בש"פ 708/12 הישאם אבו צעלוק נ. מדינת ישראל

לפני ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא ) במ"ת 34671-12-11 מיום 8.1.2012, בה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע עובדתי

1.כנגד העורר ונאשם נוסף הוגש כתב אישום אשר תוקן בהמשך. מכתב האישום המתוקן עולה כי במועדים הרלוונטיים הופעלו סוכן סמוי (המכונה "חמודי" או "הטבח") (להלן: הסוכן ) ושוטר סמוי (להלן: הסמוי ) בשליחות המשטרה ורכשו בהוראתה, באישורה ובכספה כלי נשק, תחמושת וסמים.

2.באישום הראשון צויין כי העורר והנאשם הנוסף קשרו קשר למכור נשק בלא רשות על פי דין. ביום 20.8.2011 התקשר הנאשם הנוסף אל הסוכן והציע למכור לו תת מקלע אוטומטי מסוג ברטה 9 מ"מ

באמצעות העורר. הנאשם הנוסף מסר לסוכן את מספר הטלפון של העורר ובעקבות זאת שוחחו העורר והסוכן וקבעו להיפגש בכפר ביר אל מכסור לצורך ביצוע עסקת הנשק. הסוכן והסמוי נסעו ברכבם לכפר כאשר במהלך הנסיעה התקיימה שיחת טלפון בין העורר לבין הסוכן, והעורר דרש תמורת הנשק סך של 35,000 ש"ח. הסוכן והסמוי הגיעו לכפר שם יצא הסוכן מתוך הרכב ופגש בעורר כשהוא מחזיק ונושא עימו את הנשק. העורר מסר לסוכן את הנשק. הסוכן הכניס את הנשק לתוך הרכב והונחה על ידי מפעיל הסוכנים לשלם עבור הנשק לא יותר מסך 25,000 ש"ח. בעקבות זאת אמר הסוכן לעורר כי המחיר שדרש הוא גבוה. העורר לא הסכים להפחית את המחיר ולכן הסוכן החזיר לעורר את הנשק ועסקת הנשק לא יצאה אל הפועל. ביום 21.8.2011 שוחחו הסוכן והנאשם הנוסף בטלפון והנאשם הנוסף הציע למכור לסוכן חמישה רימוני רסס תמורת 12,000 ש"ח. הנאשם הנוסף, הסוכן והסמוי נפגשו לשם ביצוע העסקה אך זו לא יצאה לפועל משום שהתברר כי מדובר ברימוני הלם.

בגין המעשים המתוארים לעיל הואשמו העורר והנאשם הנוסף בקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); בניסיון לסחר בנשק שלא כדין, לפי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיפים 144(ג), 29 ו-25 לחוק העונשין. בנוסף הואשם העורר בהחזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(א) רישא בצירוף סעיף 144(ג) לחוק העונשין ובנשיאה והובלת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(ב) רישא בצירוף סעיף 144(ג) לחוק העונשין.

3.לפי האישום השני, ביום 7.12.2011 בוצע חיפוש בחדרם של העורר ואחיו, אף הוא נאשם במסגרת כתב האישום שבנדון, בביתם. על שולחן מחשב בחדר נתפס סם מסוג קוקאין בכמות של 5.5072 גרם נטו מחולק ל-19 מנות. במהלך החיפוש אמר העורר לאחיו להגיד כי הוא מצא את הסם בחוץ, זאת בכוונה להכשיל הליך שיפוטי. אחיו של העורר עשה כדבריו.

בגין מעשים אלו הואשמו העורר ואחיו בהחזקת סם מסוכן שלא כדין ושלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 ובצירוף סעיף 29 לחוק העונשין וכן בשיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

4.בד בבד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה לעצור את העורר והנאשם הנוסף עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם. אחיו של העורר שוחרר לאור קטינותו, היעדר עבר פלילי וכן משום שלא נטל חלק בעבירות הנשק מושא האישום הראשון.

