בש"פ 3119/04 מדינת ישראל נ. סאלם אבו עסא

בכתב-אישום שהוגש נגד המשיב לבית-המשפט המחוזי יוחסו לו שתי עבירות של סחר בסם מסוכן מסוג הירואין. עם הגשת כתב-האישום נגדו (ביום 13.7.03) ביקשה המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום בירור המשפט. מי שהיה סניגורו של המשיב בעת ההיא לא התנגד לבקשה ובית-המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המשיב כבקשת המאשימה. ביום 13.4.04 יימלאו תשעה חודשים שמניינם ממועד הגשת כתב-האישום. הואיל ומשפטו של המשיב אינו אמור להסתיים עד המועד האמור - באשר, בפועל, טרם התחיל להתברר לפני בית-המשפט המחוזי - מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, בתשעים ימים נוספים.

מן העיון בנימוקי הבקשה עולה כי את האשם לכך ששמיעת הראיות בבית-המשפט המחוזי טרם החלה תולה המדינה במשיב עצמו ובסניגוריו החדשים שנתמנו לייצגו לאחר שהמשיב שחרר מן הייצוג את סניגורו הראשון. טענת המדינה בתמצית היא, כי משפטו של המשיב התעכב עד כה בעיקר בשל החלטתו להחליף את סניגורו הראשון בסניגוריו הנוכחיים ובשל בקשות דחייה חוזרות ונשנות שסניגוריו הנוכחים הגישו לבית-המשפט המחוזי מאז מינוים בשלהי חודש ספטמבר 2003 ואילך.

עיון בקורות ההליך, כפי שהן נלמדות מהחלטות בית-המשפט המחוזי שצורפו לבקשה וממסמכים נוספים שהציגו הסניגורים במסגרת הדיון לפניי, הביאוני לכלל מסקנה כי תליית האשם להתעכבות המשפט בסניגוריו של המשיב אינה משקפת את ההשתלשלות העובדתית-דיונית לאשורה. מן החומר עולה כי בעקבות עיונם בהעתקי חומר החקירה, שהועברו אליהם על-ידי סניגורו הראשון של המשיב, הודיעו הסניגורים לבאת-כוח התביעה כי לדעתם חסר חומר חקירה רב בתיקם וביקשו להעביר להם בהקדם את רשימת חומר החקירה כדי שיוכלו לבדוק ולהיווכח מה במדויק חסר להם. בתשובתה לפנייה זו, שנמסרה בזריזות ראויה לשבח למחרת היום, הודתה באת-כוח התביעה כי ברשימת חומר החקירה חסרים פריטים מסוימים. עם זאת הציעה, כי אם ברצון הסניגורים לקבל חומר חקירה ספציפי, יואילו לפנות אליה בהקדם. תשובה זו לא סיפקה את הסניגורים ששבו ודרשו להמציא להם רשימת כל חומר החקירה, שרק לאחר קבלתה יוכלו לציין מה החומר החסר להם. להבהרת יתר הטעימו, כי רשימת חומר החקירה אמורה להכיל "את כל חומר הראיות אשר בתיק, לרבות חומר מודיעיני ו/או תעודת חיסיון לגביו, תמלילים ופלטי טלפון (אם ישנם) וכו'". אין צריך לומר שדרישה זו הבהירה שהסניגורים עומדים על קבלת רשימת "כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע", כמשמעה בסעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. אך נראה כי כוונתם של הסניגורים לא הובנה אל נכון על-ידי באת-כוח התביעה, ולמרבה הצער אף לא על-ידי בית-המשפט, שבישיבה מיום 12.11.03 הסיק מטיעונו של הסניגור לפניו כי הוא מלין על חסרונה של תעודת חיסיון וכן טוען כי קיימים מסמכים הידועים לו ואשר לא הובאו לעיונו ונדרשת לו ארכה להכנת רשימת המסמכים אשר ברצונו לעיין בהם ושלא הובאו לידיעתו. נראה כי גם דברי הסניגור בפתח הישיבה הנדחית מיום 24.11.03, כי טרם קיבל מן התובעת "רשימה לפי סעיף 74 חוק סדר הדין הפלילי", לא העמידה את בית-המשפט הנכבד על טעותו, ובית-המשפט ראה להעיר לסניגור כי לא קיים את החלטתו מן הישיבה הקודמת, בכך שלא המציא לתובעת רשימה של המסמכים החסרים לו. דומה כי רק בישיבת 8.12.03 עמד בית-המשפט הנכבד לראשונה על מהות דרישתם של הסניגורים לקבלת רשימת חומר החקירה כמצוות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, שמשום מה תוארה על ידיו כ"טענה חדשה". בעקבות ישיבה זו אכן המציאה התביעה לסניגורים העתק מן הרשימה המבוקשת ובית-המשפט קבע מועד לשמיעת ראיות, שבשל סיבות כאלה ואחרות נדחה ליום 9.3.04. דא עקא שרק ביום 4.3.04 הודיעה באת-כוח התביעה לסניגור על דבר התגלותן והימצאותן בידה של שתי קלטות המהוות חומר ראיה. על רקע זה טען הסניגור, כי בשל קוצר הזמן וחופשת חג הפורים שחלה באותם ימים טרם התאפשר לו לעיין בקלטות ועל כן הוא נאלץ לבקש את דחיית מועד הדיון. התביעה קיוותה לשכנע את בית-המשפט כי יש להתחיל בשמיעת עדים שאינם נוגעים לפרשת הקלטות אך הסניגור עמד על זכותו לעיין בכל חומר הראיות המצוי בתיק בטרם תפתח התביעה את פרשת ראיותיה במשפט, ובית-המשפט, בצדק, קיבל את עמדתו.

