פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
7792/12
לפני:
כבוד השופט א' שהם
העורר:
מוחמד ג'בארין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בחיפה, מיום 27.9.2012, במ"ת 5009/12, שניתנה על-ידי כב' השופט א' טובי
תאריך הישיבה:
ט"ז בחשוון התשע"ג
(1.11.2012)
בשם העורר:
עו"ד זאיד כנען
בשם המשיבה:
עו"ד נעימה חנאווי
החלטה
1.
לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' טובי ), בתיק מ"ת 5010-12, מיום 27.9.2012, בגדרה נמצאה חלופת המעצר שהוצעה על-ידי העורר כבלתי ראויה.
עובדות כתב האישום שהוגש נגד העורר
2.
בכתב אישום שהוגש נגד העורר לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 5009/12) יוחסו לו עבירות אלו: נשיאה והובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2 (
ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; קשר לפשע (נשיאת נשק וחבלה בכוונה מחמירה), לפי סעיף 499(א)(1) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.
3.
על-פי התיאור המופיע בכתב האישום, קיים סכסוך בין משפחת זובידאת לבין משפחת אבו יונס, ועל רקע זה קשר העורר קשר, ביום 28.7.2012, עם עלי זובידאת (להלן: עלי ) לפגוע בבני משפחת אבו יונס.
כנטען בכתב האישום, השניים קשרו קשר להגיע לחצר ביתו של אדם בשם רדואן אבו יונס המתגורר בסכנין (להלן: המתלונן ) ולבצע ירי באמצעות אקדח בכוונה לפגוע במתלונן ו/או בבני משפחתו, ולגרום להם חבלה חמורה. לשם קידום תוכנית הקשר, הצטיידו העורר ועלי באקדח ובתחמושת, וביום 28.7.2012 בשעות הערב, הגיעו בטנדר אל חצר ביתו של המתלונן, כשברשותם הנשק. תוך כדי נסיעה בטנדר נכנסו העורר ועלי אל חצר ביתו של המתלונן, כאשר הוא עצמו ובני משפחתו נמצאים במרפסת ביתם שבקומת הקרקע.
על-פי הנטען בכתב האישום, ירה העורר מתוך הטנדר מספר יריות לעבר הבית והמרפסת בכוונה לפגוע במתלונן או בבני ביתו ולגרום להם חבלה חמורה. כתוצאה מהירי, פגעו מספר קליעים בקירות הבית ובחלון וגרמו לנזק.
הבקשה למעצר עד תום ההליכים
4.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים במשפטו. בבקשה נטען כי למשיבה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, ובכלל זה: הודעתו המפלילה של עלי, הודעות המתלונן ובני ביתו, מחקרי תקשורת ותרמילים שנמצאו בזירת האירוע.
עוד נטען, כי נגד העורר קיימת עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), שכן מדובר בעבירה בנשק המוגדרת כ" עבירת בטחון ". לפיכך, קמה כנגד העורר חזקת מסוכנות, וקיים חשש ממשי כי הוא יסכן את בטחונו של אדם ואת שלום הציבור.
כמו כן, נטען כי קיים חשש סביר לשיבוש הליכי המשפט אם ישוחרר המשיב ממעצרו.
החלטת כב' השופט ר' שפירא
5.
הבקשה באה בפני כב' השופט ר' שפירא אשר עיין בחומר הראיות ושמע את טיעוני הצדדים, ולאחר זאת קבע כי קיימת תשתית ראייתית המבססת סיכוי סביר להרשעתו של העורר בביצוע העבירות המיוחסות לו.
עוד נקבע, כי קיימת עילת מעצר בעניינו של העורר, בשים לב לעובדה כי מדובר בשימוש בנשק וירי לעבר מרפסת שבה ישבו אנשים. מלבד המסוכנות הנשקפת מהעורר, מצא בית המשפט כי קיים חשש להשפעה על עדים, בהינתן העובדה כי העורר מכיר חלק מהעדים ויוכל לאתר בקלות את האחרים, שכולם מתגוררים באזור שבו בוצעה, לכאורה, העבירה.
6.
במצוות סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, בחן בית המשפט את השאלה האם ניתן להשיג את מטרות המעצר באמצעות חלופת מעצר הולמת.
בית המשפט סבר כי יש מקום להגיש תסקיר מעצר בעניינו של העורר, על-מנת לאמוד את רמת מסוכנותו של העורר ולבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר בפיקוח צמוד של מפקחים ראויים.
