בש"פ 8694/09 מדינת ישראל נ. מחמוד אלגיוסי

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 28.10.2009 (כב' השופטת ק' רג'יניאנו) בה הורה על שחרורו של המשיב למעצר בית בתנאים מגבילים.

1.

המשיב, צעיר בן 18, עומד לדין בבית המשפט המחוזי מרכז בעבירות של נשיאת נשק והחזקת אגרופן או סכין שלא כדין. בכתב האישום, אשר הוגש נגד המשיב ונגד שני נאשמים נוספים (הנאשמים 2 ו-3 בכתב האישום וביחד: הנאשמים האחרים ), נטען כי ביום 19.9.2009 נסעו המשיב והנאשמים האחרים ביער חורשים (להלן: היער ) בסמוך לגדר הביטחון של קיבוץ חורשים. המשיב נהג ברכב (להלן: הרכב ), הנאשם 2 ישב במושב הנוסע לצידו והנאשם 3 ישב במושב האחורי. המשיב עצר את הרכב לאחר שניידת משטרה סימנה לו לעצור. בעת שהרכב נעצר פתח הנאשם 3 את דלת הרכב האחורית, התכופף קדימה, הוציא את פלג גופו העליון אל מחוץ לרכב ונמלט רגלית לכיוון היער. בסמוך לאחר מכן פתח הנאשם 2 את דלת הרכב הקדמית ונמלט אף הוא לכיוון היער. בחיפוש שנערך ברכב ובסביבותיו נמצאו רובה מסוג קלצ'ניקוב בלי קת; שתי מחסניות תואמות לרובה קלצ'ניקוב; 29 כדורים בקוטר 7.62 מ"מ ; כובע גרב בצבע שחור; סכין; זוג כפפות צמר שחורות ושלושה שרוולים לבנים חתוכים.

2.

עם הגשת כתב האישום הגישה העוררת בקשה לעצור את המשיב ואת הנאשמים האחרים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם וטענה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם ובהן דו"חות הפעולה של השוטרים שנכחו באירוע תפיסת הנשק; צילומים מזירת האירוע; הודעת המשיב לפיה הנאשמים האחרים היו עמו ברכב ונמלטו מן השוטרים; תמלול שיחה בין המשיב לנאשם 2 על האירוע תוך אזכורו של הנאשם 3 ועדות אחמד טהה לפיה הנאשם 2 הגיע אליו בסמוך לאחר האירוע וסיפר לו על ההתרחשות שאירעה, לרבות תפיסת הנשק. עוד טענה העוררת כי נגד המשיב והנאשמים האחרים קמות עילות מעצר של מסוכנות ושל חשש לשיבוש הליכי משפט וכן עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). לבסוף הדגישה העוררת כי אין זה המקרה המתאים להורות על חלופת מעצר.

3.

בהחלטתו מיום 28.10.2009 (החלטה בעניינו של המשיב בלבד) דחה בית המשפט המחוזי מרכז את בקשת המשיבה והורה על שחרורו של המשיב למעצר בית בקלנסוואה בפיקוחם של אביו, דודתו איבתיאסם גיוסי ובעלה מחמוד גיוסי (להלן: המפקחים ) וכן קבע תנאים נוספים לשחרור: הפקדה במזומן בסך 20,000 ש"ח; ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 10,000 ש"ח על-ידי כל אחד מן המפקחים ואיזוק אלקטרוני. בית משפט קמא ציין בהחלטתו כי אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב וכן על קיומה של עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים. יחד עם זאת ציין בית המשפט לאחר שבחן את הערכותיו של שירות המבחן בתסקיר שהוגש בעניינו של המשיב, כי זה הביע צער וחרטה, הבין את חומרת מעשיו ולקח אחריות לביצועם וכי המפקחים מודעים אף הם לאחריות המוטלת עליהם. בית המשפט ער היה לסכסוך הקיים בין משפחת המשיב למשפחה אחרת בג'לג'וליה על רקע הירצחו של אחי המשיב לפני כחודשיים וכן ער היה להלכות הקובעות כי עבירות נשק יש בהן כדי להצביע על סיכון ממשי לחיי אדם ולביטחון הציבור ועל כן, רק במקרים חריגים ניתן להצדיק שחרור של נאשמים בעבירות נשק למעצר בית. למרות זאת סבר בית משפט קמא כי יש מקום לשחרר את העורר דנן לחלופת המעצר המוצעת מפאת גילו הצעיר, עברו הנקי והאחריות שנטל.