בהתנגדותם לבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב טענו הסניגורים כי הסיבה המרכזית לעיכוב בפתיחת פרשת ראיות במשפט נעוצה במחדלה של התביעה להמציא להם מבעוד מועד, ככל שדרשו מידה עוד בחודש אוקטובר 2003, את רשימת חומר החקירה שנאסף על-ידי המשטרה. אני סבור שהסניגורים צודקים בטענתם האמורה. אינני מעלה על הדעת להחשיד את באי-כוח התביעה בכך שנמנעו מלגלות לסניגורים את דבר קיומן של שתי הקלטות אף שהללו היו מצויות ברשותם. הדעת אכן נותנת כי הקלטות הומצאו לבאי-כוח התביעה במועד סמוך לפתיחת הראיות במשפט, ובאת-כוח התביעה אכן הודיעה לסניגור על קיומן של הקלטות מייד כשהללו הגיעו לרשותה. אך בכך בלבד אין כדי לנקות את התביעה מאחריותה לחסרונן של הקלטות בחומר הראיות המצוי בידה, וממילא גם להחסרתן מרשימת חומר החקירה שהומצאה על-ידה לסניגורים בשלהי חודש דצמבר. על התביעה מוטלת אחריות לרכז בידה את כל החומר שנאסף על-ידי הרשות החוקרת, במטרה להעמידו לעיון הסניגורים או למצער לכלול אותו ברשימת חומר החקירה אם קיימת בידה סיבה חוקית שלא להעמידו לעיון הסניגורים. לא למותר לציין כי הקלטות שבהן מדובר, כפי שהעלתה בדיקת הסניגורים, כוללות תיעוד של עיקוב המשטרה אחר פעולת הסוכן שהופנה על-ידה אל המשיב וקנה ממנו את הסמים המסוכנים במסגרת העסקאות המהוות נושא לכתב-האישום. המדובר אפוא בקלטות שנערכו במהלך החקירה ואין כל ספק כי הללו נותרו בידי הרשות החוקרת ממועד סיום החקירה ועד למועד סמוך למשפט עת נתגלו והועברו לידי התביעה.

הסניגורים טענו, לדבריהם על יסוד ניסיונם, כי התופעה הזאת אינה יוצאת דופן, וכי מפעם לפעם הם חוזרים ונתקלים בחומר חקירה נוסף שמסיבה זו או אחרת לא הועמד לעיונם בשלב העיון בראיות לאחר הגשת כתב-האישום, ואף לא נכלל ברשימת חומר החקירה שהוצגה להם על-ידי התביעה במועד העיון. כן נטען, כי יש ורשימת חומר החקירה המוצגת על-ידי התביעה אינה כוללת אלא את המסמכים המצויים בתיק המועמד לעיונו של הסניגור, ורק לאחר חקירה ודרישה מתברר כי ברשות התביעה מצויים מסמכים נוספים שלא נכללו ברשימה המקורית. כדאי אפוא להטעים כי חובת התביעה להעמיד לרשות הסניגור רשימה של חומר החקירה, בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, משמעה כי עליה לוודא שהרשימה תכלול לא רק את החומר הנמסר לעיון אלא גם - ובכך, בעצם, העיקר - את חומר החקירה שאיננו נמסר לעיון, בין מפני שאיננו חומר ראיות רלוונטי לאישום, בין מפני שהוא מהווה חומר חסוי שהוצאה לגביו תעודת חיסיון כדין ובין מכל סיבה חוקית אחרת. אני רחוק מלקבוע, על יסוד ניסיונם של הסניגורים בטיעונם לפניי, כי התביעה איננה מקיימת את חובתה האמורה כתופעה רווחת; אך כיוון שהטענה הועלתה נראה לי כי תיטיב פרקליטות המדינה לעשות אם תשוב ותנחה את התובעים ביחידותיה השונות בדבר מהות חובתם.

המשיב נתון במעצר זה קרוב לתשעה חודשים ושמיעת הראיות במשפטו טרם נפתחה. העבירות המיוחסות לו הן חמורות ומקימות עילה מוצדקת למעצר עד תום ההליכים, ובהתקיים נסיבות המסבירות את התארכות ההליך בעניינו - אף את הארכת מעצרו מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית. אך חוששני שבנסיבות המקרה שלפניי, ולנוכח המסקנה כי את העיכוב בפתיחת משפטו יש לייחס, בעיקר, למחדלה של התביעה להעמיד לרשות הסניגורים מבעוד מעוד את כל חומר הראיות ולספק להם רשימה מלאה של חומר החקירה, אינני סבור שהונחה לפניי עילה מוצדקת להארכת מעצרו של המשיב.

עניינו של המשיב ייקבע לפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לקביעת הערובות והתנאים שבהם ניתן יהיה לשחררו ממעצר. בית-המשפט המחוזי מתבקש לקבוע את הדיון לפניו במועד קרוב ככל האפשר. כדי לאפשר לבית-המשפט המחוזי להחליט בעניינו, אני מאריך את מעצרו של המשיב עד ליום 30.4.04, או עד לקיום תנאי השחרור שייקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי, לפי המוקדם מבין המועדים.