בש"פ 9062/11 מדינת ישראל נ. חסן זיתון

בקשה להארכת מעצר שניה מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

כנגד המשיב ואחיו הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. על פי הנטען בכתב האישום החזיק המשיב בביתו סם מסוכן מסוג הרואין המחולק ל-65 אריזות פלסטיק סגורות, במשקל כולל של 64 גרם נטו, אותו הסליק המשיב בפח האשפה בשירותים. כן החזיק 19.8 גרם הרואין בשידה הסמוכה לפינת האוכל בביתו.

2.

יחד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו. ביום 19.1.11 הורה בית המשפט המחוזי, בהסכמת בא-כוחו של המשיב, על מעצרו עד לתום ההליכים. הנאשם השני שוחרר למעצר בית בפיקוח איזוק אלקטרוני. לאחר חלוף תשעה חודשי מעצר הגישה המדינה בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים. בית משפט זה (כב' השופטת א' חיות) הביע את מורת רוחו מכך שמשפטו של המשיב טרם החל, וזאת בעיקר בשל עיכוב בהוצאת תעודת חיסיון ומסירת מלוא חומר החקירה להגנה, וכן מכך שנקבע רק מועד אחד לשמיעת הוכחות ואף הוא במועד רחוק. למרות זאת קבע בית המשפט כי אין מקום לשחרורו של המשיב ממעצר לאור אופי העבירה המיוחסת לו, המלמדת על המסוכנות הנשקפת ממנו, ולאור עברו הפלילי בתחום הסחר בסמים. לפיכך האריך בית המשפט את מעצרו של המשיב בשישים ימים בלבד תוך הנחייה להחיש את שמיעת המשפט ולהביאו לסיום.

משחלפו שישים הימים הנוספים שבה המדינה ומבקשת את הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

3.

בא-כוח המדינה עדכן כי בינתיים הסתיימה פרשת התביעה והתיק נקבע לעוד שבוע וחצי לסיום פרשת ההגנה ולסיכומים. לטענתו, מדובר בעבירות סמים חמורות, כאשר המשיב החזיק בהרואין בכמות גדולה ובאריזות. הוא ציין את עברו הפלילי של המשיב בתחום הסמים וטען כי התיק נמצא על סף סיום. לטענתו, ההגנה לא שיתפה פעולה עם בית המשפט המחוזי בניסיון לסיים את המשפט במהירות, גם אם בשל אילוצי הסנגור, ולפיכך לא ניתן לטעון כעת כי יש לשחרר את המשיב בשל אי סיום ההליך.

4.

בא-כוח המשיב טען כי מדובר בבחור צעיר, בן 22 בלבד, שבעברו הרשעה אחת בלבד מלפני 7 שנים מבית המשפט לנוער. לטענתו, הוא גדל באזור בו יש עיסוק אינטנסיבי בסמים והדרך היחידה להצילו היא להוציאו מהאזור. הוא הזכיר כי בית משפט זה העביר ביקורת על התנהלות המדינה ועל התארכות ההליך והאריך את המעצר בשישים ימים בלבד. לטענת הסנגור משתמע מכך כי לאחר הארכה זו ישוחרר המשיב אם לא יסתיים המשפט. הוא ציין כי במהלך הארכת המעצר הראשונה התקיימה ישיבת הוכחות אחת שבמהלכה טרם הסתיימה שמיעתם של עדי התביעה. ישיבה נוספת נקבעה במועד בו נקבעה לו ישיבת הוכחות בתיק אחר, אך בית המשפט המחוזי סירב להתחשב בכך וקיים ישיבת הוכחות ללא סנגור המוסמך לטפל בתיק. הסנגור עדכן כי הגיש בקשה לפסלות שופט בשל היחשפותו של השופט לעברו הפלילי של המשיב, ובקשה זו נדחתה ונמצאת כרגע בערעור בפני בית משפט זה. עוד לטענתו ביקשה ההגנה לזמן עד אשר יהיה קשה לתביעה לאתרו, ולפיכך בוודאי תידרש ישיבת הוכחות נוספת מעבר לזו הקבועה כעת. הוא ציין כי אחיו של המשיב שוחרר לחלופת מעצר, וכי יש לבחון חלופה גם בנוגע למשיב.

לאחר הדיון שהתקיים בפני עדכנו הצדדים כי ערעור הפסלות שהוגש נידון ונדחה על ידי בית משפט זה ביום 15.12.11. כן עולה ממערכת נט המשפט כי דיון ההוכחות הבא בתיק קבוע ליום 11.1.12.

5.

