פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
960/12
לפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
העוררת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
משה דביר
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בחיפה מיום 29.1.2012 במ"ת 5050-01-12 שניתנה על ידי הכוד השופט ר' שפירא
תאריך ישיבה:
ז' בשבט תשע"ב
(31.1.2012)
בשם העוררת:
עו"ד י' שרף
בשם המשיב:
עו"ד י' שפרלינג
החלטה
לפני ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא ) במ"ת 5052-01-12 מיום 29.1.2012 ומיום 30.1.2012, בהן הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.
רקע עובדתי
1.
ביום 3.1.2012 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום כנגד המשיב וכנגד אליעזר טולידנו (להלן: טולידנו ). בהמשך הוגש כתב אישום מתוקן, ובו מיוחסות למשיב העבירות הבאות: שתי עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ); קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עסקה בסם מסוכן לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודה; וניסיון להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7 (ג) לפקודה ובצירוף סעיף 29 וסעיף 25 לחוק העונשין.
2.
על פי כתב האישום, ביום 11.10.2011 נעצר המשיב בידי שוטרים שערכו חיפוש על גופו ומצאו שקית ניילון שהכילה סמים מסוכנים מסוג ל.ס.ד בכמות של עשרה ריבועי נייר (להלן: האירוע הראשון ). לאחר מכן, ביום 15.12.2011 או בסמוך לפני כן קשרו המשיב, טולידנו ואהרון חכמיג'רי (להלן: אהרון ) קשר לעשיית עסקה בסמים מסוכנים מסוג ל.ס.ד, במסגרתו אמור היה המשיב לספק לטולידנו ולאהרון, באמצעות אחר (להלן: האחר ) , כמות של כ-12,000 ריבועי נייר מסוג ל.ס.ד (להלן: הסמים ) . שוטרי בילוש שנכחו במקום בו היו אמורים הסמים לעבור לידי טולידנו ואהרון מצאו את שקיות הסמים, הוציאו מתוכן את מרבית בולי הל.ס.ד שהיו בהן והשיבו אותן למקומן. לאחר מכן הגיעו למקום טולידנו ואהרון, הוציאו את השקיות מהמקום בו הוטמנו ואז גילו כי מרבית תוכנן חסר. או אז התקשר אהרון, בנוכחות טולידנו, לאחר בניסיון לברר מדוע לא סופקה להם כל כמות הסמים שסוכם עליה. לאחר מכן נעצרו אהרון וטולידנו.
3.
בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה העוררת את מעצרם של המשיב ושל טולידנו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בבקשתה ציינה העוררת כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות להם וכן ציינה את המסוכנות הנשקפת מהם אשר לא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר.
החלטת בית המשפט המחוזי
4.
ביום 29.1.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב ולטולידנו. עם זאת, קבע בית המשפט כי הראיות לוקות ב"חולשה אינהרנטית" שאינה מצדיקה את מעצר הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. כך, קבע בית המשפט כי התשתית הראייתית כנגד המשיב מתבססת על הודעתו הראשונה של אהרון מיום 16.12.2011 שנמסרה בסמוך לאחר מעצרו, בה מסר כי המשיב נפגש איתו ואמר לו לדבר עם האחר לצורך קבלת הסמים ושלאחר מכן יורה לו המשיב מה לעשות עם הסמים.
