בג"ץ 2488/07 סי.אמ.טי טכנולוגיות רפואיות בע"מ נ. כבוד השופט יצחק כהן,שופט

השופט א' גרוניס:

1.

העותרת הגישה לבית משפט השלום קובלנה פלילית פרטית נגד המשיב 2. המשיב 2 הגיש לבית משפט השלום בקשה לעיון בחומר החקירה שנאסף על ידי העותרת ולהעתקתו, וכן לחיובה של הקובלת למסור לידיו, ללא תנאים מוקדמים, רשימה של המסמכים שנאספו על ידה, מאומתת בתצהיר. בית משפט השלום נעתר לבקשה בחלקה, תוך שקבע כי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - חוק סדר הדין הפלילי), המקנה לנאשם זכות לעיין בחומר חקירה, חל על קובלנה. ערר שהגיש המשיב 2 על החלטה זו התקבל באופן חלקי על ידי בית המשפט המחוזי. במסגרת ההחלטה הביע בית המשפט המחוזי את דעתו ולפיה חל סעיף 74 הנזכר על קובלנה. בהמשך הגיש המשיב 2 כנגד הקובלת ונושאי משרה בה בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט. לאחר מכן התקיימו בבית משפט השלום ישיבות נוספות בעניין אופן יישומו של סעיף 74 על הקובלנה נשוא הדיון. המשיב 2 הגיש לבית המשפט המחוזי ערר על החלטת בית משפט השלום בעניין זה. במקביל המשיך להתנהל בבית משפט השלום הדיון בבקשה שהגיש המשיב 2 לפי פקודת ביזיון בית המשפט. ביום 8.2.07 דחה בית משפט השלום את הבקשה האמורה של המשיב 2, תוך שקבע כי לא מצא שהעותרת או מי מנושאי המשרה שבה ביזו את החלטות בית המשפט. ביום 18.2.07 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בערר שהגיש המשיב 2, במסגרתה נקבע כי העותרת "לא קיימה כראוי את צווי בית המשפט, ונמנעה מלמסור לב"כ העורר [המשיב 2 - א.ג.] חומר חקירה רלבנטי ובגיליונות הארוכים שמסרה לא פרטה את כל החומר שנאסף ונרשם, ומכל מקום, הרשימות לא נתמכו בתצהיר נציג מוסמך של המשיבה [העותרת - א.ג.] , המצהיר כי בדק ומצא שהרשימות כוללות את כל החומר הרלבנטי , המקיים את צווי בתי המשפט שניתנו בעבר" (הדגשות במקור). בית המשפט המחוזי קיבל אפוא את הערר שהגיש המשיב 2. מכאן העתירה שלפנינו.

2.

