בש"פ 5874/10 דרויש מנצור נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט ד"ר סטולר) מיום 7.7.10 בתיק מ"ת 13098-05-10, בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע והליכים

ב.

נגד העורר, יליד 1978, הוגש כתב אישום (ובו שמונה נאשמים נוספים) המייחס לו עבירה של קשירת קשר לביצוע עסקה אחרת בנשק, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977; ניסיון לביצוע עסקה אחרת בנשק, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) וסעיף 25 לחוק; והחזקת נכס חשוד כגנוב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק.

ג.

להלן בתמצית תיאור האירועים כעולה מכתב האישום. כנטען, במועד שאינו ידוע, עובר ליום 5.1.10, נקשר בין שני נאשמים אחרים בפרשה קשר לפיו יספק האחד לאחר שני אקדחים; לשם כך נקשר עם העורר כי באמצעותו יועבר הכסף בעבור הנשק. באישום השמיני נטען, כי עובר ליום 26.2.10, סיפק העורר לאחד הנאשמים רובה ( M-16 , אשר מאוחר יותר התברר כתקול והלה ביקש להשיבו לו. באירוע באישום העשירי נטען, כי בין התאריכים 20.2.10 ל-21.2.10 גנבו נאשמים אחרים ציוד רב ערך ממפעל "רב בריח", לאחר מכן העורר ואותם נאשמים הסתירו את הרכוש במקומות שונים ופעלו למכירתו.

ד.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בהחלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 8.6.10 נקבע, כי הראיות נגד העורר עיקרן תמלילי שיחות שהושגו בהאזנות סתר והודעות. לגבי האישום הראשון נקבע, כי ניתן להסיק, לכאורה, שנרקמה עסקה להעברת נשק והעורר אמור היה להעביר את התמורה בין שני הצדדים. בית המשפט ביסס קביעתו זו על תמלילי שיחות בין הצדדים, מהם עולה כי מהות השיחות מצביעה על קיומה של עסקה. לגבי האישום השמיני נקבע, כי גם במקרה זה ישנה שיחה המבססת ראיות לכאורה להוכחת הנטען בכתב האישום, והגם שיש בה אלמנט מסוים של שחוק, יש לפרשה ככוונה רצינית לבצע עסקה בנשק. בגין האישום העשירי כשלעצמו לא קמה עילת מעצר, ולפיכך לא נתקיים בו דיון לעניין זה. עוד הודגש עברו הפלילי של העורר הכולל 10 הרשעות קודמות בעבירות רכוש ואלימות, האחרונה בהן משנת 2005, שאז נגזרו עליו 40 חודשי מאסר; ואולם הוחלט, כי חרף עברו המכביד והעובדה שמדובר בעבירות המקימות עילת מעצר סטטוטורית, יוזמן תסקיר. בתסקיר (מיום 6.7.10) מתואר רקעו של העורר, שהסתבך בפלילים מנעוריו אף כי לדבריו החליט לשנות דרכיו, אלא שלא צלח בידו והוא המשיך בעבירותיו. העבירות המיוחסות לו עתה נעברו זמן קצר לאחר שחרורו. השירות העריך, כי עברו הפלילי של העורר והקושי לנתק קשרים עברייניים חרף תהליך שיקום, יחד עם החשד בעבירות נשק, מלמדים על סיכון להישנות התנהגות פורצת חוק. אף שהמפקחים שהוצעו – הורים וגיס – הם שומרי חוק ומאוכזבים מהסתבכויותיו של העורר (ואגב, הוא עתיד היה להינשא ב-15.7.10) - נוכח הערכת העורר עצמו, לא הומלץ על שחרור לחלופה זו.

ה.

ביום 7.7.10 החליט בית המשפט לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט ציין כי הגם שנכון היה מתחילה לשקול חלופת מעצר, הנה נוכח מסקנת שירות המבחן כאמור, וכן נוכח עברו הפלילי המכביד של העורר - אין מקום להורות על חלופת מעצר. יוער, כי בית המשפט עמד על ההבדלים בין העורר לבין נאשם 6 בפרשה אשר שוחרר לחלופת מעצר. על החלטה זו הוגש הערר הנוכחי.

הערר והדיון

ו.

בערר נתבקש לשחרר את העורר לחלופת מעצר. עיקר הערר נסב על שאלת הראיות לכאורה באישום הראשון והשמיני, ונאמר, כי לפחות ישנה החלשה בעוצמתן. לגבי האישום הראשון נטען, כי השיחה עליה התבסס בית המשפט קמא בהחלטתו החלה מול אדם אחר, ורק באמצעה החל העורר לשוחח; נטען, כי אין כל אינדיקציה לכך שהעורר ידע כי הכסף שהוא עתיד להעביר נועד לשמש כתשלום בעבור כלי נשק. לגבי האישום השמיני נטען, כי יש לפרש את השיחה ככזו שנעשתה באוירה מבודחת, וכי הדברים שהוחלפו בשיחה נאמרו בשחוק בלבד וכ"מתיחה" בדרך של לצון. לבסוף נטען, כי העורר היה משולב בטיפול ושיקום משמעותיים, וכן שהמפקחים שנבחנו על-ידי שירות המבחן נמצאו מתאימים, ואלה שיקולים לטובת שחרורו לחלופה. עוד צוין, כי נגד נאשם 6 בפרשה, ששוחרר – כאמור - לחלופת מעצר תלוי ועומד כתב אישום נוסף בגין עבירות של סחר בנשק, וכי יש בכך כדי להוות אפליה נגד העורר. אוסיף כי בגין האישום העשירי כשלעצמו לא קמה עילת מאסר ברגיל, אף כי יכולה היא להצטבר למכלול.