5.באשר לאישום הראשון, קבע בית המשפט המחוזי כי הונחו לפניו ראיות לכאורה לביצוע העבירות. בית המשפט ציין כי מרבית הראיות לכאורה הקושרות את העורר למעשים המיוחסים לו מצויות בהודעותיהם של הסוכן והסמוי מיום 20.8.2011, בהן פורטה ההשתלשלות העובדתית המתוארת בכתב האישום. כן ציין הסוכן כי הוא מכיר את העורר והנאשם הנוסף היכרות מוקדמת ומשכך קבע בית המשפט כי ממילא לא היה מקום לעריכת מסדר זיהוי. בית המשפט הדגיש כי בשלב המעצר עד תום ההליכים אין בית המשפט נדרש לשאלות של מהימנות עדים או למשקל העדויות אלא אם מדובר ב"פרכות" מהותיות וגלויות לעין. עוד הטעים בהקשר זה בית המשפט כי בשלב הנוכחי של הליך המעצר אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים אלא יש להראות כי הסתירות גלויות על פניהן וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר ליתן בה כל אמון ויציגה כמשוללת יסוד. בית המשפט לא מצא בהפניותיהם של באי כוח העורר והנאשם הנוסף כדי ללמד על היעדר מהימנות הסוכן והסמוי. בית המשפט המחוזי קבע כי הודעותיהם של הסוכן והסמוי נתמכות בראיות חיצוניות, כגון פלטי שיחות הטלפון בין הסוכן לבין הנאשם הנוסף והעורר, תמונת הנשק שצולמה על ידי הסמוי במהלך ניסיון קניית הנשק והקלטות נוספות.

6.גם באשר לאישום השני קבע בית המשפט המחוזי כי הונחו לפניו ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לעורר במסגרת אישום זה. בהתאם לדו"חות הפעולה של השוטרים עולה כי הסם נתפס בחדרם של העורר ואחיו כשהוא מחולק ל-19 מנות ומשכך קמה חזקה כי הסם נמצא בחזקתו של העורר ואחיו. עוד קבע בית המשפט כי יש לדחות בשלב זה את גרסאות העורר ואחיו שהכחישו קשר לסמים. כמו כן הוסיף בית המשפט כי אין בעובדה שהסם נמצא במקום גלוי לעין הוריהם של העורר ואחיו כדי לכרסם בחזקה שקמה כי הסמים היו בחזקתם של העורר ואחיו. עוד ציין בית המשפט כי אין בהיעדר הימצאות טביעות אצבע על הסם כדי להקים ממצא ראייתי שלילי, שכן ראיה מעין זו הינה בעלת רלוונטיות בהימצאותה ולא בהיעדרה. כמו כן, בהתאם למזכר הבהרה של אחד השוטרים עולה כי לאחר מציאת הסם פנה העורר לאחיו בערבית באומרו "אתה מצאת את הקופסה נכון?", כך גם אמר לו "שבמידה וישאלו אותו מאיפה זה שיגיד שמצא הקופסה".

7.באשר לעילת המעצר; קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות המקרה קמה עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(ג)(2) לחוק המעצרים, שכן עבירות הנשק עולות כדי עבירת בטחון. בית המשפט ציין כי בהתאם לפסיקה, יש לבחון את מידת המסוכנות הנובעת מביצוע העבירות שבנדון לאור מטרת החזקת הנשק. בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות העניין מטרת החזקת הנשק הייתה לכאורה לצורך סחר בכלי נשק רבי עוצמה וכפי שעולה מכתב האישום נועד הנשק לשימוש פלילי מובהק. מנסיבות אלה קבע בית המשפט המחוזי ניתן ללמוד כי נשקפת מהעורר מסוכנות לציבור. עילת מעצר נוספת עליה הצביע בית המשפט בעניינו של העורר היא החשש מפני השפעה על עדים לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, נוכח התנהלותו בגדרי האישום השני.