לטענת העותרת, המסגרת הדיונית הנאותה לתקיפת ההחלטה נשוא העתירה היא עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. זאת, מאחר שעל פי ההלכה הפסוקה קיימת זכות לערר אחד בלבד על החלטה של בית משפט השלום בעניינים הנוגעים לעיון בחומר חקירה, ומכאן שלא עומדת לה זכות להגיש ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בערר (ראו רע"פ 4207/96 מדינת ישראל נ' פרידן (לא פורסם) ; רע"פ 4953/06 צדוק נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עוד טוענת העותרת, כי ככל שידיעתה מגעת, לא ניתן לערער על החלטה בערר לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי במסגרת ערעור על פסק הדין. לטענתה, אף מטעם זה יש לאפשר לה לתקוף את ההחלטה שניתנה בערר במסגרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. לגוף העניין טוענת העותרת, כי בהחלטת בית המשפט המחוזי נפלו פגמים מהותיים העולים "כדי חריגה קיצונית מסמכות, כדי פגיעה קשה בחוש הצדק הטבעי ואף כדי שרירותיות". לטענתה, במסגרת ההחלטה קבע בית המשפט המחוזי קביעות עובדתיות קשות כנגדה, וזאת מבלי שנתקיים בירור עובדתי בגדרו של ההליך. כדוגמה לטענותיה מציינת העותרת את קביעת בית המשפט, ולפיה העותרת לא קיימה כראוי את צווי בית המשפט, ולא מסרה לבא כוח המשיב 2 חומר חקירה רלבנטי ופירוט של כל החומר שנאסף ונרשם. לטענת העותרת, קביעה זו של בית המשפט איננה נתמכת בראיות כלשהן, והיא אף מנוגדת להחלטה שהתקבלה על ידי בית משפט השלום בהליך אחר אותו יזמה העותרת לפי פקודת ביזיון בית המשפט. כך, מלינה העותרת גם על קביעת בית המשפט המחוזי לפיה רשימות המסמכים המפורטות שהעבירה לבא כוחו של המשיב 2 נועדו להרחיקו מהחומר הרלבנטי, שכן הן כוללות חומר רב שאינו נוגע לענייני הקובלנה. לטענת העותרת, משלא עיין בית המשפט בחומר שפורט ברשימה, ומשלא ביקש מהעותרת הסברים בנוגע למסמכים שונים שצוינו באותה רשימה, לא היה בסיס לקביעתו זו. לטענת העותרת, קיים חשש כי החלטת בית המשפט המחוזי תפגע בה במהלך הדיון לפני בית המשפט הדן בקובלנה, וזאת בין היתר משום שבית המשפט המחוזי ציין בגדרה של ההחלטה כי "הטבעת העורר ברשימות ארוכות של חומר שאינו רלבנטי, עלולה להתפרש כהתנהגות חסרת תום לב, ולבסס הגנה מן הצדק שתגרור דחיית הקובלנה". העותרת מוסיפה וטוענת כי תתקשה ליישם את החלטת בית המשפט המחוזי, משום שבית המשפט לא ציין בהחלטתו אילו מבין המסמכים שפירטה ברשימה שמסרה לבא כוח המשיב 2 אינם רלבנטיים.

3.

לצורך הכרעה בעתירה יוצאים אנו מן ההנחה שסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי אכן חל לגבי קובלנה פלילית (אולם ראו, בש"פ 3503/91 שוברט נ' צפריר פ"ד מו (4) 136; רע"פ 7602/99 מי-צור שלמה נ' ריבוק אינטרנשיונל (לא פורסם)). אין בכך משום חיווי דעה מצדנו בנוגע לסוגיה זו. יצוין, כי העותרת טענה בעבר לפני בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי כי אין תחולה לסעיף 74 האמור על קובלנה, אך לא העלתה טענה זו במסגרת העתירה. הנחה נוספת ממנה נצא, ואשר איננה נקיה מספקות, היא שלא עומדת לעותרת זכות לערער על ההחלטה נשוא העתירה במסגרת ערעור על פסק הדין (לדעות שהובעו בעניין זה על ידי בתי המשפט המחוזיים ראו ע"פ (י-ם) 2451/01 מדינת ישראל נ' ח' ב' (לא פורסם); ע"פ (ת"א) 71699/00 שרעבי נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם). אך ראו בג"ץ 781/07 אריק זמיר נ' אגף המכס והמע"מ מחוז ירושלים (טרם פורסם)). בין אם הנחות אלה מבוססות הן ובין אם לאו, דין העתירה להידחות על הסף. הכלל הוא, שבית המשפט הגבוה לצדק לא יתערב בהחלטות ביניים של בתי המשפט הפליליים הרגילים אלא במקרים נדירים, למשל כאשר קיים חשש מפני פגיעה קשה ובלתי הפיכה בזכויות חוקתיות של מי שאיננו בעל דין (ראו בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים (פורמלי) (טרם פורסם), והאסמכתאות הנזכרות בפיסקה 7 לפסק דינה של השופטת ד' ביניש). המקרה שלפנינו איננו נמנה עם אותה מקרים נדירים המצדיקים את התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק. טענותיה של העותרת הינן טענות ערעוריות רגילות. קיים מרחק רב בינן לבין חריגה מסמכות. ודאי וודאי שאין מדובר במקרה זה בפגיעה בזכות חוקתית. למעשה מבקשת העותרת לתקוף החלטת ביניים בפלילים, שלטעמה הינה שגויה. בית המשפט הגבוה לצדק לא יתערב בכך.

4.

העתירה נדחית. ממילא נדחית אף הבקשה לצו ביניים.