בית המשפט המחוזי ציין כי אהרון הוא שותפו של המשיב לדבר עבירה, ומשכך הרשעה על סמך עדותו במשפט טעונה תוספת ראייתית מסוג דבר לחיזוק מכוח סעיף 54א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ). בית המשפט הוסיף כי במהלך מסירת הודעתו זו ביקש אהרון לשמש כסוכן משטרתי בתמורה לקבלת הטבות ועובדה זו מעלה חשש של ממש להפללת שווא ומשכך יש להתייחס להודעה זו בחשדנות. כן ציין בית המשפט כי בקשתו של אהרון לקבל טובת הנאה בתמורה לשיתוף פעולה עם המשטרה מחייבת כשלעצמה תמיכת הודעתו בחיזוק ראייתי. בנוסף לכך, ציין בית המשפט כי אהרון בחר לשתוק בהמשך חקירותיו, לאחר מסירת הודעתו הראשונה כאמור, ומכאן שהוא עשוי לשמור על זכות השתיקה גם במהלך משפטו של המשיב, מה שיחייב את המאשימה לעשות שימוש בסעיף 10א לפקודת הראיות לצורך הגשת הודעתו של אהרון כראיה במשפטו של המשיב וכתוצאה מכך יידרש חיזוק נוסף להודעה זו. בית המשפט קבע עוד כי נוכח דרישת החיזוק הנובעת ממספר מקורות תידרש "ראיה מסבכת של ממש" הדומה בכוחה לסיוע בכדי להביא להרשעתו של המשיב
וכי ראיה כזו לא נמצאה. זאת, נוכח קביעתו כי אין לראות בדמיון שנתגלה בין מאפייני בולי הל.ס.ד שנתפסו ברשות המשיב באירוע הראשון לבין אלו שנתפסו ביום 15.12.2011, כעולה מחוות הדעת שהוגשה בנדון, כראיה מסבכת או אף מחזקת לקישורו של המשיב לסמים, וזאת מכיוון שגם אם הבולים שנתפסו בשני האירועים הגיעו מאותו מקור, אין בכך כדי להוכיח כי המשיב הוא חוליה מקשרת במערך ההפצה של אותם בולי ל.ס.ד.
לכן, הורה בית המשפט על שחרורם של המשיב ושל טולידנו בתנאים הבאים: התחייבות כי יתייצבו לכל דיון בעניינם; שהייה בבית בין השעות 20:00 בערב ל-6:00 בבוקר, תחת פיקוחו של מפקח שיאושר על ידי בית המשפט ויחתום על התחייבות כספית בגובה 15,000 ש"ח להבטחת הפיקוח; הפקדת דרכון והוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ; התייצבות בתחנת המשטרה הקרובה למקום מגוריהם בכל יום בין השעות 17:00 ל-19:00; הפקדה של 15,000 במזומן וחתימה על התחייבות עצמית בגובה 30,000 ש"ח ובחתימת ערב צד ג'. ביום 30.1.2012 אישר בית המשפט את אשתו של המשיב כמפקחת על שהותו בבית בשעות הערב וכן את הערבה שהציע המשיב. בית המשפט עיכב את ביצוע החלטתו והותיר את המשיב ואת טולידנו במעצר עד ליום 31.1.2012 בשעה 19:00 בכדי לאפשר למשיבה לשקול הגשת ערר.
מכאן הערר שלפני.
נימוקי הערר
5.
העוררת – באמצעות באת כוחה, עו"ד יעל שרף – טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי קיימת חולשה בראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב. זאת, כיוון שהודעתו של אהרון מפלילה את המשיב, וכי על פי ההלכה, אל לו לבית המשפט להידרש לשאלת מהימנותה של הודעה זו בשלב בו נבחנות הראיות לכאורה. העוררת טוענת בהקשר זה כי גם השאלה האם יראו בעדותו של אהרון ככזו הטעונה סיוע, מאחר שהוא מסר את עדותו תמורת טובת הנאה, תיבחן בהליך העיקרי ולא בשלב זה. יתרה מכך, העוררת טוענת כי הובהר לאהרון במהלך מסירת הודעתו הראשונה כי לא יקבל כל טובת הנאה תמורת שיתוף פעולה מצדו ולכן אין לראות בו עד מדינה. משכך, הדגישה העוררת כי הסתמכות על עדותו של אהרון תצריך תוספת ראייתית מסוג דבר לחיזוק בלבד. העוררת מוסיפה וטוענת כי שגה בית המשפט כאשר העריך כי אהרון ישתוק על דוכן העדים במשפטו של המשיב, משום שאין מקום להשערות כאלה בשלב המקדמי בו אנו מצויים.
6.
