בש"פ 3823/06 אליהו ממן נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן-הנשיא נ' ממן) בב"ש 1499/06 (ת.פ. 1167/05) מיום 4.5.06, לפיה נדחתה בקשת העוררים לחייב את המשיבה למסור את רשימת כל החומר שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישומים המיוחסים לעוררים.

העוררים בערר שבפני הינם חלק מ- 9 נאשמים העומדים לדין בבית-המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של סחר בסם מסוכן ועבירות נוספות.

באי-כוח העוררים פנו לבית-המשפט המחוזי בבקשה להשתמש בסמכותו לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) ולחייב את המשיבה למסור את רשימת כל החומר שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישומים המיוחסים להם.

באי-כוח העוררים טענו בפני בית-המשפט המחוזי, כי חומר החקירה נמסר לסנגוריה לא בבת-אחת, אלא בקבוצות מעת לעת וכי למרות שהמשיבה הצהירה, כי אין בידיה חומר חקירה נוסף, היא בעצמה העבירה לסנגוריה חומר חדש, מה שמעיד על כך, שהצהרתה לא הייתה מדויקת. כמו-כן, טענו באי-כוח העוררים, כי מדובר בחומר ראיות רב המתויק ב- 6 קלסרים ואין לסנגוריה אפשרות לוודא, כי כל חומר הראיות הועבר אליה, אלא אם כן תימסר גם רשימה מפורטת ומסודרת שבעזרתה תוכל להשוות בין חומר הראיות שהועבר לבין חומר הראיות שנאסף בתיק. עוד טענו באי-כוח העוררים, כי מה שנמסר לסנגוריה הוא בסך-הכל מה שהם קוראים "מפתח התיק, שאינו עונה על דרישת סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי, המדבר על "רשימת כל החומר שנאסף או שנרשם". "מפתח התיק" מתאר בצורה לאקונית בלבד את חומר הראיות ולא ניתן לבדוק באמצעותו האם חומר הראיות שהועבר הוא אכן החומר המלא.

מנגד, טענה באת-כוח המשיבה בפני בית-המשפט המחוזי, כי העבירה את כל חומר החקירה שבידיה לידי הסנגוריה. העברת חומר נוסף מאוחר יותר נבעה אך ורק מכך, שמדובר בחומר חדש שלא היה קיים או לא היה מושלם בעת שנמסר החומר הקודם.

בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא נ' ממן) דחה את הבקשה בקובעו, כי אין כל סיבה לחשוד, שהמשיבה תרשה לעצמה בכל נסיבה שהיא, להעלים את קיומו של חומר ראיות בין על-ידי השמטתו מרשימת החומר ובין על-ידי אי-גילויו בכל דרך אחרת. בית-המשפט המחוזי קבע, כי החומר אכן לא הועבר בבת אחת לסנגוריה, הן מאחר וחלק מהחומר הושלם בעקבות דיון בבית-המשפט העליון והן מאחר וחומר חדש נוצר רק לאחר שנמסר החומר העיקרי הראשוני. עוד ציין בית-המשפט המחוזי, כי מוסכם, שלחומר שצולם צורפה רשימה הקרויה "יומן חקירה", בה מפורטים המסמכים הנמצאים בקלסרים, כשהם מסומנים באותיות לפי סדר רץ ולצידן תיאור קצר של מהות המסמך. אומנם, נקבע, כי ניתן לשפר את המידע העולה מתוך הרשימה על-ידי הוספת פרטים, אולם מדובר בתוספות טכניות בלבד, שיש בהן כדי להכביד הכבדה מיותרת על המשיבה ואינן משפרות מהותית את עבודת הסנגוריה. אשר ל"מפתח תיק" נקבע, כי המשיבה עדכנה את הסנגוריה יחד עם מכתבי לוואי על כל חומר חקירה חדש שהושג.

מכאן הערר שבפני.

גם בפני חזרו באי-כוח העוררים על טענותיהם, כפי שהעלו בפני בית-המשפט המחוזי. לטענתם, בידי הסנגוריה חומר ראיות רב, שהיא אינה יכולה לשייך אותו לאף אחד מהמסמכים המצוינים ב"מפתח התיק" שהועבר אליה על-ידי המשיבה. לטענתם, הצהרתו הכוללנית של בא-כוח המשיבה, לפיה חומר החקירה הועבר במלואו לידי ההגנה, אינה יכולה לפטור את המשיבה מחובתה להעביר להגנה רשימת חומר חקירה מפורטת ומסודרת היות ובא-כוח המשיבה אינו יודע איזה חומר חקירה מצוי בידי ההגנה והוא יוצא מנקודת הנחה, כי החומר המצוי ברשותו הועבר במלואו לידי ההגנה. עוד מוסיפים וטוענים באי-כוח העוררים, כי באיזון שבין הצורך שלא להכביד על המשיבה יתר על המידה לבין זכותו של הנאשם להגן על עצמו נראה, כי זכותו של הנאשם גוברת. ההכבדה על המשיבה מתבטאת בפעולה של עריכת רשימת חומר חקירה ואילו הפגיעה בנאשם מהותית, שכן מדובר בזכות יסוד.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בהודעת הערר, בתגובת המשיבה ובהחלטת בית-המשפט המחוזי, שוכנעתי, כי דין הערר להידחות.

סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע את החובה לערוך רשימת חומר חקירה ולפיו:

"74. עיון בחומר החקירה

(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו ." [ההדגשה הוספה – ס.ג'.]

הוראת סעיף 74(א) קובעת את זכותו של נאשם לעיין בחומר המצוי בידי גורמי החקירה והתביעה והנוגע לאישום. זכות העיון נגזרת מזכות היסוד של הנאשם לחירות אישית וזכותו לנהל את הגנתו, כשהוא מכיר את מלוא חומר החקירה הקיים בעניינו. כבר נקבע על-ידי בית-משפט זה בבש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' גד זאבי (לא פורסם), כי:

"זכות הנאשם להתגונן כנגד אישום פלילי וזכות העיון הכרוכה בכך איננה רק זכותו של הפרט. היא משקפת אינטרס ציבורי כללי, אשר נועד להבטיח כי מערכת המשפט תכריע בגורלו של נאשם בגדרו של משפט הוגן, שבו ניתנה לו הזדמנות מלאה להציג את הגנתו. מימושה של זכות ההגנה מותנה בכך שמלוא החומר הנוגע לעניינו של נאשם יוצג בפניו ויהא ידוע לו (ע"פ 4765/98, אבו סעדה נ' מדינת ישראל, תק-על 99(1) 1380; ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל, פד"י מז(2) 690, 700; ע"פ 1632/95 משולם נ' מדינת ישראל , פד"י מט(5) 534, 547)."

המשטרה היא שממונה על עריכת רשימת החומר שנאסף על ידה. על המשיבה מוטלת החובה לוודא, כי רשימת החומר שנאסף ונרשם על-ידי הרשות החוקרת מייצגת את החומר הקיים בתיק וכי מתוך חומר זה, כל חומר החקירה שהועבר לידיה הועמד לעיון ההגנה.

גם בעניין זה כבר נקבע בבש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' גד זאבי (לא פורסם), כי:

"מקורה של תוספת זו לסעיף 74(א) בתיקון מס' 19 לחוק סדר הדין הפלילי מתשנ"ה (סח' 1514, תשנ"ה, עמ' 164) אשר שולבה במהלך חקיקת התיקון האמור בכנסת. תוספת זו נועדה להרחיב את זכות הידיעה של הנאשם בדבר חומר ומהלכי חקירה המצויים ברשות החוקרת בעניינו, וזאת מעבר ל"חומר החקירה" כמובנו הדווקני בחוק. תכלית ההרחבה האמורה לאפשר לנאשם לקבל רשימה של כל החומר הנוגע לאישום שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת הלכה למעשה, גם אם אינו בגדר חומר רלבנטי לאישום המסווג כ"חומר חקירה". בכך התכוון החוק להשיג את שני אלה:

ראשית, להבטיח כי הנאשם ידע מהו החומר שנאסף או נרשם כאמור, כדי שיוכל להפעיל אמצעי בקרה ביחס למיון והסיווג שנעשו בידי רשויות אכיפת החוק בין "חומר חקירה" לבין חומר שנאסף שאינו מהווה חומר חקירה; שנית , הרחבה זו נותנת בידי גורמי התביעה כלי בקרה יעיל לגבי כלל החומר שנצבר בתיק המשטרה, החורג מעבר לחומר החקירה גופו שהועבר לידיה והמוצג לעיונו של הנאשם."

בבש"פ 3119/04 מדינת ישראל נ' אבו עיסא (לא פורסם) נקבע, כי על המשיבה לוודא, "שהרשימה תכלול לא רק את החומר שנמסר לעיון, אלא גם ובכך בעצם העיקר את חומר החקירה שאיננו נמסר לעיון, בין מפני שאיננו חומר ראיות רלוואנטי לאישום, בין מפני שהוא מהווה חומר חסוי שהוצאה לגביו תעודת חיסיון כדין ובין מכל סיבה חוקית אחרת".

