פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
8643/13
לפני:
כבוד השופט א' שהם
העורר:
ארלאזי זובידאת
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בנצרת מיום 12.12.2013, במ"ת 14325-10-13, שניתנה על ידי כבוד השופט ב'
ארבל
תאריך הישיבה:
א' בשבט התשע"ד
(2.1.2014)
בשם העורר:
עו"ד ראפי מסאלחה
בשם המשיבה:
עו"ד לינור בן אוליאל
החלטה
1.
לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 12.12.2013, במ"ת 14325-10-13, שניתנה על-ידי כבוד השופט ב' ארבל , בגדרה נדחתה בקשתו של העורר להשתחרר לחלופת מעצר.
הליכים קודמים
2.
נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת, במסגרתו יוחסו לו עבירות אלה: עבירות בנשק (נשיאה, והובלת נשק) בצוותא, לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ועבירות בנשק (סחר בנשק), לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין.
בכתב האישום נטען כי בין העורר ואדם בשם משהאדה מוחמד, שנפטר בינתיים (להלן: המנוח ) לבין סוכן משטרתי בשם דני שאולוב (להלן: הסוכן ), נרקמה עיסקת נשק. במסגרת העיסקה הוסכם כי העורר והמנוח ימכרו נשק לסוכן תמורת 10,000 ₪. ביום 13.6.2013, נפגש הסוכן עם העורר והמנוח בתחנת דלק בדבורייה, ושם מכרו השניים לסוכן תת מקלע מאולתר בקליבר 9 מ"מ , המסוגל לירות ולהמית, וכן מחסנית ריקה מכדורים. באותו מעמד הועבר סכום של 10,000 ₪ מהסוכן לעורר ולמנוח.
3.
ביום 16.10.2013, ניתנה החלטתו של בית משפט קמא בבקשת המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים במשפטו. בית משפט קמא ניתח את הראיות שהוצגו בפניו על-ידי המאשימה, ולאחר דיון מפורט המתפרש על פני כ-10 עמודים, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי הוצגה בפניו " תשתית ראייתית מוצקה, אשר די בה, בשלב זה, כדי לקבוע כי אכן קיימת בה העוצמה הנדרשת לשלב זה, שכן, אם תוכח במהלך הליך שמיעת הראיות, תהא בה כדי להביא להרשעתו של המשיב " (עמ' 17 להחלטה).
מאחר שלא היתה מחלוקת לגבי קיומה של עילת מעצר, נפנה בית משפט קמא לבחון את השאלה האם ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר. לאחר בחינת הנושא, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי אין אפשרות ליתן אמון בעורר, שכן זה ביצע, לכאורה, את העבירה שעה שהיה עליו לרצות עונש מאסר על דרך של עבודות שירות. כמו כן, מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו לא הרתיעו מביצוע העבירה. עוד צוין, כי שנה קודם לכן נדון העורר ל-8 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן לעונשי מאסר מותנים בגין ביצוע עבירות של איומים, התנהגות פרועה במקום ציבורי, הפרעה לשוטר במילוי תפקיד, היזק לרכוש וחבלה במזיד לרכב. בנסיבות אלה, סבר בית משפט קמא כי העורר " אינו אמון על שמירת החוק " וכי נשקפת ממנו מסוכנות רבה, שלא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר.
לאור האמור, החליט בית משפט קמא לעצור את העורר עד לתום ההליכים במשפטו.
4.
העורר הגיש ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לבית משפט זה (בש"פ 7055/23), שהתמקד אך ורק בשאלת היתכנותה של חלופת המעצר. לאחר דיון בערר, קבע השופט ח' מלצר " כי אין לפסוח פה על בחינת האפשרות לקיומה של חלופת מעצר הדוקה ". לפיכך, הורה השופט מלצר כי יוגש תסקיר מעצר בתוך 30 ימים, בעניינו של העורר, ובית המשפט המחוזי יחליט, לאחר עיון בתסקיר ושמיעת הצדדים " כטוב בעיניו ".
5.
בעקבות החלטה זו הוגש, ביום 8.12.2013, לבית משפט קמא תסקיר מעצר שבו צוין כי העורר הינו צעיר כבן 20 המתגורר עם הוריו ואֶחיו בדבוריה. לחובתו של העורר 4 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, עבירות רכוש, והפרת הוראה חוקית. טרם מעצרו בפרשה זו, ריצה העורר עונש מאסר בדרך של עבודות שירות. העורר התחבר מגיל צעיר לגורמים בעייתיים באזור מגוריו והתקשה לקבל סמכות וגבולות, שבני משפחתו ניסו להציב בפניו. התרשמות שירות המבחן היא, כי יקשה על העורר לקבל סמכות באופן כללי " כולל סמכות חוק וסמכות הורית ". לפיכך, הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות הינו ברמה בינונית-גבוהה, ונדרשת חלופת מעצר הדוקה " שתבטיח אלמנטים של פיקוח אנושי רציף על-ידי גורמים סמכותיים, תוך הרחקה מסביבה החברתית באזור המגורים ". שירות המבחן בחן את החלופה שהוצעה על-ידי העורר, היינו מעצר בית בבית הוריו בדבוריה, וקבע כי מדובר בחלופה שאינה ראויה, שכן היא נמצאת באזור בו מקיים העורר קשרים עם גורמים המצויים בשולי החברה, ואין בה כדי להתמודד עם הסיכון הפוטנציאלי הנשקף מהעורר.