8.בית המשפט המחוזי הגיע לכלל מסקנה כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנובעת מהעורר באמצעות שחרורו לחלופת מעצר. בית המשפט ציין כי אף שמדובר בעבירת נשק אחת, טיב הנשק שהינו תת מקלע אוטומטי, יש בו ללמד על מטרת הסחר שהינה פלילית במובהק וכן יש בו ללמד על העוסק בכך ועל תפיסת עולמו העבריינית. על כך יש להוסיף כי העורר נתפס כשבחזקתו סם מסוכן מסוג קוקאין המחולק ל-19 מנות ולא לשימושו העצמי וגם בכך יש ללמד על דפוס התנהגותו. בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי אין זה אפשרי לתת אמון בעורר כי ישמור על תנאים מגבילים במהלך שהותו בחלופת מעצר. משכך הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

נימוקי הערר

9.העורר טוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד ואפי נסראלדין – כי הסוכן הורשע בעבר בשורה ארוכה של עבירות ואף השתמש בסמים ולימים יתברר כי גרסתו קורסת ולא ניתן לבסס עליה הרשעה. עוד מוסיף העורר כי הסוכן מסר בהודעתו כי הגיע לביתו של העורר כשהעורר מכווין אותו בטלפון הנייד אולם אין תיעוד לקיומן של שיחות בין העורר לבין הסוכן ביום העסקה הנטענת ואף לא בין הסוכן לבין הנאשם הנוסף. כמו כן טוען העורר כי לפי הודעת הסוכן הוא קיבל את מספר טלפון הנייד שלו רק ביום 28.8.2011 בעוד שישנו תיעוד לקיום שיחת טלפון בין השניים מיום 19.8.2011.

בנוסף לכך טוען העורר כי הסוכן טען לקיומה של היכרות מוקדמת בינו לבין העורר, אולם לטענה זו יש להתייחס בחשדנות רבה שכן אם אלו הם פני הדברים לא היה כל צורך בעריכת מסדר זיהוי. תמיהה זו מתגברת, כך לטענת העורר, לאור העובדה כי הסוכן מסר כי הוא מכיר את רוב בני משפחתו של העורר מזה זמן רב. תמיהה נוספת שמעלה העורר היא כיצד יתכן, בהתייחס לגילו הצעיר של העורר (יליד 1991), כי לסוכן היכרות מוקדמת עמו שעה שבסמוך להפעלתו ריצה הסוכן מאסר ממושך של מספר שנים בין כותלי בית הכלא.

עוד טוען העורר כי הוא לא היה ב"בנק היעדים" שאושרו לסוכן על ידי המשטרה והפרקליטות. כן נטען כי עיון בהסכם ההפעלה של הסוכן מגלה כי לסוכן יש מוטיבציה רבה בהפללתו של העורר שכן אחרת לא היה זוכה למלוא ההטבות לפי ההסכם. כמו כן טוען העורר כי עדותו של הסמוי אינה יכולה לסייע לביסוס הרשעתו שכן הסמוי העיד על השיחות שקיים הסוכן ללא שהסמוי הציג נתון אובייקטיבי שלפיו יכול היה לדעת כי הדובר מצדו השני של הקו הוא העורר.