לגופו של עניין, טוענת העוררת כי קיימות ראיות מחזקות להודעתו של אהרון, אשר חלקן עשויות לעלות אף כדי סיוע, וביניהן תפיסת הסמים באירוע הראשון, זאת, כיוון שסם הל.ס.ד נתפס רק לעיתים נדירות, ומכיוון שמהשוואת בולי הסם שנתפסו באירוע הראשון לסמים שנתפסו ביום 15.12.2011 נמצאה התאמה במאפיינים שונים, והמומחה שבחן אותם קבע כי "קיימת אפשרות שמקור משותף שימש להדפסת הבולים הנ"ל" (להלן: חוות הדעת בנוגע לבולים ). כמו כן מציינת העוררת כי אהרון ידע לנקוב בכמות הבולים שנתפסו ביום 15.12.2011, וכי אין כל סיבה שאהרון יפליל את המשיב לשווא. נוכח כל זאת טוענת העוררת כי קיימות ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וכי ראיות אלה מלמדות על מעורבותו העמוקה של המשיב בסחר בסמים, על מסוכנותו הרבה ועל ההכרח במעצרו. לכן, מבקשת העוררת לבטל את החלטות בית המשפט המחוזי ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
תגובת המשיב
7.
המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד יהלי שפרלינג – סומך את ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי וטוען כי המסד הראייתי להוכחת המיוחס לו הוא רעוע. המשיב טוען כי ברי שאהרון, שהוא שרכש את הסמים, ידע לנקוב בכמות הבולים שנתפסו ואין בכך כל חיזוק להודעתו של אהרון. המשיב טוען גם כי בחומר הראיות לכאורה אין כל קישור בינו לבין הסמים שנתפסו ביום 15.12.2011 מלבד עדותו האינטרסנטית של אהרון, אדם בעל עבר פלילי עשיר שהפליל את המשיב משום שרצה "להציל את עצמו" ולהפוך לסוכן משטרתי. המשיב טוען עוד כי גרסתו של אהרון לפיה המשיב העביר לו את הסמים בלא שאהרון שילם עליהם מראש היא בלתי מתקבלת על הדעת. המשיב טוען בהקשר זה כי אהרון מסר בהודעתו כי טולידנו אינו קשור לסמים ובכל זאת הגישה העוררת כתב אישום כנגד האחרון, והדבר מעיד כי גם העוררת גורסת שאהרון אינו מהימן.
8.
המשיב סמך את ידיו גם על הערכתו של בית המשפט המחוזי כי אהרון לא יעיד בבית המשפט וכתוצאה מכך תידרש המשיבה להגיש את הודעתו מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות והדבר יחייב חיזוק "כפול ומכופל" להודעתו של אהרון, וחיזוק כזה לא יימצא. המשיב טוען עוד כי אין בחוות הדעת בנוגע לבולים כל חיזוק להודעתו של אהרון, כי אפילו אם בולי הל.ס.ד שנתפסו באירוע הראשון ואלו שנתפסו ביום
15.12.2011 הם מאותו מקור, ייתכן כי המשיב רכש את הבולים שנתפסו באירוע הראשון ממקור זה, אך אין פירוש הדבר כי הוא עצמו ספק הסמים. המשיב טוען גם כי אהרון ידע שהמשיב נתפס עם בולי הל.ס.ד באירוע הראשון וכי הוא נפגש איתו ביום 15.12.2011 ולכן היה זה נוח להפליל את המשיב כאשם באירוע מושא האישום השני. המשיב טוען גם לאפליה עקב כך שערר הוגש מטעם העוררת רק בעניינו ולא הוגש בעניינו של טולידנו, שהתשתית הראייתית נגדו חזקה בהרבה. כן טוען המשיב כי אין לו עבר פלילי מכביד, וכי קיימת אפשרות ממשית כי הופלל הפללת שווא. לכן, ביקש המשיב לדחות את הערר.
תשובת העוררת
9.
העוררת מדגישה כי לצורך הרשעת המשיב לא תידרש ראיה מסבכת אלא ראיה מאמתת בלבד, והעובדה כי אהרון ידע לנקוב במספר הבולים שנתפסו ביום 15.12.2011 היא ראיה כזו. כן טוענת העוררת כי אפילו היה לאהרון אינטרס להפליל אדם אחר הפללת שווא, אין לו אינטרס להפליל דווקא את המשיב, איתו היה מיודד. בנוגע לטענת האפליה, טוענת העוררת כי אהרון אינו מפליל את טולידנו וכי התשתית הראייתית נגדו חזקה פחות. לכן, מסבירה העוררת, לא הוגש ערר בעניינו של טולידנו, למרות שהחלטת בית המשפט המחוזי בנוגע אליו התקבלה בניגוד לעמדת העוררת.