בהחלטתו ציין כב' השופט שפירא כי חלופת המעצר שהוצעה על-ידי העורר בכפר עראבה אינה ראויה, בשל הקרבה לעיר סכנין ולזירת האירוע. לדידו של בית המשפט, על העורר להציע חלופת מעצר שתהא מרוחקת 50 ק"מ לפחות מסכנין, בכתובת שבה ניתן להתקין פיקוח אלקטרוני, כמו כן, יש לקבוע בטוחות כספיות משמעותיות, להבטחת התחייבותו של העורר ולהציע מפקחים ראויים.
תסקיר המעצר בעניינו של העורר
7.
בתסקיר מעצר מיום 17.9.2012 נאמר, כי קיים קושי להעריך את מסוכנותו של העורר, בשל הפער בין עמדתו המכחישה לבין העובדות המתוארות בכתב האישום. עם זאת, המליץ שירות המבחן לבחון את שחרורו של העורר לחלופת מעצר, שתגובה בקשר טיפולי תומך ומכוון של השירות.
נאמר בתסקיר כי בני המשפחה שכרו דירה בכפר יאסיף, שם יכול העורר להימצא במעצר בית, כאשר המפקחים יהיו אמו החורגת ואחיו. יצויין, כי לגבי האם החורגת נאמר בתסקיר כי היא תתקשה לשמש ערבה לעורר " בשל העדר סמכותיות ובשל כוחות לא מגובשים ", ואילו לגבי האח נאמר כי הוא מתאים להיות ערב, הגם שעקב עבודתו הוא " יתחייב לפקח בשעות הלילה ובימי שישי שבת בהם לא עובד ".
החלטתו של כב' השופט א' טובי
8.
התסקיר הוצג בפני כב' השופט א' טובי והצדדים השמיעו את טיעוניהם, לעניין זה. בהחלטתו מיום 27.9.2012, קבע כב' השופט טובי כי לא ניתן לאמץ את המלצות שירות המבחן ולהורות על שחרורו של העורר לחלופה שהוצעה, וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, מדובר בחלופה המצוייה בכפר יאסיף המרוחקת כ- 20 ק"מ
מסכנין, בעוד שכב' השופט שפירא קבע מפורשות כי על החלופה להיות מרוחקת 50 ק"מ לפחות מסכנין. שנית, המפקחת המוצעת, אמו החורגת של העורר, אינה מתאימה בשל העדר סמכותיות, ואילו האח אמור לספק פיקוח חלקי בלבד, בשעות הלילה ובסופי שבוע. מאחר שהחלופה המוצעת נמצאה בלתי ראויה, הורה כב' השופט טובי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים במשפטו. עם זאת, נאמר בהחלטה כי פתוחה הדרך בפני העורר להציע חלופה אחרת, אשר תיבחן לגופו של עניין.
הערר על החלטתו של כב' השופט א' טובי
9.
בערר שהוגש על-ידי עו"ד זאיד כנען, בא כוח העורר, נטען כי שגה בית משפט קמא בדחותו את החלופה המוצעת על-ידי שירות המבחן. כל זאת, בהתעלם מעברו הנקי של העורר ומהתנהגותו הנורמטיבית. עוד נטען, כי העורר מגלה אחריות כלפי בני משפחתו, לאחר פטירת אביו, והוא הדמות הדומיננטית במשפחה.
נטען בנוסף, כי אין כל אפשרות למצוא חלופה אחרת, שכן העורר ובני משפחתו נאלצו לנטוש את העיר רמלה, בעקבות סכסוך במשפחה, שבמהלכו נרצחה אחותו של העורר.
עו"ד כנען טען בנוסף, כי לא היתה כל סיבה לפסול את החלופה המוצעת בשל העובדה כי מדובר במרחק של כ- 20 ק"מ בלבד מזירת האירוע, ולא היה מקום לפסול את המפקחים המוצעים.
לפיכך, ביקש עו"ד כנען לקבל את הערר ולשחרר את העורר לחלופה המוצעת.
תשובת המשיבה
10.
המשיבה טוענת כי יש לדחות את הערר, מאחר שהחלופה המוצעת אינה עונה על הדרישות המינימליות, על מנת להשיג את תכלית המעצר. המדובר בירי בנשק חם שנעשה על-ידי העורר במסגרת סכסוך שאינו נוגע לו, כלל ועיקר. הנשק בו נעשה שימוש טרם נתפס, ומעבר למסוכנות הרבה הטמונה בעורר, קיים חשש לשיבוש מהלכי המשפט.
עו"ד חנאווי, באת כוח המשיבה, ציינה כי שותפו של העורר, עלי זובידאת, הודה בחקירתו במיוחס לו, ואף הפליל את העורר. בתקופת מעצרם של השניים, איים העורר על עלי, בשל העובדה כי הוא מסר גרסה מפלילה אודותיו. אותו עלי שוחרר לחלופת מעצר בעיר לוד, לאחר שאושרו המפקחים, נקבע איזוק אלקטרוני, והוטלו ערבויות כספיות (החלטת כב' השופט ר' שפירא מיום 9.9.2012).