עוד טוען העורר כנגד עריכת מסדר זיהוי בתמונות במקום מסדר זיהוי פורמאלי. כן טוען העורר כי במסדר הזיהוי מיום 2.10.2011 לא זיהה הסוכן אף אחד ורק כעבור יומיים זיהה אותו במסדר זיהוי תמונות נוסף שנערך. בהקשר זה יצויין כי באת כוח המשיבה מסרה במהלך הדיון לפני כי אינה מודעת לעריכתם של שני מסדרי זיהוי וכי תברר סוגיה זו ותודיע תוצאות בדיקתה לבית המשפט. יצויין כי בהודעתה בכתב מהיום מסרה באת כוח המשיבה כי מסדר הזיהוי מכיל שני עמודים. בעמוד הראשון עליו מתנוסס התאריך 2.10.2011 ואשר בתחתיתו חתם הסוכן כי זיהה את העורר. בעמוד השני מוצגות תמונות המשתתפים במסדר, ובו הקיף הסוכן בעיגול את תמונתו של העורר וחתם בתחתית העמוד כשלצד חתימתו ציין את התאריך 4.10.2011. עוד טוען העורר כי מסדר התמונות שנערך לקוי שכן בוצע ללא נוכחות עורך דין ואין תיעוד של ממש לדרך עריכת המסדר. כמו כן טוען העורר כי לא ברור כיצד הצליח הסוכן לזהותו כאשר הוא פגש אותו למשך "חצי שנייה" בלילה כשהוא רץ.

זאת ועוד, טוען העורר כי בעימות הקצר והמוגבל שנערך בין הסוכן לבין הנאשם הנוסף לא נאמר לנאשם הנוסף מאומה על העובדה כי הוא מסר לסוכן את מספר הטלפון הנייד של העורר ורק בהודעת הסוכן מיום 14.12.2011 "נזכר" שהיה צריך לומר זאת לנאשם הנוסף ועל כן הוא מעלה זאת בהודעתו באומרו כי שכח לשאול עובדה זאת את הנאשם הנוסף מאחר והיה עייף.

כן טוען העורר כי הנשק מעולם לא נתפס ולא נמצא אף בחיפוש שנערך בביתו. באשר לנשק טוען העורר כי לא ניתן היה להגיש חוות דעת לפיה מדובר בנשק קטלני רק על סמך עיון בתמונה.

לעניין הראיות לכאורה בעבירות הסמים מעלה העורר טענות דומות לאלה שנדונו והוכרעו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מטעים כי השוטרים שהיו נוכחים בביתו אינם דוברים ערבית ולפיכך מתקשה הוא להבין כיצד הם יכולים להעיד אודות דברים שאמר לאחיו.

10.נוכח הכרסום שחל לטענתו בראיות לכאורה, סבור העורר כי יש מקום לבחון שחרורו לחלופת מעצר. העורר טוען כי יש בידו להציע חלופות מעצר שיש בהן לאיין את המסוכנות המיוחסת לו. העורר מפנה לנסיבותיו האישיות, לגילו הצעיר, כבן 20, ולכך שזוהי הסתבכותו הראשונה בפלילים וכי המשך שהותו מאחורי סורג ובריח תחשוף אותו לדפוסים עבריינים.

תגובת המשיבה

11.בדיון שנערך לפני טענה המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד עידית פרג'ון – כי טענותיו של העורר מתמקדות בעיקרן בתקיפת מהימנותם של הסוכן והסמוי וכנגד משקלן של הראיות לכאורה, טענות שמטבען נועדו להתברר בהליך העיקרי ולא בשלב זה של הליכי המעצר. בבחינת למעלה מן הצורך, פירטה המשיבה את מקצת הראיות לכאורה העומדות לחובת העורר וביניהן גם ראיות חיצוניות התומכות את הודעות הסוכן והסמוי: תיעוד של שיחות שעניינן סחר בנשק בין העורר ובין הסוכן ובין הסוכן לבין הנאשם הנוסף, תמונות הנשק שניסה העורר למכור לסוכן, צילום וידאו של הסוכן המכניס את הנשק שנמסר לו על ידי העורר לרכבו של הסמוי, צילום וידיאו של הסמוי הבוחן את הנשק לאחר שהנשק הוכנס לרכבו על ידי הסוכן. עוד מצביעה המשיבה על דו"ח פגישה בו הוכנס העורר ל"בנק היעדים" של הסוכן. כמו כן מצביעה המשיבה על שתיקתו לפרקים של העורר בחקירתו. עוד מצביעה המשיבה על שקריו של העורר שכן בחקירתו הוא טען בתחילה כי הטלפון ממנו נעשו השיחות אינו שלו, אך לאחר שבחיפוש שנערך בביתו נמצא כי בקופסת כרטיסי sim שבחזקתו היה גם כרטיס sim