ברם, אין זה המקרה שבפנינו.

במקרה שלפנינו מתגובת המשיבה עולה, כי רשימות החומר הנמצאות בתיק מייצגות את כלל החומר שנאסף על-ידי המשטרה עד למועד הגשת כתב האישום, לרבות החומר שנאסף לאחר הגשת כתב האישום ושהועבר לידי ההגנה. לטענתה, הרשימות מאפשרות לעוררים לערוך השוואה בין המפורט ברשימות לבין החומר שנמסר לידיהם הלכה למעשה, לאתר מסמכים שלא הועברו ולבקש ביקורת שיפוטית על המיון שנעשה על-ידי המשיבה.

בענייננו, טענו באי-כוח העוררים, כי אין סימון על כל המסמכים שהועברו לידיהם. ואולם, בתגובתה מציינת המשיבה, כי כל המסמכים שהועברו להגנה סומנו ומסמכים שאינם מסומנים הנמצאים בידי ההגנה מקורם, ככל הנראה, בצילום קטוע. עוד מציינת המשיבה בתגובתה, כי בבדיקה חוזרת של התיק נמצאו שנים-עשר מסמכים שלא סומנו במקור, חלקם משום שהגיעו לאחר הגשת כתב האישום. שנים-עשר מסמכים אלה אינם "חומר חקירה" ולכן ממילא לא נמסרו להגנה. בכל מקרה, המשיבה צירפה לתגובתה את רשימת המסמכים שלא סומנו ובכך בא העניין על תיקונו.

עוד מוסיפה ומציינת המשיבה בתגובתה, כי ככל שבידי ההגנה מסמך שהוא "חומר חקירה", שאינו כולל את הסימון על המסמך, מוזמנים העוררים להעבירו לידיה והמשיבה תסייע בידם בקבלת הצילום המלא.

העוררים טוענים, כאמור, כנגד חומר החקירה שהועבר לידיהם, אשר לא הופיע ברשימות.

אין בידי לקבל טענה זו. שכן, לאחר הגשת כתב האישום נאסף חומר חקירה חדש, אשר לא נכלל ברשימות משום שטרם בא לעולם בעת עריכתן. אולם מתגובת המשיבה עולה, כי מייד כשהתקבל החומר על-ידי המשיבה, הוא הועבר במלואו לידי ההגנה.

עוד דרשו העוררים לקבל הצהרה מהמשיבה, המנהלת את התיק, על כך שאין חומר מודיעיני נוסף מעבר לזה המצוין בתעודת החיסיון. ואולם, מתגובת המשיבה עולה, כי אומנם החומר המודיעיני לא צוין ברשימת החומר המקורית, אך זאת מפני שבאותו שלב טרם הוחלט איזה חומר ייחסה ואיזה לא. אולם, מייד בתום בחינת החומר המודיעיני, קיבלו הסנגורים הודעה, ביום 19.12.05, על קיומו של חומר מודיעיני. עוד עולה מתגובת המשיבה, כי בתעודת החיסיון מפורט החומר המודיעיני הקיים בתיק וכי אין חומר מודיעיני שלא הועבר לידי ההגנה ושאינו מצוין בתעודת החיסיון.

יש לציין, כי מתגובת המשיבה עולה, כי המשיבה מצאה בתיק שנים-עשר מסמכים, אשר לא נכללו ברשימה. כל המסמכים הללו, ללא יוצא מן הכלל, הם מסמכים שאינם מהווים "חומר חקירה" ולפיכך לא הועברו להגנה. לטענת המשיבה, מדובר במסמכים שעניינם רישום מוצגים, הזמנת עצורים מבתי המעצר לדיון משפטי ותקצירי תיק פנימיים.

מטעמים אלה כולם נראה, כי אין בתיק מסמכים, שלא באו לידי ביטוי ברשימה, למעט המסמכים המפורטים לעיל. יתרה מכך, אף אם ניתן לערוך רשימת חומר חקירה מסודרת מזו שהועברה להגנה במקרה דנן, אני סבור, כי בנסיבות העניין, אין בכך כדי להצדיק את בקשת העוררים, שכן נראה, כי רשימת חומר החקירה מקיימת את תכליתה ומשקפת את החומר הקיים בתיק.

יחד עם זאת, רשמתי בפניי את הערת בא-כוח המשיבה בתגובתו, כי ככל שבידי ההגנה מסמך שהוא "חומר חקירה", אשר אינו כולל את הסימון על המסמך, יוכלו באי-כוח העוררים להעבירו לידי בא-כוח המשיבה, אשר יסייע בידם בקבלת הצילום המלא.

אשר-על-כן, הערר נדחה.