העבירות המיוחסות למשיב בתחום הסמים חמורות וככלל אינן מאפשרות שחרורו של נאשם לחלופת מעצר (בש"פ 1970/08 וייספיש נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 9.3.08)). על המסוכנות הטמונה בעבירות הסמים עמדתי כבר בעבר:

"קיימים בעבירות אלו מאפיינים המצביעים על מסוכנותם של העוסקים בעבירות מעין אלו. ראשית, אלו הן עבירות ששכר רב בצידן, ואשר העוסקים בהן מרוויחים "כסף קל". לפיכך יש בהן פיתוי רב, אשר יש להניח שגובר פעמים רבות על החשש ממעצר או מאסר. שנית, פעמים רבות מעורבים בעבירות אלו אף אנשים נורמטיביים נעדרי עבר פלילי, הן בשל האינטרס של סוחרי הסמים להשתמש באנשים בעלי עבר נקי כבלדרים לצורך הברחת הסמים (ראו בש"פ 5377/00 אסרף נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 9.8.00)), והן בשל, כך נראה, הפעולות הנדרשות מחלק מהמעורבים שאינן כרוכות בפעילות עבריינית מטיבה ונראות שוליות עבור המבצעים אותן, כגון העברת תיק ממקום למקום, כך שגם אנשים נורמטיביים מוכנים לבצען מבלי לחשוב על השלכות מעשיהם עד תום. מאפיין זה מחייב אף הוא יחס מחמיר כלפי אותם אנשים נורמטיביים במסגרת המלחמה בנגע הסמים. שלישית, מדובר בעבירות שלצורך ביצוען לא תמיד נדרשת יציאה מהבית ואפשר לבצע חלק מהעסקה באמצעות תקשורת והעברת הוראות טלפוניות או באמצעי תקשורת אחרים (בש"פ 5979/02

קבסה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.7.02)). רביעית, ומעל הכל, ניצבת חומרתן של עבירות אלו ביצירת נזק לחברה" (בש"פ 5438/08 מדינת ישראל נ' אבו ימן (לא פורסמה, 20.6.08)).

6.

יחד עם זאת, גם בחמורות שבעבירות נעה נקודת האיזון מהאינטרס הציבורי בהותרתו של הנאשם במעצר בשל מסוכנותו, לעבר חירותו של הנאשם ככל שחולף הזמן והמשפט טרם מסתיים (ראו למשל לאחרונה בש"פ 7157/11 מדינת ישראל נ' ורטון (לא פורסמה, 18.12.11)). כך בוודאי כאשר העיכוב בהליך נעוץ במחדליה של התביעה (בש"פ 3119/04 מדינת ישראל נ' אבו עסא (לא פורסמה, 8.4.04)). בית משפט זה, מפי השופטת חיות, עמד בעניינו של המשיב על מחדליה של התביעה שהתעכבה בהוצאת תעודת חיסיון והעברת חומרי חקירה להגנה. בשל כך הוחלט על הארכת המעצר לאחר חלוף תשעה חודשים בשישים יום בלבד. חרף זאת, מסיבות שונות, טרם הסתיים המשפט גם בחלוף תקופת זמן זו. כעת קבועה ישיבת הוכחות נוספת ליום 11.1.12, אך הצדדים חלוקים באשר לסיכויי המשפט להסתיים בתקופת זמן זו. אשר על כן, נדרש במקרה זה איזון עדין בין האינטרס הציבורי להותרתו של המשיב במעצר בשל המסוכנות הנשקפת ממנו, לבין חירותו של המשיב וחזקת החפות העומדת לו, ובהתחשב גם בכך שאחיו, הנאשם השני בכתב האישום, שוחרר לחלופת מעצר שנמצאה ראויה. משכך, אני מורה כי מעצרו של המשיב יוארך בארבעים וחמישה ימים בלבד. כמו כן במהלך תקופת זמן זו יוכן תסקיר שירות מבחן אשר יבחן חלופות מעצר פוטנציאליות עבור המשיב. התסקיר יוגש לבית משפט השלום ברמלה עד ליום 11.1.12. אם המשפט טרם יסתיים עד למועד זה יקבע בית משפט השלום דיון לצורך בחינת אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר להנחת דעתו ובתנאים מגבילים שיקבע. מכל מקום אני מאמינה שבית המשפט בעזרת הצדדים יעשה כל מאמץ לסיום מהיר של המשפט.

בכפוף לאמור לעיל מוארך מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה יום, החל מיום 13.12.11, או עד למתן פסק דין בת"פ 24143-01-11 בבית משפט השלום ברמלה, לפי המוקדם.