מכאן הערר שבפניי.

4.

העוררת טוענת כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו להורות על שחרור המשיב. לטענתה מלמדות נסיבות ביצוע העבירה על מסוכנותו הרבה של המשיב, שנתפס ביחד עם שניים אחרים בשעת לילה מאוחרת כשבסמוך לרכב בו נהג נמצא רובה מסוג קלצ'ניקוב, מחסניות, 29 כדורים וכן פריטי לבוש (כובע גרב וכפפות) המצביעים על כך שהיו בדרכם לפעילות עבריינית אלימה. העוררת מוסיפה וטוענת כי החלטתו של בית משפט קמא נוגדת את פסיקתו של בית משפט זה לעניין עבירות נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), לפיה רק במקרים חריגים ניתן לשלול את חזקת המסוכנות הסטטוטורית הקמה מעבירה זו. בהקשר זה טוענת העוררת כי במקרה דנן לא התקיימו נסיבות חריגות שיש בהן כדי להצדיק את שחרורו ממעצר וכי אין בגילו הצעיר או בעברו הנקי כדי להפריך את מסוכנותו. עוד טוענת העוררת כי מסוכנותו של המשיב מתעצמת נוכח נסיבות ביצוע העבירה, סוג הנשק והתחמושת שנתפסו וכן בשל העובדה שהמשיב התקשה לספק הסבר כלשהו להימצאות הנשק והתחמושת בחזקתו. העוררת מדגישה כי מתסקיר שירות המבחן עולה שמשפחת המשיב נתונה בסכסוך ממושך עם משפחה אחרת מן הכפר ג'לג'וליה המרוחק כ- 30 קילומטרים בלבד מקלנסוואה על רקע הירצחו של אחי המשיב. העוררת מוסיפה וטוענת כי האמור בתסקיר שירות המבחן מחזק את הסיכון הטמון בשחרורו של המשיב והעובדה שהתקשה לספק הסבר כלשהו למעשיו מעוררת ספק באשר לכנות חרטתו ולקיחת האחריות על ידו.

המשיב טוען מצידו כי החלטת בית משפט קמא בדין יסודה ומוסיף כי הוא בגיר אשר חצה אך באחרונה את סף הקטינות, וכן כי חלופת המעצר נבחנה על-ידי שירות המבחן ונמצאה ראויה.

5.

דין הערר להתקבל. המשיב אינו חולק, כאמור, על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר. עבירת הנשק המיוחסת למשיב לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין היא עבירת ביטחון כהגדרתה בסעיף 35(ב)(1) לחוק המעצרים, המקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים. חזקה זו תישלל רק במקרים חריגים שנסיבותיהם המיוחדות תצדקנה את שחרורו של נאשם לחלופת מעצר (ראו: בשפ" 8303/07 בדראן נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (19.10.2007); בש"פ 6308/09 רג'בי נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (טרם פורסם, 12.8.2009)). אין בידי לקבל את קביעתו של בית משפט קמא כי המקרה שבפניי נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים שחרור של המשיב לחלופת מעצר כאמור. נסיבות תפיסתו של המשיב בשעת לילה מאוחרת, יחד עם שניים אחרים, כשבסמוך לרכב בו נהג נמצא רובה קלצ'ניקוב, מחסניות תואמות ו-29 כדורים מלמדות על מסוכנותו הרבה. מסוכנות זו מקבלת משנה תוקף מאחר שלצד הנשק והתחמושת נמצאו פריטי לבוש מחשידים מהם ניתן להסיק כי לכידתם סיכלה לכאורה תכנית עבריינית שביקשו השלושה לבצע. המשיב מצידו לא סיפק כל הסבר להימצאות הנשק והתחמושת בחזקתו. התסקיר שהוגש בעניינו של המשיב תומך אף הוא במסקנה כי למרות גילו הצעיר ועברו הנקי, נשקף ממנו סיכון נוכח לחצים רגשיים שהצטברו אצלו מאז הירצחו של אחיו. יחד עם זאת, אין להוציא לחלוטין מכלל אפשרות את שחרורו של המשיב מן הטעמים שמנה בית משפט קמא לחלופה אם זו תהא מרוחקת מאד (מאות קילומטרים) מכפר מגוריו ומלווה במפקחים מתאימים.

אשר על כן, הערר מתקבל והעורר ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.