ז.

בדיון חזר בא כוח העורר על טענותיו בכתב. הודגש, כי לא נתפס כלי נשק. נטען בנוסף לאפליה לעומת נאשם 6. בא כוח המשיבה ציין לגבי האישום הראשון, כי שיחה 853 התנהלה מטלפון של העורר וכי העורר, לא הציג גרסה. אשר לאישום השמיני הוסף, כי את הטענה שהדברים נאמרו בבדיחות הדעת יש לברר בהליך העיקרי, וכי בגרסתו הראשונה שמר העורר על זכות השתיקה. עוד נטען, כי אין מקום ליתן אמון בעורר, אשר השתחרר ממאסר ממושך ותוך מספר חודשים עבר את העבירות המיוחסות לו. באשר לטענת האפליה הודגש כי

לעורר גם עבר פלילי מכביד יותר מאשר לנאשם 6.

הכרעה

ח.

אין בידי להיעתר למבוקש. תחילה לעניין הראיות: בסוגיית המעצר עסקינן ולא בתיק העיקרי. בחינת החומר הראייתי בשלב זה היא בפוטנציאל הגלום בו כדי להביא להרשעת הנאשם מעבר לספק סביר (8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133 (הנשיא ברק)). סבורני, כי חומר ראייתי כזה מצוי בנידון דידן. עיינתי בתמלילי האזנות הסתר (והקשבתי גם לשיחות עצמן, אך כי לא על כך מתבססת ההחלטה). דומה, כי הדברים ברורים. אשר לאישום הראשון - בשיחה 849 משוחחים שניים (סאאד ומוהנד) על שני אקדחים- יריחו וגלוק. מחירו של כל אחד הוא 15,000 ₪. בשלב מסוים משתלב העורר בשיחה, ובן שיחו סאאד מוסר לו, כי אמר "אני שולח לך דרויש ופלוני, אמר לי בסדר גמור זה הקטן". השניים משוחחים על המחיר ודרויש מציע "להוריד" עוד קצת, סאאד עונה "גם על 30 אני מסכים". מיד לאחר מכן (שיחה 853) סאאד מורה לעורר להתקשר ולומר שהכסף מוכן, והעורר מוסר

"אני הולך אליו כאשר יביא אותם"; לאורך השיחה מוזכר המספר 30. מיד לאחר מכן בשיחה

856 מציין סאאד, כי הוא הולך יחד עם העורר להביא כסף. בשיחה 997 מוסר סאאד "תשמע אני לא זמין ביומיים האלה

אני משאיר את

הכסף עם דרויש". באשר

לאישום השמיני אכן, בשיחה

1659 נשמע מעט שחוק, אך הקשר הדברים רציני לגמרי - סאאד פונה לדרויש ומוסר כי בכוונתו להחזיר את ה- M-16 כיון שהוא תקול. נהיר כי מדובר בעסקת נשק. די באלה כדי להקים תשתית ראיית לכאורית למעצר, אף שכמובן ההכרעה תבוא בתיק העיקרי.

ט.

בהתאם לסעיף 35(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 עבירת נשק היא עבירת ביטחון, שבגינה הוקמה חזקת מסוכנות סטטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ג)(2); בש"פ 4777/09 גרימברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט לוי)). ככלל מועטים המקרים בהם תאיין חלופה מסוכנות של העוסקים בסחר בנשק (בש"פ 6036/00 פורת נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); בש"פ 9447/04 זבידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 10388/05 אל-קדר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 6538/08 אערי-רז נ' מדינת ישראל (לא פורסם), מובן כי כל מקרה ייבחן לנסיבותיו, ויובא בחשבון בין היתר עברו של הנאשם. עיינתי לעניין אחרון זה ברישום הפלילי המכביד של העורר, שעמד מנעוריו – מגיל 16 – עשר פעמים בפני בתי המשפט, בעבירות רכוש, סמים, ואלימות. לאחרונה נדון ב-2.10.05 ל-40 חודשי מאסר (לרבות הפעלת מאסרים על תנאי).

י.

סבורני, כי מסוכנותו של העורר העולה מן העסקות לכאורה אינה מאפשרת "להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה" (סעיף 21(א)(ב)(1) לחוק המעצרים); ראו גם בש"פ 9198/04 אבדולייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם). על מסוכנותו של העורר מעידים הן חומרת העבירות והן עברו הפלילי; והעבירות נשוא הערר נעברו - לכאורה - סמוך לשחרורו ממאסר. גם תסקיר שירות המבחן מלמד על סיכון להישנותה של התנהגות פורצת חוק, והשירות סבר - כאמור - כי שחרור לחלופת המעצר שהוצעה אינו יכול להפחית מכך. לבסוף, בחנתי את הטענה לפיה שליחתו של העורר למעצר מאחורי סורג ובריח - בעוד הנאשם 6 שוחרר למעצר בית – יש בה משום אפליה כלפיו. סבורני – לא בלי התלבטות – כי התשובה אינה בחיוב, שכן עברו של הנאשם 6 מכביד משמעותית פחות במובן של חומרת העונשים שהושתו (אם כי גם הוא מכביד למדי); עילת אפליה איננה קמה מקום בו ישנה הבחנה ראויה (בש"פ 7696/03 רפייב נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(6) 753, 768; בש"פ 3977/09 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

י"א.

אין בידי אפוא להיעתר לערר.