דיון והכרעה
10.
לאחר שעיינתי בכתב הערר על נספחיו ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפני ועיינתי בחומר החקירה שהועבר לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל. לכן, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו מהטעמים המפורטים להלן.
11.
הראיה הלכאורית העיקרית להוכחת המיוחס למשיב היא הודעתו הראשונה של אהרון מיום 16.12.2011 שתמלולה מסומן כ"ט (ותוכנה מגובה גם במזכרים המשטרתיים המסומנים ט', כ"ז ו-ל'), במסגרתה הצביע אהרון במפורש על המשיב כמי שהיה אמור להעביר לידיו את הסמים, באמצעות האחר. יודגש כי על פי המזכר המשטרתי המסומן כ"ז, החוקר המשטרתי שב והדגיש בפני אהרון, בשעת מסירת הודעתו זו, כי לא מובטחת לו כל טובת הנאה בתמורה להודעתו. כך, מציין החוקר :
"החשוד אהרון בתחילה אמה[ר] (כך במקור – י.ד) לי תעזרו לי ואני אדבר, ואני אמרתי לו שאני לא מבטיח לו דבר ואם הוא רוצה לספר על מה שקרה איתו עד שנעצר אני אשמע ואדווח לממונים עלי"
בהמשך המזכר ציין החוקר כי:
"אהרון סיפר לי כי הוא מסובך בחובות כספיים וזה כבר לא משנה לו אם הוא יישב 10 שנים בכלא, אבל אם המשטרה רוצה לעזור לו אז הוא מוכן לעזור למשטרה, שוב חזרתי ואמרתי לאהרון שאני לא מבטיח לא[ו] (כך במקור – י.ד) דבר אולם אני אדבר עם הממונים עלי. שוחחתי עם סנ"צ ... ועדכנתי אותו, [והוא] מסר לי כי הוא לא יכול להבטיח דבר לחשוד אהרון חכימגרי ושאני אחזור על כך שוב בפני החשוד".
עוד ציין החוקר בהמשך המזכר כי:
"התקשרתי שוב לר' מפלג תשאול ימ"ר חוף ... אשר הנחה אותי להגיד לעצור כי בשלב הזה נעלה את דבריו על גבי החקירה [כך במקור – י.ד] וכי אנו לא מבטיחים לו דבר".
מבלי לקבוע מסמרות בדבר, נדמה כי יקשה להתייחס לאהרון כ"עד מדינה" שעדותו מחייבת תוספת ראייתית מסוג סיוע לפי סעיף 54א לפקודת הראיות, וזאת היות שהובהר לו, כך לכאורה, חזור והדגש כי לא מובטחת לו טובת הנאה תמורת הודעתו. מעמדו של אהרון, יתברר בהליך העיקרי ובשלב זה מקובלת עליי עמדת העוררת כי לא ניתן לקבוע שעסקינן בעד מדינה.
12.
באשר לחשש מפני הפללת שווא של המשיב על ידי אהרון, עסקינן בטענה המכוונת כנגד משקל הודעתו של אהרון וכנגד מהימנותו, וכידוע, אין בית המשפט נזקק לסוגיות של משקל ומהימנות בשלב זה של ההליכים שכן סוגיה זו תתברר בהליך העיקרי [ראו למשל: בש"פ 708/12 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.1.2012) (להלן: עניין אבו צעלוק )].
13.