של הטלפון ממנו בוצעו השיחות הנ"ל, טען העורר תוך שינוי גרסתו כי אחר עשה שימוש בטלפון הנייד שלו. באשר לטענות הנוגעות לשיבוש הליכי משפט במהלך גילוי הסמים בחדרם של העורר ואחיו, טוענת המשיבה כי אחת ההודעות באשר לדברים שאמר העורר לאחיו במהלך החיפוש נמסרה על ידי שוטר דובר ערבית. המשיבה העבירה לעיוני את תיק החקירה והפנתה למוצגים נבחרים ברשימת חומרי החקירה ולהודעות הרלבנטיות עליהן היא מבססת את טיעונה.

דיון והכרעה

12.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, שמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפני ועיינתי בתיק המוצגים שנמסר לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

ראיות לכאורה

13.לא מצאתי טעות בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר. כפי שקבע בית המשפט המחוזי וכפי שטענה המשיבה לפני, כשטענותיה מבוססות על חומר המוצגים שהועבר לעיוני, טענותיו של העורר הן טענות המכוונות באופן מובהק כנגד משקלן של הראיות לכאורה. אכן, מדובר בטענות הנוגעות למהימנותם של הסוכן והסמוי. אלא שהכלל הנקוט בידי בית משפט זה הוא כי אם לא מתגלות פרכות של ממש בחומר הראיות לכאורה הרי שדינן של טענות הנוגעות למשקל ומהימנות להתברר בהליך העיקרי ולא בשלב המעצר עד תום ההליכים [ראו למשל: בש"פ 4211/09 עליה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.5.2009), פסקה 17]. קיימת אף גישה מצמצמת יותר לפיה "פועל יוצא של העובדה שבשלב זה נבחן אך הפוטנציאל הגלום בראיה בטרם עברה את האש הצולבת של החקירה הנגדית הינו כי שאלות של מהימנות ומשקל אין להן ככלל משקל של ממש בשלב בחינתן של הראיות הלכאוריות, 'פרט למקרים נדירים, שבהם חוסר המהימנות זועק מן הראיה ונוטל ממנה לחלוטין את כוחה בתור שכזאת'" (ראו: החלטתה של השופטת ע' ארבל בבש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון (לא פורסם, 31.10.2007), פסקה 25).

14.לא נעלמו מעייני תמיהותיו של העורר בנוגע לצורך בקיום מסדר זיהוי לאור טענת הסוכן כי קיימת היכרות מוקדמת בינו לבין העורר, טענותיו לעניין הפגמים שנפלו במסדר הזיהוי וכן טענתו כי ביום העסקה המיוחסת לו אין תיעוד לקיום שיחות טלפון בין המעורבים כמו גם לטענתו כי במסדר הזיהוי הראשון לא זוהה על ידי הסוכן, הגם שהמשיבה רואה את הדברים בזווית שונה כאמור בפסקה 9 לעיל. אלא שכל הטענות הללו וטענותיו האחרות של העורר, כמו למשל לעניין משקלה של חוות הדעת לעניין הנשק ומוגבלות העימות שנערך בין הסוכן לבין הנאשם הנוסף, ועוד כהנה וכהנה טענות כמפורט לעיל, אינן מביאות לכרסום ממשי בראיות לכאורה הקיימות אלא לכל היותר נוגעות למשקלן. ברם, היחס בין הראיות השונות והגיונן הפנימי יבחן בשלב ההוכחות בהליך העיקרי ויתבהר במסגרת החקירה הנגדית. לעת הזו שוכנעתי כי יש די בהודעות הסוכן והסמוי אשר נתמכות בראיות חיצוניות, לרבות תמונות סטילס וסרטי ווידיאו המתעדים את מהלך האירועים בשלב הניסיון לבצע את עסקת הנשק ופלטי שיחות הטלפון בין המעורבים במסכת העבריינית הנטענת, כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית לעניין עבירת הנשק המיוחסת לעורר.

