בש"פ 1970/08 משה וייספיש נ. מדינת ישראל

שני עררים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בב"ש 4127/08 (כב' השופט ר' כרמל) מיום 28.2.2008 לפיה הוחלט לעצור את העורר בבש"פ 1970/08 (להלן: "וייספיש") והעורר בבש"פ 1993/08 (להלן: "פרונמן") עד תום ההליכים.

1.

כנגד וייספיש ופרונמן הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים. כתב אישום נפרד הוגש כנגד שני מעורבים נוספים בפרשה. כתבי האישום הוגשו בשל מעורבותם הנטענת של הארבעה בייבוא סמים מסוכנים לארץ. וייספיש ופרונמן הואשמו בעבירה של ייבוא סם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973.

2.

בכתב האישום שני אישומים. באישום הראשון נטען כי פרונמן התקשר עם מעורב נוסף בפרשה, סבג שמו, לצורך מציאת בלדר לייבוא סמים ארצה. לשם כך העביר פרונמן סך של 25,000 ש"ח לסבג. לאחר מכן הציע פרונמן לוייספיש להעביר ארצה מבלגיה, מזוודת סמים תמורת סך של 20,000 ש"ח. וייספיש נענה להצעה וקיבל מפרונמן במהלך חודש ינואר 2008, סך של 800 דולר לרכישת כרטיס טיסה וכמו כן את פרטי המלון אליו אמור היה להגיע. וייספיש טס לבלגיה ביום 9.1.2008, שם ניפגש עם סבג ושהה עימו עד ליום 17.1.2008. ביום ה-17.1.2008 נסע וייספיש לאמסטרדם שם קיבל מאדם בשם ג'ון סם מסוכן מסוג mdma במשקל 1.994 ק"ג . וייספיש הסליק את הסם במזוודה בעלת דופן כפולה ושב עימו ארצה.

האישום השני מייחס עבירת ייבוא סם לפרונמן בלבד. אקדים ואומר כי בית המשפט הגיע לכלל מסקנה שאין ראיות לכאורה לגבי אישום זה, עם זאת אזכיר את פרטיו משום שסנגורו של פרונמן עו"ד הלוי טוען כי יש ללמוד ממסקנת בית המשפט לגבי האישום השני גם לעניין האישום הראשון. לפי כתב האישום במועד שאינו ידוע, הציעו סבג ואחיו לפרונמן להביא עבורם סמים לישראל תמורת אלפי שקלים. על פי האישום השני, נסע פרונמן ביום 24.6.2007 עם אחיו של סבג לספרד ושב ארצה ביום 29.6.2007 כאשר באמתחתו מזוודה ובה סם מסוג שאינו ידוע במשקל 25 ק"ג . את הסם העביר לידי סבג. נטען, כי תמורת הסם סוכם על קבלת סכום של 50,000 ש"ח. עוד נטען כי ביום 24.10.2007 נסע פרונמן לבלגיה שם קיבל מסבג מזוודה ובה סם מסוכן מסוג שאינו ידוע, במשקל 30 ק"ג . פרונמן שב עם הסם ארצה וגם בגין כך סיכם עם סבג כי ישולם לו סך של 50,000 ש"ח.

3.

ביום 28.2.2008 החליט בית המשפט המחוזי בירושלים לעצור את וייספיש ופרונמן עד תום ההליכים, ועל כך הערר שבפנינו.

4.

החלטת בית המשפט המחוזי

אפתח ואומר כי אין מחלוקת על כך שוייספיש וסבג שהו יחד בבלגיה. סבג שב ארצה יום לפני וייספיש. וייספיש קיבל בהולנד מאדם בשם ג'ון שקית אותה הטמין במזוודה. הוא השתמש בספריי שמטרתו להרחיק כלבים. בהגיעו ארצה עם המזוודה נתפס כשברשותו המזוודה בה הוטמן הסם. פרונמן וסבג המתינו לו באותה עת בדריכות במאה שערים בירושלים, וייספיש הגיע במונית למקום המפגש, ואז נעצרו. השאלה המרכזית בה יצטרך בית המשפט הדן באישום להכריע היא האם המערערים (או מי מהם) ידעו שמדובר בסם, או שמא סברו שוייספיש משמש כבלדר להברחת יהלומים בלא תשלום מכס.