השאלה העומדת להכרעה אם כן היא האם קיימת תוספת ראייתית מסוג דבר לחיזוק המצטרפת להודעתו של אהרון. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, סבורני כי תוספת כזו עשויה להימצא בחוות הדעת שהוגשה בנוגע לבולים ממנה עולה דמיון במאפיינים רבים בין הבולים שנתפסו באירוע הראשון לבין הבולים שנתפסו ביום 15.12.2011 וכי קיימת אפשרות שהגיעו מאותו מקור. זאת על רקע נדירות תפיסת סם הל.ס.ד בישראל ובמיוחד נוכח ההיכרות שאינה שנויה במחלוקת בין אהרון, שבהחזקתו נתפסו הסמים, לבין המשיב. אכן, כפי שטען המשיב בדיון לפני, אפשר לכאורה כי הבולים שנתפסו באירוע הראשון נקנו מאותו מקור ממנו הגיעו הבולים שנתפסו בחזקתו של אהרון ללא שהמשיב קישר בין אותו מקור לבין אהרון במסגרת עסקת סמים. לחלופין, יכול היה המשיב לטעון כי אהרון הוא שסיפק לו את הבולים שנתפסו אצלו. ואולם, בהודעתו מיום 25.12.2011, המסומנת ב'3, לא מסר המשיב גרסאות כגון דא או הסבר אפשרי אחר לדמיון בין הבולים שנתפסו בשני האירועים השונים ובתשובה לשאלת החוקר בדבר קיומו של קשר בין הבולים שנתפסו בשני האירועים השיב כי "אין לי לזה תשובה". סירובו של המשיב להסביר דמיון זה, והעובדה שההסבר אותו הציג בא כוחו בדיון לפני לא עלה בזמן חקירת המשיב. הצטברותם של דברים אלו עשויה להאיר באור שונה את חוות הדעת בנוגע לבולים. משכך, בשלב זה סבורני כי ניתן לזהות בדמיון שבין הבולים שנתפסו את הפוטנציאל לשמש תוספת ראייתית לכאורית מסוג דבר לחיזוק.
14.
יחד עם זאת, מבלי לקבוע מסמרות נדמה כי צדק בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי לא נמצאה ראיה המסבכת את המשיב בנוגע לסמים שנתפסו במסגרת האירוע מושא האישום השני. ודוק, בפסיקה ובספרות המשפטית קיימת מחלוקת האם כלל יש צורך להידרש לבחינת התוספת הראייתית בשלב המעצר [ראו: מרדכי לוי "ראיות לכאורה הנדרשות למעצר עד תום ההליכים – בחינה נוספת" משפטים לד(3) 549, 578-578-577 (2004)]. אפילו נדרשת בחינת התוספת הראייתית כבר בשלב המעצר, הרי שלפחות לפי שעה נראה כי במקרה דנן נדרשת תוספת ראייתית של דבר לחיזוק בלבד אשר לטעמי קיימת גם קיימת לפחות במישור הלכאורי. בשלב בו אנו נמצאים נבדק רק הפוטנציאל הלכאורי של הראיות, לרבות של הראיות העומדות לשמש כתוספת ראייתית. משקלן הסופי ועוצמתן של הראיות יקבעו בהליך העיקרי כאמור. זאת ועוד, בשלב זה יש להביא בחשבון כי ייתכן ובמהלך ההליך העיקרי יתווספו תוספות ראייתיות מחזקות כמו הסתבכות המשיב בשקרים בעדותו בבית המשפט (ראו למשל: ע"פ 1645/08 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.9.2009) בפסקה 22 לחוות דעתה של השופטת ע' ארבל ) או אם יבחר לשתוק במשפטו וזאת מכוח סעיף 162(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (כן ראו והשוו: רע"פ 4142/04 מילשטיין נ' התובע הצבאי הראשי (לא פורסם, 27.2.2006) בפסקאות 12-10 לחוות דעתו של השופט א' לוי ).
15.
נוכח כל זאת, סבורני כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב. כיוון שעסקינן בעבירות סמים שלא לצריכה עצמית, קמה עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. כידוע, נאשמים בעבירות סמים (שלא לצריכה עצמית) משוחררים לחלופת מעצר רק במקרים נדירים [ראו למשל: עניין אבו צעלוק ; כן ראו: בש"פ 1970/08 וייספיש נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 6.3.2008)]. לא מצאתי סיבה לחרוג מכלל זה בעניין שלפני.
16.
סוף דבר, הערר מתקבל, כאמור בפסקה 10 לעיל.
ניתנה
היום, ח' בשבט התשע"ב (1.2.2012).
ש ו פ ט