15.ראיות לכאורה קיימות גם לעניין האישום השני בהקשר להחזקת הסמים שלא לצריכה עצמית. טענותיו של העורר כי לאור מקום הימצאם של הסמים בביתו, ובמקום גלוי לעין הוריו, אין זה הגיוני כי היו בחזקתו או כי אין לפרש את הדברים שאמר לאחיו באופן שהמשיבה מפרשת אותם, הן טענות שיתכן כי יתקבלו בהליך העיקרי, זאת מבלי להביע עמדה בנדון, אך בשלב זה לא ניתן להתעלם כי נמצאו סמים בכמות לא מבוטלת בחדרו של העורר ושל אחיו, כי הסמים נארזו ב-19 מנות וכאשר לפחות לפי הודעת אחד השוטרים, שהינו דובר ערבית, העורר הנחה את אחיו בדבר התשובה שרצוי כי ימסור בחקירתו. ניסיונו של העורר להסביר את הקשר הדברים שאמר או לא אמר לאחיו שמור לו כמובן להליך העיקרי.

עילת מעצר

16.כידוע, עבירות נשק ובפרט עבירות סחר בנשק כשלעצמן מקימות חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, שכן הן נמנות על עבירות הביטחון כהגדרתן בסעיף 35(ב)(1) לחוק המעצרים. הכלל הוא כי רק במקרים חריגים ניתן יהיה לשלול את המסוכנות האמורה ולהצדיקה בחלופת מעצר [ראו למשל: החלטתו של השופט ס' ג'ובראן בבש"פ 519/11 מדינת ישראל נ' הייבי (לא פורסם, 26.1.2011). בנסיבות העולות מביצוע לכאורה של עבירת הנשק המיוחסת לעורר עולה מסוכנות רבה. מדובר בעסקה לכאורה בנשק קטלני שעתיד היה להגיע לידיהם של גורמים עוינים בין אם מהרקע הפלילי ובין אם מההיבט הביטחוני ועל מסוכנות זו עמד בית משפט זה לא אחת. משכך בעבירות אלה יתכן שחרור לחלופת מעצר רק בנסיבות חריגות [ראו למשל: החלטתה של השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש בבש"פ 5672/02 חטיני נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(5) 398, 392-391 (2002)]. על מסוכנות זו מצטברת בנסיבות המקרה דנן גם המסוכנות הנובעת ממעורבותו של העורר לכאורה בעבירת הסמים, שלא לצריכה עצמית, בכמות לא מבוטלת, וכאשר הסמים מחולקים ל-19 מנות. נסיבות אלה מלמדות על מטרת החזקת הסמים. המסוכנות לציבור עקב עשייה פלילית בתחום עבירות הסמים שלא לצריכה עצמית ברורה ומובנת. "בעבירות סמים (שלא לצריכה עצמית) הכלל הוא המעצר והחריג הנדיר הוא השחרור" (ראו: החלטתה של השופטת מ' נאור

בבש"פ 1970/08 וייספיש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.3.2008), פסקה 8).

חלופת מעצר

17.על אף גילו הצעיר של העורר והיעדר עבר פלילי, הרי שנוכח חומרת העבירות המיוחסות לו ונסיבות ביצוען, איני סבור כי נפלה טעות בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי מסוכנותו של העורר אינה ניתנת לאיון באמצעות שחרור לחלופת מעצר, ואף ביתר שאת נוכח ניסיונו של העורר לשבש הליכי חקירה בנוכחות השוטרים אשר מצביע אף הוא על היעדר מורא מפני החוק.

18.נוכח כל האמור לעיל, הערר נדחה.