ראיות לכאורה נגד וייספיש

בדיון בפני בית המשפט המחוזי טען בא-כוחו של וייספיש כי לא קיימות כנגדו ראיות לכאורה מספיקות. לטענתו אין ראיות ישירות או נסיבתיות שעל פיהן ניתן להפריך את טענתו של וייספיש לפיה סבר שמדובר ביהלומים, וכי לפי סעיף 34 יח' לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") שעניינו טעות שבעובדה, די שהטעות תהיה סובייקטיבית.

בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי קיימות ראיות לכאורה: וייספיש אינו חולק על כך שהוא נפגש עם סבג בבלגיה וכי השניים נסעו יחד לאמסטרדם. קיימות ראיות לכך שוייספיש ידע שפרונמן, עימו יצר קשר, עוסק גם בייבוא סמים. בנוסף, ציין בית המשפט כי אין להתעלם מן העובדה שבמזוודתו של וייספיש אכן הוסלקו סמים ומהעובדה שוייספיש עצמו הסליק את הסם במזוודתו תוך שימוש בכפפות וספריי שאמור להרחיק כלבים. על כך נוספת הודעתו של וייספיש ממנה עולה כי הוא חשד בעת שקיבל את השקית מידי ג'ון שמדובר בסמים. וייספיש מסר בהודעתו הראשונה כי בשעה שקיבל את השקית לידו לא רק שלא ראה יהלומים אלא נראה היה לו "שזה לא יהלומים". בית המשפט המחוזי קבע כי גם בהנחה (שלא היתה מקובלת עליו) שבתחילה סבר וייספיש כי מדובר ביהלומים, הרי שמדבריו ומהודעתו עולה כי חשד שמדובר בסמים, וחרף זאת לא הרפה מהסם, לא טרח לסתור את החשד, ושב עם הסם ארצה.

ראיות לכאורה-פרונמן

בית המשפט דחה את טענתו של בא כוחו של פרונמן לפיה מעשיו, התמצו "בתיווך" בין וייספיש לסבג וכי פרונמן נעדר מעורבות מעשית בייבוא הסם. מחומר הראיות עולה כי פרונמן העביר לידיו של וייספיש את סכום הכסף הנדרש לרכישת הכרטיסים, שיתף פעולה והיה העורף הלוגיסטי של סבג. על כל אלה ניתן להוסיף את השיחות האינטנסיביות והציפייה הדרוכה של סבג ופרונמן למפגש עם וייספיש. אולם אף לאחר קביעה זו ציין בית המשפט כי נותרה השאלה האם סבר פרונמן כי מדובר בייבוא סם. לגבי האישום השני קבע בית המשפט המחוזי כי מאחר ופרונמן עסק גם בהברחת יהלומים, וכל כולו של האישום השני בנוי על אמרתו של פרונמן, ניתן לאמר כי עוצמתן של הראיות הלכאוריות בנוגע לייבוא סם, כאמור באישום זה חלשה למדי. אולם לגבי האישום הראשון קיימות ראיות לכאורה. אכן הסמים לא היו בחזקתו של פרונמן והוא אף לא ראה את אשר הוסלק במזוודה, אולם הוא שיתף פעולה עם סבג וזאת על אף שידע שהוא עוסק בהברחת סמים. לכך יש להוסיף כי פרונמן וסבג חיכו יחד למפגש עם וייספיש שהיה אמור להביא עמו סמים. בית המשפט המחוזי קבע כי לא מדובר בראיות נסיבתיות, אלא למעלה מכך.

עילת מעצר וחלופת מעצר

בית המשפט קבע כי מתקיימת עילת מעצר בשל מסוכנותם של וייספיש ופרונמן. בפני בית המשפט הונחו תסקירי שרות מבחן מהם עולה כי מדובר בשני בחורים צעירים, תלמידי ישיבה, נטולי עבר פלילי הבאים ממשפחות נורמטיביות. תסקירי המבחן המליצו על חלופת מעצר, לפיה יישארו העוררים בבתי הוריהם, בין היתר מהנימוק, לפחות בנוגע לוייספיש, כי קיים סיכוי נמוך להישנות התנהגותם.