6.
תסקיר המעצר הונח על שולחנו של בית משפט קמא, ובהחלטתו מיום 12.12.2013, קבע בית המשפט " אם ביום 16.10.2013 הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לשחרר את [העורר] לחלופת מעצר הולמת, הרי היום, לאחר שעברתי על תסקיר המבחן, אך התחזקתי בעמדתי זו ". בית משפט קמא ציין כי העורר " בוחר להתחבר לגורמים שוליים ואין לדעת מי הגורם הבא אליו יתחבר, שעה שישהה מחוץ לכותלי בית המעצר ". בנוסף, הזכיר בית משפט קמא את העובדה כי ביום 29.3.2012, נעצר העורר על-ידי אנשי משטרה, שעה שהיה אמור לשהות בתנאי מעצר בית בביתו ובפיקוח אביו. בנסיבות אלה, סבר בית משפט קמא כי נשקפת מסוכנות רבה מהעורר להישנות מעשים פליליים, ולטעמו של בית המשפט " כל חלופה לא תועיל ".
לפיכך, החליט בית משפט קמא כי העורר ימשיך להיות נתון במעצר עד לתום ההליכים במשפטו.
הערר על החלטתו של בית משפט קמא
7.
בערר שהוגש על ההחלטה שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר נטען, כי חלופת המעצר המוצעת לא נבחנה כראוי. עוד נטען, כי בית משפט קמא לא התחשב בגילו הצעיר של העורר ונתן משקל מופרז לעברו הפלילי, שאינו מכביד. בדיון שהתקיים ביום 2.1.2014, טען עו"ד ראפי מסאלחה, בא כוחו של העורר, כי יש בידי העורר להציע חלופת מעצר אחרת, וביקש כי זו תבחן על-ידי שירות המבחן.
8.
המשיבה, באמצעות באת כוחה, עו"ד לינור בן אוליאל, ביקשה לדחות את הערר. לטעמה של המשיבה, תסקיר המעצר שהוגש בעניינו של העורר הוא שלילי, ועולה ממנו כי אין כל אפשרות ליתן אמון בעורר. המדובר באדם בעל אישיות אימפולסיבית, שעברו הפלילי מכביד, ואשר ביצע, לכאורה, את העבירה שעה שהיה אמור לרצות עונש מאסר בדרך של עבודות שירות.
9.
בהחלטה שניתנה על-ידי בתום הדיון, הוריתי על הפנייתו של העורר, פעם נוספת, אל שירות המבחן למבוגרים, על-מנת לבחון את חלופת המעצר החדשה שהוצעה על-ידו. ציינתי בהחלטתי, כי לאחר קבלת התסקיר המשלים יוכלו הצדדים להגיב על תוכנו בתוך שבעה ימים.
התסקיר המשלים מטעם שירות המבחן
10.
ביום 13.1.2014, הוגש על-ידי שירות המבחן תסקיר מעצר משלים בעניינו של העורר. במסגרת תסקיר זה נבחנה האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית דודתו בבוסמת טבעון. צוין בתסקיר, כי מדובר בחלופת מעצר אשר " מבטיחה מרחק גיאוגרפי מסביבת מגוריו " של העורר. ואולם, המפקחים המוצעים, הגם שהם מנהלים אורח חיים נורמטיבי, אינם עונים על הדרישות משני טעמים עיקריים. ראשית, להערכת שירות המבחן, התגייסותם של המפקחים למשימת הפיקוח מונעת מתחושת המחוייבות למשפחתו של העורר " ולא ברורה מידת הסמכות והיכולת להציב גבולות [לעורר]". שנית, יכולתם לעמוד בדרישות הליווי לבית המשפט והפיקוח על העורר הינה חלקית. לפיכך, נאמר בתסקיר כי " חלופת המעצר המוצעת אין בה כדי להפחית באופן מספק מרמת הסיכון עליה הצבענו ". ועוד צוין בתסקיר, כי יש לחזק את חלופת המעצר באמצעות איזוק אלקטרוני ולהוסיף ערב שיוכל ללוות את העורר לדיונים משפטיים ולמפגשים טיפוליים בשירות המבחן.
11.
