בש"פ 10388/05 קרי עבד אל קדר נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' רביד) מיום 6.11.05, בה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.העורר העומד לדין בגין שתי עבירות נשק. לפי הנטען, העורר יצר קשר עם סוכן משטרה והציע לו לרכוש ממנו שלושה אקדחים תמורת 1,800 דינרים. לאחר משא ומתן עימו, הועמד הסכום על 1,200 דינרים. במהלך פגישה שהתקיימה ביניהם, העביר העורר לסוכן שני אקדחים וקיבל ממנו 3,500 ש"ח במזומן. כן נטען, כי העורר אמר לסוכן כי הוא אמור לקבל אקדח נוסף מאדם שלישי שאותו הוא יעביר לו.

2.עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 6.11.05 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' צבן), כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקיומן של ראיות לכאורה. כן קבע שבעניינו של העורר קיימת עילת מעצר של מסוכנות. עם זאת הוסיף, כי אין מקום לשלול א פריורי וללא בדיקה תחילה את האפשרות כי ניתן יהיה לאיין את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופת מעצר. בית המשפט הורה אפוא על קבלת תסקיר מבחן.

בתסקיר שהוגש המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר לבית סבו. במוקד השיקולים עמדו גילו הצעיר של העורר, עברו הנקי והתרשמות השירות כי יש בחלופה המוצעת לתת מענה פקוחי ואפקטיבי לאיון המסוכנות הנשקפת מהעורר. ואולם, בהחלטה מיום 6.11.05 החליט בית המשפט (כב' השופט מ' רביד) שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר, בשל החומרה הרבה של סחר בנשק, בפרט בנסיבות המקרה, בו נאמר למשיב על ידי הסוכן כי הנשק נועד למטרות נקמה. כן קבע בית המשפט, כי למרות המלצת שירות המבחן שניתן להסתפק בחלופת מעצר, בתסקיר מתוארים קווי אופי ואישיות המצביעים על חשש למעידות נוספות והמטילים ספק באפקטיביות של החלופה המוצעת. בנוסף ציין, כי נגד העורר כתב אישום נוסף לפיו ניסה, בהיותו בגילופין, לחתוך אדם עם סכין.

3.משהורה בית המשפט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, פנה הוא לבית משפט זה בערר. בדיון שהתקיים בפניי, ציין בא כוח העורר, כי ער הוא לעובדה שבעבירות הסחר בנשק קיימת מגמה לעצור. עם זאת טען, כי עדיין יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. במקרה דנן טען כי קיימות נסיבות המטות את הכף לטובת שחרור. לדבריו, הנשק שניסה למכור היה שייך לאביו המנוח, והוא ניסה למכרו. לטענתו, העורר אינו עוסק בסחר דרך קבע. הוסיף בא כוח העורר וטען, כי למרשו עבר נקי, כי מעצרו של העורר, שמעולם לא נעצר בעבר, מהווה גורם מרתיע מספיק לאיון מסוכנותו. באשר לתיק הנוסף התלוי ועומד נגד העורר, טען בא כוחו כי טרם התקיימה ישיבת ההקראה וכי יש סיכוי שיזוכה מאישום זה.

באת כוח המדינה מבקש לדחות את הערר ולעצור את העורר עד תום ההליכים. לדבריו, מדובר אמנם באדם צעיר ללא עבר פלילי, אך בהתחשב במכלול השיקולים, יש להורות על המשך המעצר. עבירת הסחר בנשק הינה עבירה חמורה ביותר, בפרט בנסיבות המקרה. העורר הוא שפנה לסוכן המשטרתי, נראה כמי שמכיר את כלי הנשק ותוך כיד המפגש אף מתקשר לאדם נוסף ומבקש שיספק לו נשק. מחומר הראיות עולה, כי העורר סוחר בנשק. כן הדגישה, כי שירות המבחן הביע חשש ממעידות נוספות בעתיד. התיק הנוסף התלוי ועומד נגד העורר מצביע אף הוא על מסוכנותו, הוסיפה באת כוח המדינה.

4.דין הערר להדחות. העורר צעיר וללא עבר פלילי, אך אין בכך כדי להכריע את הכף לטובת שחרורו. סוג העבירות המיוחסות לו ונסיבות ביצוען יוצרים תמונה של מסוכנות רבה, מסוכנות שאינה ניתנת לאיון באמצעות החלופה המוצעת בבית סבו.

סעיף 21(א)(1)(ג)(2) ביחד עם סעיף 35(ב)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 קובע חזקת מסוכנות סטטוטורית בגין העבירות בהן הואשם העורר – ללמדנו על החומרה המיוחדת של עבירות נשק. כן מלמדות הנסיבות הקונקרטיות של המקרה על מסוכנותו של העורר, אשר יזם ופעל למכור נשק למטרות נקמה ואף השתדל לרכוש נשק על מנת לסחור בו.

לא פעם ציין בית משפט זה כי עבירת הסחר בנשק הינה מן החמורות, המחייבות, ככלל, מעצר עד תום ההליכים (ראו: בש"פ 922/01 מוהנד עיראקי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 18.2.01); ב"ש 625/82 מחמוד נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(3)668 ; בש"פ 508/96

מקארי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 28.1.96); בש"פ 2262/99 ארפינו נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 18.4.99); בש"פ 6036/00 פורת נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, ניתנה ביום 4.9.00). כך ככלל. כך גם בנסיבות החמורות של המקרה דנן, כפי שאלו תוארו לעיל.

אכן, תסקיר המבחן ממליץ לשקול את שחרורו של העורר לפיקוח סבו, אך התסקיר גם מציין כי קיים חשש למעידות נוספות. נגד העורר תלוי ועומד אישום נוסף המייחס לו מעשי אלימות. בנסיבות אלו, ונוכח השיקולים המפורטים, לא שוכנעתי כי ניתן לתת בעורר את האימון הדרוש לחלופת מעצר ואני מורה אפוא על המשך מעצרו.

הערר נדחה.