המלצה זו של שירות המבחן נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בנימוקיו ציין בית המשפט כי מדובר בפעולה מאורגנת המצריכה קשרים עם ספקי סמים בחו"ל ושאינה בגדר מעידה חד פעמית. מדובר במעשה שנעשה תמורת בצע כסף ללא התחשבות בנזק הצפוי להיגרם, ואשר מעיד על רמת המוסריות של השנים ועל כן שלא ניתן לתת בהם אמון. בית המשפט המחוזי ציין כי עבירות של ייבוא סמים הנן מהחמורות שבעבירות ורק בנסיבות יוצאות דופן ניתן להפיג את מסוכנותם של העוסקים בה, בחלופת מעצר. במקרה הנוכחי לא מדובר באותן נסיבות חריגות.

5.

הטענות בערר-וייספיש

בא כוחו של וייספיש עו"ד ראובן בר-חיים, טוען כי ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים נגועה בטעויות. ראשית, וייספיש שב וטוען כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת. העובדה שהסליק את הסמים במזוודה תוך שימוש בכפפות וספריי שמטרתו להרחיק כלבים מהמזוודה אינה יכולה לשלול בשלב זה את טענתו כי סבר שמדובר ביהלומים. עוד טוען וייספיש כי העובדה שמסר פרטים אלה למשטרה בעצמו מעידה על תום ליבו ועל כן טענת הטעות שבעובדה שנטענה על ידו הינה כנה. הוא מצביע על ראיות שונות התומכות בטענתו כי כך סבר. בעיקר – דברים שאמר לאחרים.

עוד טוען בא כוחו של וייספיש כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי קיימת מסוכנות וזאת תוך בחינת כלל הנאשמים גם יחד ובהתעלם מכך שמסוכנותו היא לכאורה נמוכה משל יתר הנאשמים: לוייספיש יוחס מקרה אחד בלבד (בניגוד ליתר המעורבים בפרשה), הוא לא היה יוזם העבירה ולא היה לו קשר קודם עם מי מהמעורבים בפרשה. לטענתו הוא נוצל על ידי האחרים שהטעו אותו לחשוב כי מדובר ביהלומים. כמו כן מוסיף וייספיש ומציין את תפקודו הנורמטיבי כל חייו, את התרשמות שרות המבחן בעניינו כי רמת מסוכנותו נמוכה משל יתר המעורבים בפרשה ואת החלטתם של שניים משופטי בית המשפט השלום על שחרורו עוד במהלך הליכי המעצר לצורכי חקירה.

וייספיש חוזר ומציע את חלופת המעצר שהוצעה לבית המשפט המחוזי לפיה יישאר במעצר בית, ולחילופין הוא מציע שיהיה בהשגחה בישיבה בה הוא לומד. לטענתו חלופת מעצר יכולה להשיג את מטרת המעצר בצורה שפגיעתה בחרותו תהיה קטנה ממעצר ממש. גם כאן טוען בא כוחו של וייספיש כי טעה בית המשפט המחוזי שלא בחן את עניין חלופת המעצר לגביו בנפרד מיתר המעורבים בפרשה.

לבסוף טוען וייספיש כי גילו הצעיר, העדר עבר פלילי, העובדה שמדובר במעידה חד פעמית, תסקיר המבחן החיובי בעניינו - כל אלה הופכים את המקרה דנן לאחד מאותם מקרים אשר מצדיקים להורות על חלופת מעצר.

6.

הטענות בערר-פרונמן

פרונמן טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטה לעצרו עד לתום ההליכים. ראשית, מציין בא כוחו של פרונמן כי שגה בית המשפט בקביעתו כי אין סימני שאלה בכל הנוגע למעורבותו בייבוא סמים באישום הראשון בכל הקשור בפן העובדתי. לטענתו, אמנם העביר סכום כסף לסבג בבריסל וכמו כן העביר כסף לוייספיש לצורך רכישת כרטיס טיסה, אך אין באלה להפוך אותו ל"מבצע בצוותא" בייבוא הסם. פרונמן טוען כי לא שהה ולא נטל חלק בביצוע העסקאות בחו"ל ולא נטל כל חלק בפעולות הקשורות בייבוא הסם ארצה. לדעת בא כוחו של פרונמן ניתן לייחס לו לכל היותר עבירה של הספקת אמצעים לפי סעיף 498(א) לחוק העונשין אשר אין בה כשלעצמה כדי להצדיק את מעצרו.

