטת ארבל, שבהם אין טעם להזמין תסקיר מעצר.

ט.

נוכח האמור לא אוכל להיעתר לערר.