פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4953/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
ניסים צדוק
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו בב"ש 90847/06 מיום 27.4.06, שניתנה על-ידי כבוד
השופטת נ' אהד
בשם המבקש: עו"ד אריאל
עטרי
בשם המשיבה: עו"ד גלי
פילובסקי
החלטה
כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בפתח-תקווה כתב אישום (ת.פ. 2088/03), המייחס לו ביצוע עבירות של הטרדה מינית לפי סעיף 5(א) ביחד עם סעיף 3(א)(3) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 (להלן: החוק).
המבקש הגיש לבית-משפט השלום בפתח-תקווה בקשה "לצוות על גילוי חומר ראיות", כאשר הבקשה מתייחסת לתרשומת שיחה שהתנהלה בין נציגת הפרקליטות לבין המתלוננת לקראת דיון שהתקיים בתיק גופו. לטענת המבקש, מסרה המתלוננת באותה שיחה נתונים, הסותרים פרטים שמסרה בעדותה במשטרה. למעשה מבקש המבקש לגלות את תרשומת השיחה ושיחות דומות שהתקיימו עם עדי תביעה.
המשיבה טענה כנגד הבקשה טענות בשני מישורים שונים. האחד, הינו המישור העקרוני ובמסגרתו טענה, כי דברים הנאמרים במהלך הכנת עדות לעדות לא מהווים חומר חקירה, שהרי הפרקליטות איננה גוף חקירתי. השני, הינו לגופו של עניין ועניינו טענתה, לפיה תרשומת השיחה הועברה לבא-כוח המבקש. עוד לדבריה, תרשומת נוספת והנוגעת לדברי עדה, נשלחה על-ידי פרקליט מהפרקליטות באמצעות פקסימיליה לבא-כוח המבקש, ביום 11.12.05. יש לציין, כי באת-כוח המשיבה הצהירה בפני בית-משפט השלום, כי אין בידיה פרטים נוספים למסור מעבר למה שנמסר.
בית-משפט השלום (כבוד השופטת נ' דסקין) דחה, ביום 19.12.05, את הבקשה בקובעו, כי מתקבלת הצהרת הפרקליטה, לפיה עיקרי השיחות נמסרו במסמכים וכפי שנמסרו גם בדיון בבקשה ולכן אין מקום להידרש למתן כל צו בבקשה.
או-אז, הגיש המבקש לבית-משפט השלום בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 19.12.05. ברם, בית-משפט השלום דחה, ביום 23.1.06, את הבקשה בקובעו, כי:
"משההחלטה מיוסדת על מסקנה באשר להעדר טעם להפנות העדה למשטרה ומהנימוק המפורט בהחלטה, ולא על "העדר זמן" , הרי שאין בחלוף הזמן או בעובדה שנותר זמן לגבות הודעות טרם ההוכחות, כדי להוות שינוי נסיבות המצדיק 'עיון מחדש' ". [ההדגשות במקור]
על החלטת בית-משפט השלום הגיש המבקש ערר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) דחה את הערר בקובעו, כי בצדק קבע בית-משפט השלום, כי במקום בו הצהירה הפרקליטות בפני בית-המשפט, כי אין בידה פרטים נוספים, אין מקום להורות לה לערוך תרשומת נוספת והתרשומת גופה שנערכה על-ידי הפרקליטה כוללת את עיקר הדברים, כנדרש על-פי הפסיקה. עוד נקבע, כי לא היה טעם ולא הצדקה לפנות למשטרה בדרישה לקיים חקירה נוספת.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. לטענת בא-כוח המבקש, מדובר בהגשמת זכות היסוד של המבקש למשפט הוגן, הכוללת בחובה את הזכות לקבל עדות מפורטת של מי שעומדים לשמש נגדו עדי תביעה מהותיים ומרכזיים ומסרו פרטים חדשים בנושאים מהותיים בראיון עם בא-כוח הפרקליטות. עוד טוען בא-כוח המבקש, כי היקף החובה לגבות עדות מעד תביעה מהותי שמסר פרטים חדשים לאחר חקירתו הראשונית במשטרה, הינה שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות ציבורית רבה, שעניינה חורג מהתיק שבפנינו ומצדיקה להתיר למבקש לערער על החלטת בית-המשפט המחוזי.
מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) מוקנית הזכות לערר אחד בלבד על החלטה בעניינים הנוגעים לעיון בחומר חקירה ולפיכך דין הבקשה להידחות על הסף.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם לר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. מסיבה זו בלבד דין בקשת רשות הערעור להידחות.
אף לגופו של עניין, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע את החובה לערוך רשימת חומר חקירה ולפיו:
"74. עיון בחומר החקירה
(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו ." [ההדגשה הוספה – ס.ג'.]