פרונמן טוען כי שגה בית המשפט כשקבע כי הוא ידע שסבג, עוסק בהברחת סמים.

בא כוחו של פרונמן טוען כי מחומר הראיות עולים סמני שאלה רבים בנוגע לקיומו של היסוד הנפשי ולשאלת ידיעתו כי אכן מדובר בייבוא סמים. בין היתר טוען פרונמן כי שיתוף הפעולה והמידע שמסר מיוזמתו למשטרה מעידים כי סבר באמת ובתמים כי אכן מדובר ביהלומים ולא בסמים. מקורות נוספים אותם מציג פרונמן לביסוס טענתו הינם עדותו של סבג, שממנה עולה כי לפרונמן אין מעורבות בביצוע עסקת הסמים. לטענת פרונמן עדותו של וייספיש אף היא תואמת את גרסתו לפיה סבר, גם הוא, פרונמן, כי מדובר ביבוא יהלומים. בנוסף מציין פרונמן מזכר שנכתב על ידי השוטר יהודה משרתי אשר נשלח לדובב אותו. במזכר נכתב כי פרונמן סיפר כי נודע לו שמדובר בסמים רק לאחר מעצרו . השוטר מוסיף ומציין כי פרונמן, לדעתו, כאקט של יאוש סיפר לו על כוונתו להודות כי ידע שמדובר בסמים בשל חששו כי לא יאמינו לגרסתו, וכי הוא, השוטר הניא את פרונמן מלעשות כן. ביסוס נוסף מציג פרונמן בקלטת אשר תיעדה, ללא ידיעתו, את מפגשו עם וייספיש בניידת המשטרה ובה נראה פרונמן מספר לוייספיש כי לא ידע שמדובר בסמים והבין זאת רק לאחר מעצרו.

תמיכה נוספת לטענתו של פרונמן כי מדובר במארג ראיות בעייתי הינה החלטת בית המשפט המחוזי שקבע כי אין ראיות לכאורה בענין האישום השני . פרונמן טוען כי מסקנה זו משליכה גם לגבי לאישום הראשון שכן הוא לא נטל חלק בביצוע פעולות ישירות בהבאת המזוודה ארצה ולא היה מודע לפרטים הנוגעים לכך. לסיכום טוען פרונמן כי עוצמת התשתית הראייתית אינה מצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים.

לחילופין, נטען כי גם אם קיימות ראיות בעלות עוצמה כנגד פרונמן עדיין מוצדק היה להורות על חלופת מעצר. לטענת בא כוחו של פרונמן בית המשפט המחוזי הסתפק בקביעה לקונית כי קיימת חזקת מסוכנות ולא ערך דיון רציני תוך התחשבות במכלול הנסיבות של פרונמן. הוא מונה נסיבות אשר לטענתו סותרות את חזקת המסוכנות: קיימת תשתית ראייתית בעייתית ואף קיימת אפשרות כי גרסתו של פרונמן תתקבל על ידי המותב שידון בתיק העיקרי; חלקו של פרונמן באירוע הינו שולי ביותר; מדובר בבחור צעיר, תלמיד מצטיין, נטול עבר פלילי אשר ניהל אורח חיים נורמטיבי ומעולם לא היה לו קשר עם עולם הסמים (מלבד קשריו עם סבג שנותק מרגע המעצר). בנוסף מפנה בא כוחו של פרונמן לתסקיר שירות המבחן בעניינו המציין באופן מפורש את ההשפעה הדרמטית שהיתה למעצר על פרונמן. על היגררותו אחר סבג קבע שירות המבחן, כי הדבר נובע מחולשת אישיותו הילדותית ומיצר הרפתקנות. לסיכום נטען כי למרות שהמעשים המתוארים בכתב האישום מקימים חזקת מסוכנות הנסיבות שפורטו לעיל מעידות על כך שמודבר במקרה חד פעמי.

עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי אשר קבע כלל קטגורי לפיו בעבירות מן הסוג הזה הכלל הינו מעצר וכי חלופת מעצר תינתן רק במקרים נדירים. קביעה זו מנוגדת לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 ולפסיקה עניפה של בית המשפט זה אשר קבעה כי מעצר ייעשה רק כמוצא אחרון. חומרת העבירה אינה מהווה עוד עילת מעצר בפני עצמה, ובכל מקרה חובה על בית המשפט לבחון חלופת מעצר בהתאם לנסיבות. לחלופין טוען בא כוחו של פרונמן כי גם אם קיים כלל כזה, עדיין המקרה דנן נופל לגדר החריגים המצדיקים את שחרורו. קביעתו של בית המשפט כי מדובר בייבוא סם שהצריך קשרים עם ספקי סמים מחו"ל, שהמעשה נעשה תמורת בצע כסף מבלי לתת את הדעת על הנזק העלול להיגרם, כל אלה מתעלמים מכך שפרונמן לא ייבא את הסם בעצמו וכמו כן מתעלמים מטענתו לפיה סבר כי מדובר בהברחת יהלומים.

בפני בית המשפט המחוזי הוצגה חלופת מעצר ראויה ורצינית אשר קיבלה תוקף משירות המבחן אשר קבע כי הוריו של פרונמן הינם אנשים רציניים המודעים לאחריות הרבה הכרוכה בתפקיד ההשגחה ומתאימים לביצוע תפקיד זה. בעניין זה מוסיף בא כוחו של פרונמן ומציין שורה של פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט זה אשר הורו על חלופת מעצר כאשר דובר לטענתו בנסיבות חמורות יותר מאלו בעניינו של פרונמן.

לסיום מעלה בא כוחו של פרונמן שני נימוקים נוספים שלדעתו תומכים בשחררו לחלופת מעצר. הנימוק הראשון עניינו הפלייתו של פרונמן ביחס לאדם אחר, בשם פרידלנד אשר לא הועמד לדין. לדעת בא כוחו של פרונמן מעשיו של פרידלנד דומים למעשיו של פרונמן זאת מאחר ופרידלנד על פי הודעתו שלו היה הגורם שתיווך בין וייספיש לפרונמן בידיעה כי פרונמן זקוק לבלדר סמים. פרונמן טוען כי לאור הנסיבות נראה כי במקרה דנן קיימת הפלייה בינו לבין פרידלנד. הנימוק השני נוגע להימשכותו של ההליך המשפטי. לטענת בא כוחו של פרונמן בתיק זה צפוי הליך הוכחות ארוך ומורכב זאת מאחר וחומר החקירה הינו בהיקף נרחב ומדובר בפרשה בה קיימים שני כתבי אישום שונים אשר מתנהלים במקביל בשני הליכים נפרדים. נסיבות אלה, טוען בא כוחו של פרונמן, עלולות לגרום להימשכותו של ההליך המשפטי ולכן אף מטעם זה, אין זה מוצדק להותיר את העורר במעצר.

7.

דיון

וייספיש – ראיות לכאורה

עיון בהודעתו הראשונה של וייספיש במשטרה מעלה, למצער כי וייספיש עצם עיניו לפחות מאז הטמנת הסם במזוודה בהולנד בפני האפשרות כי מדובר בסמים. בהודעתו זו אמר וייספיש כי כשהחומר הוטמן במזוודה הוא ראה "שזה לא גושים ולא נראה לו שזה יהלומים, חשדתי שזה סמים אבל הלכתי עם ראש בקיר וסמכתי על דבריו של אבי פרונמן שזה יהלומים". בהמשך החקירה ינסה אמנם וייספיש לטשטש את הדברים ולהסבירם, כגון שחשב שמה שעיניו רואות הוא חומר בו מסתירים את היהלומים, אולם יש חשיבות לתגובתו הראשונה המעידה למצער על עצימת עיניים. בהודעה זו גם הסכים (למובן מאליו) כי ליהלומים אין ריח. ואולם, יש ראיות לכאורה לכך שעצימת העיניים (למצער) לא החלה באמסטרדם ברגע הטמנת הסם במזוודה. יצחק פרידלנד, אף הוא תלמיד ישיבה שיצר את הקשר בין שני העוררים העיד כי הוא עצמו אמר לוייספיש שפרונמן עוסק גם בהברחת סמים וגם בהברחת יהלומים. אם הדבר לא הדליק אצל וייספיש נורה אדומה, לכאורה עצם עינו.