בתגובה לתסקיר זה, ציין עו"ד מסאלחה כי שירות המבחן מקשה על העורר " באופן בלתי מידתי ", בכך שהוא שולל את האפשרות לשחררו לחלופה כלשהי. עוד נטען, כי ניתן לאשר את החלופה שנבחנה בתסקיר המשלים, תוך הוספת איזוק אלקטרוני.
12.
עו"ד בן אוליאל מסרה בתגובתה, כי גם הפעם שירות המבחן אינו בא בהמלצה לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בתסקיר הקודם וגם בתסקיר הנוכחי, עמד שירות המבחן על חוסר יכולתו של העורר לעמוד בגבולות ולקבל סמכות, והתרשם כי רמת מסוכנותו להישנות מעשים דומים הינה ברמה בינונית-גבוהה.
דיון והכרעה
13.
הלכה היא מקדמת דנא, המעוגנת בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), כי " בית המשפט יצווה על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, אף כי טרם נסתרה חזקת חפותו, וזאת בשלושה תנאים: קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, קיומה של עילת מעצר, והיעדר חלופה ראויה " (בש"פ 5919/12 נחמיאס נ' מדינת ישראל (4.9.2012); בש"פ 8082/12 אברהם נ' מדינת ישראל (23.12.2012)). לפיכך, יבחן הערר בהתאם לשלושה ראשים אלו.
14.
קיומן של ראיות לכאורה – נקבע בהחלטתו של בית משפט קמא, מיום 16.10.2013, כי המאשימה הציגה תשתית ראייתית מוצקה להוכחת אשמתו של העורר, כנדרש בשלב דיוני זה. במסגרת הערר, לא נשמעו טענות בדבר העדרן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ולפיכך מתקיים התנאי הראשון.
15.
עילת המעצר – למעשה לא היתה מחלוקת בדבר קיומה של עילת מעצר. ואכן, כאשר עסקינן בעבירות בנשק, קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, וזאת מעבר למסוכנות האינהרנטית הכרוכה בעבירות מעין אלה (ראו, לעניין זה, בש"פ 7940/12 מדינת ישראל נ' ביומי (6.11.2012); בש"פ 5730/12 אייטגב נ' מדינת ישראל (21.8.2012); בש"פ 7792/12 ג'בארין נ' מדינת ישראל (1.11.2012)). ועוד נקבע, כי " רק במקרים חריגים ניתן יהיה לשלול את המסוכנות הנובעת מעבירה זו ולהצדיקה בחלופת מעצר תחתיה " (בש"פ 8694/09 מדינת ישראל נ' אלגיוסי (30.10.2009); בש"פ 519/11 מדינת ישראל נ' הייבי (26.1.2011); בש"פ 708/12 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל (30.1.2012)).
16.
חלופת מעצר – בהתאם להחלטתו של השופט ח' מלצר בבש"פ 7055/13, הוגש לבית משפט קמא תסקיר מעצר, שבו נאמר כי מדובר בעורר המחובר לגורמים בעייתיים באזור מגוריו ומתקשה לקבל סמכות וגבולות. בנוסף, עמד שירות המבחן על הרשעותיו הקודמות של העורר, והגיע למסקנה כי אין בחלופה המוצעת כדי להפחית את הסיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד. ניתנה לעורר הזדמנות נוספת להציג חלופת מעצר הולמת, אך גם עליה נמנע שירות המבחן מלהמליץ, כעולה מהתסקיר המשלים. לפיכך, נשמט הבסיס מתחת לעררו של העורר ודינו להידחות.
מן הראוי לציין, למעלה מן הצורך, כי קיים קושי ליתן אמון בעורר, לאור התנהגותו בעבר, שעה שהפר צו בית משפט כאשר עזב את ביתו ללא רשות, וכאשר ביצע, לכאורה, את העבירה המיוחסת לו בעת שהיה עליו לרצות עונש מאסר בדרך של עבודות שירות. כבר נקבע, לא אחת, כי אחד השיקולים המרכזיים המנחים את בית המשפט בבואו לבחון את האפשרות לשחרר נאשם לחלופת מעצר, הינו מידת האמון שבית המשפט רוחש לו. משהופר האמון, לא יהיה מקום, ככלל, לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר, גם אם העבירה המיוחסת לו, כשלעצמה, מאפשרת להסתפק בחלופת מעצר (ראו, בהקשר זה, בש"פ 7853/12 אלעוואדרה נ' מדינת ישראל (8.11.2012); בש"פ 7364/09 מדינת ישראל נ' אדרי (17.9.2009); בש"פ 5673/12 אטינגר נ' מדינת ישראל (6.8.2012)).
17.
לאור האמור, הערר נדחה והעורר יהיה נתון במעצר עד לתום ההליכים במשפטו.
ניתנה היום, ו' באדר א' התשע"ד (6.2.2014).
ש ו פ ט