הוראת סעיף 74(א) קובעת את זכותו של נאשם לעיין בחומר המצוי בידי גורמי החקירה והתביעה והנוגע לאישום. זכות העיון נגזרת מזכות היסוד של הנאשם לחירות אישית וזכותו לנהל את הגנתו, כשהוא מכיר את מלוא חומר החקירה הקיים בעניינו. כבר נקבע על-ידי בית-משפט זה בבש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' גד זאבי (לא פורסם), כי:
"זכות הנאשם להתגונן כנגד אישום פלילי וזכות העיון הכרוכה בכך איננה רק זכותו של הפרט. היא משקפת אינטרס ציבורי כללי, אשר נועד להבטיח כי מערכת המשפט תכריע בגורלו של נאשם בגדרו של משפט הוגן, שבו ניתנה לו הזדמנות מלאה להציג את הגנתו. מימושה של זכות ההגנה מותנה בכך שמלוא החומר הנוגע לעניינו של נאשם יוצג בפניו ויהא ידוע לו (ע"פ 4765/98, אבו סעדה נ' מדינת ישראל, תק-על 99(1) 1380; ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל, פד"י מז(2) 690, 700; ע"פ 1632/95 משולם נ' מדינת ישראל , פד"י מט(5) 534, 547)."
המשטרה היא שממונה על עריכת רשימת החומר שנאסף על ידה. על המשיבה מוטלת החובה לוודא, כי רשימת החומר שנאסף ונרשם על-ידי הרשות החוקרת מייצגת את החומר הקיים בתיק וכי מתוך חומר זה, כל חומר החקירה שהועבר לידיה הועמד לעיון ההגנה.
גם בעניין זה כבר נקבע בבש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' גד זאבי (לא פורסם), כי:
"מקורה של תוספת זו לסעיף 74(א) בתיקון מס' 19 לחוק סדר הדין הפלילי מתשנ"ה (סח' 1514, תשנ"ה, עמ' 164) אשר שולבה במהלך חקיקת התיקון האמור בכנסת. תוספת זו נועדה להרחיב את זכות הידיעה של הנאשם בדבר חומר ומהלכי חקירה המצויים ברשות החוקרת בעניינו, וזאת מעבר ל"חומר החקירה" כמובנו הדווקני בחוק. תכלית ההרחבה האמורה לאפשר לנאשם לקבל רשימה של כל החומר הנוגע לאישום שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת הלכה למעשה, גם אם אינו בגדר חומר רלבנטי לאישום המסווג כ"חומר חקירה". בכך התכוון החוק להשיג את שני אלה:
ראשית, להבטיח כי הנאשם ידע מהו החומר שנאסף או נרשם כאמור, כדי שיוכל להפעיל אמצעי בקרה ביחס למיון והסיווג שנעשו בידי רשויות אכיפת החוק בין "חומר חקירה" לבין חומר שנאסף שאינו מהווה חומר חקירה; שנית , הרחבה זו נותנת בידי גורמי התביעה כלי בקרה יעיל לגבי כלל החומר שנצבר בתיק המשטרה, החורג מעבר לחומר החקירה גופו שהועבר לידיה והמוצג לעיונו של הנאשם."
בבש"פ 3119/04 מדינת ישראל נ' אבו עיסא (לא פורסם) נקבע, כי על המשיבה לוודא, "שהרשימה תכלול לא רק את החומר שנמסר לעיון, אלא גם ובכך בעצם העיקר את חומר החקירה שאיננו נמסר לעיון, בין מפני שאיננו חומר ראיות רלוואנטי לאישום, בין מפני שהוא מהווה חומר חסוי שהוצאה לגביו תעודת חיסיון כדין ובין מכל סיבה חוקית אחרת".
ברם, אין זה המקרה שבפנינו.
במקרה שלפנינו, באת-כוח המשיבה הצהירה בפני בית-משפט השלום, כי אין בידה פרטים נוספים. כפי שקבע בית-משפט השלום, מקום בו ניתן אמון בהצהרת הפרקליטה, לפיה אלה היו עיקרי הדברים שנאמרו, אין טעם להטריח את המשטרה שתגבה הודעה נוספת שכל כולה לא תהיה בסופו של דבר, אלא חזרה על עיקרי הדברים שנאמרו.
יתרה מכך, אף מטעם נוסף כשלעצמו, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 קובע:
"74. עיון בחומר החקירה
...
(ה) על החלטת בית משפט לפי סעיף זה ניתן לערור לפני בית המשפט שלערעור שידון בערר בשופט אחד."
מסעיף זה למדים, כי על החלטה בעניינים הנוגעים לעיון בחומר חקירה, מוקנית הזכות לערר אחד בלבד (ראו גם רע"פ 4207/96
מדינת ישראל נ' פרידן (לא פורסם); רע"פ 1535/01 התובע הצבאי הראשי נ' כהן (לא פורסם); בש"פ 997/04 יעקובוביץ נ' מדינת ישראל ואח' , פ"ד נח(3) 241; בש"פ 3837/05
מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל ואח' (לא פורסם)).
ברע"פ 4207/96 מדינת ישראל נ' פרידן (לא פורסם) נקבע, כי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי אינו מקנה זכות "להשיג על החלטת בית המשפט שלערעור שניתנה בבית המשפט המחוזי על דרך של בקשת רשות לערער בבית המשפט העליון" וכי:
"אין לך זכות ערעור אלא אם כן קבע המחוקק הראשי ערכאה המוסמכת לדון בערעור או בערר".
סוף דבר: מטעמים אלה כולם, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"א בתמוז תשס"ו
(17.7.06).
ש
ו פ ט