לגישת המשיבה, קיים הבדל מהותי בין העורר לבין עלי, שכן העורר מכחיש את דבר מעורבותו באירוע; הוא זה שעשה שימוש באקדח; והתערב בסכסוך שאינו נוגע לו ולמשפחתו. לפיכך, יש לראות את מסוכנותו של העורר כגבוהה יותר, ובניגוד לעלי, קיים חשש ממשי לשיבוש מהלכי המשפט.
לפיכך, נטען על-ידי המשיבה כי יש לדחות את הערר, כאשר העורר יכול, עדיין, להציע חלופה, התואמת את הנחיות בית המשפט.
דיון והכרעה
11.
במסגרת ערר זה, אינני נדרש להכריע בשאלת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, וגם לא בשאלה האם קיימת בעניינו של העורר עילת מעצר.
לעניין התשתית הראייתית, די להפנות לעדות השותף, עלי זובידאת, המפלילה את העורר, בצד ראיות נוספות שפורטו בהחלטתו של כב' השופט שפירא .
אשר לעילת המעצר, הרי שמדובר בעילה סטטוטורית, הרואה בעבירות בנשק כ" עבירת בטחון ", וזאת מעבר למסוכנות האינהרנטית הכרוכה בעבירות של שימוש בנשק לירי לעבר אנשים, במסגרת סכסוך משפחתי (ראו, לעניין זה, בש"פ 8694/09 מדינת ישראל נ' אלגיוסי (לא פורסם, 30.10.2009); בש"פ 5874/10 מנצור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.9.2010); בש"פ 8676/10 סלאמה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.12.2010)).
לכך יש להוסיף את החשש הממשי לשיבוש מהלכי המשפט, בשים לב לטענת המשיבה שלא הוכחשה, לפיה איים העורר על עלי, בשל העובדה כי הלה הפלילו.
12.
השאלה היחידה הטעונה הכרעה, עניינה בהתאמתה של החלופה המוצעת על-ידי שירות המבחן, ועד כמה יש בה כדי לענות על תכליות המעצר.
כידוע הוא, כי על בית משפט, הדן בבקשה למעצר עד תום ההליכים, לערוך בחינה דו שלבית, וכפי שציינה השופטת ע' ארבל :
"בשלב הראשון בוחן בית המשפט האם ניתן להשיג את תכלית המעצר בנסיבותיו הספציפיות של הנאשם בדרך של חלופת מעצר. רק אם התשובה לשאלה זו היא חיובית, פונה בית המשפט לשלב השני, בו נבחנות חלופות מעצר קונקרטיות ומידת הגשמתן את תכלית המעצר" (בש"פ 3002/06 סעאידה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.2006), פס' 4. וראו גם, בש"פ 9284/08 לוי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 14.11.2008), פס' 6; בש"פ 5721/12 בביקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.8.2012), פס' 11).
בענייננו, קבע בית המשפט כי ניתן לשקול את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, בעיקר לנוכח עברו הנקי ובשים לב לעובדה כי מדובר בסכסוך מקומי, אך נקבעו תנאי מינימום לאישור החלופה.
דומני, כי מדובר בתנאים סבירים ואף הכרחיים בנסיבות העניין. הדרישה להרחקתו של העורר מזירת האירוע מרחק של 50 ק"מ לפחות, הינה דרישה מתבקשת, לאור המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, ועל מנת למנוע ניסיונות לשיבוש מהלכי המשפט.
גם הדרישה לפיקוח הדוק וצמוד על העורר, הינה דרישה מתחייבת, ואין צריך לומר כי שני המפקחים המוצעים (האם החורגת והאח) רחוקים עד מאוד מלענות על הדרישות.
הרחקתו של העורר למרחק של 50 ק"מ לפחות, פיקוח הולם, איזוק אלקטרוני וערבויות כספיות מתאימות, כל אלה יאפשרו, כך יש להניח, את שחרורו של העורר לחלופת מעצר, ופתוחה הדרך בפניו להציע חלופה ראויה כמבואר לעיל, חלופה אשר תבחן בפתיחות, כך יש להניח, על-ידי בית משפט קמא.
עד לאישור החלופה, ימצא העורר במעצר עד לתום ההליכים בעניינו.
13.
לאור האמור לעיל, הערר נדחה.
ניתנה היום, ט"ז
בחשוון התשע"ג (1.11.2012).
ש ו פ ט