פרונמן – ראיות לכאורה

פרידלנד הנזכר ציין בהודעתו מיום 27.1.2008 כי פרונמן ניסה תחילה לרתום אותו להברחת יהלומים או סמים וכי פרונמן אמר לו גם כי כרגע הוא לא זקוק לבלדר יהלומים אלא רק לבלדר סמים. בנוסף, במזכר אודות שיחה בין החוקר משרתי לפרונמן נרשם שפרונמן ציין כי הוא חשד לגבי העברת מזוודות (אחרות) בהן נטל חלק כי מדובר בסמים ולא ביהלומים, אך היה "נעול על הכסף". אף שאין בדברים לפי קביעת הערכאה הראשונה ראיה מספקת לאישום השני יש בה כדי להשליך על מצב דעתו לגבי תכולת המזוודות המוברחות.

מעורבותו של פרונמן בעיסקה היא עמוקה, כפי שניתן להבין מהצפיה הדרוכה של סבג ושל פרונמן במאה שערים לוייספיש שהביא את הסם באמצע הלילה. לכאורה אין הוא בגדר סתם מתווך.

שני העוררים – היסוד הנפשי

ואחרי ככלות הכל, יש לזכור לגבי שני העוררים: יש משקל לכאורי רב לכך שמה שהביא וייספיש, לו המתינו פרונמן וסבג בכליון עיניים הוא דווקא סם. סם, ולא יהלומים. אפשר ובית המשפט שידון בתיק יקבל את טענת הטעות בעובדה ואפשר ויידחה אותה. אולם, למציאות האובייקטיבית יש לכאורה השלכה כבדת משקל, בשלב זה, גם על היסוד הנפשי של המעורבים.

על כן מסקנתי היא כי צדק בית המשפט בקביעתו כי יש ראיות לכאורה נגד שני העוררים.

8.

חלופת מעצר

תמימת דעים אני עם הערכאה הראשונה גם בהחלטה שאין מקום לשחרר את העוררים לחלופת מעצר. אכן, העוררים צעירים שהתנהגו עד כה באופן נורמטיבי, וכנראה הכסף סינוור את עיני שניהם, ואולם חלקי עם הדוגלים שבעבירות סמים (שלא לצריכה עצמית) הכלל הוא המעצר והחריג הנדיר הוא השחרור. לעניין זה מקובלים עלי דברי השופט זמיר ב-בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל ואח', פ"ד מט(3) 164 (1995) :

"גם מי שלא היה מעורב בעסקי סמים צריך לדעת כי בית המשפט לא יטה לו חסד משנתפס לראשונה בעבירה מסוג זה. להיפך. כדי להרתיע אנשים, שלא יסתבכו ברשת הסמים, עליהם לדעת מראש מה כבד המחיר שיושת על כל מי שנסחף ונתפס ברשת זאת".

עוד מקובלים עלי דברי השופט טירקל ב-בש"פ 8211/04 אברהמי נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם, 19.9.2004):

"אשר לעברו הנקי של העורר, יפה אמר בית המשפט המחוזי בהחלטתו המפורטת והמנומקת כי 'גם אם אין למשיבים הרשעות קודמות בעבירות של סמים הרי עבירה של יבוא סם מחו"ל לארץ הינה מן העבירות המסוכנות ביותר לכלל החברה הישראלית. לכן מעצם טיבעה של עבירה זו, והעוול שנגרם לחברה כתוצאה מהתנהגותם של המשיבים אין הם ראויים לאמון בית המשפט, ומקומם של המבצעים עבירה כזו, הינו מאחורי סורג ובריח".

עוללות

אין בסיס לטענת ההפליה לגבי פרידלנד. כמבואר, מעורבותו של פרונמן היא לכאורה עמוקה, ופרידלנד רק יצר את הקשר בין העוררים. אשר לחשש להתמשכות המשפט – דיה לצרה בשעתה. לכאורה העניין אינו כה מורכב.

סוף דבר: העררים נדחים.