בש"פ 4370/09 מדינת ישראל נ. סיורי ג'סאן

לפניי בקשה להארכת מעצרם של שני המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים ) בתשעים ימים מיום 4.6.09 או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח. 550/08 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם.

העובדות לפי כתב האישום המתוקן

1.

ביום 4.9.08 הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים המייחס למשיבים עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין ), כאשר למשיב 1 יוחסה גם עבירה של שידול לרצח לפי סעיף 300(א)(2) בצירוף סעיף 30 לחוק העונשין. ביום 29.12.09 תוקן כתב האישום וכתב האישום המתוקן מייחס לשני המשיבים עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין.

2.

על פי עובדות כתב האישום, המשיב 1 ואחיו שכרו יחידות דיור ומחסנים בעיר העתיקה בירושלים מחסן נששיבי (להלן – המנוח ) ומאחותו. במהלך שנת 2008 התפתח סכסוך בין הצדדים בנוגע לשכירות, שבגינו הגישה אחותו של המנוח בקשה לסילוק יד ו/או פינוי כנגד המשיב 1 ורעייתו.

3.

כחודש לפני הרצח, איימו המשיב 1 ואחיו על המנוח כי ירצחו אותו. במועד שאינו ידוע למבקשת, סמוך ליום 13.8.08, קשרו המשיבים קשר לרצוח את המנוח.

4.

במסגרת תכנון הרצח ולשם קידום הקשר, ביום 13.8.08 שיכן המשיב 1 את המשיב 2 בדירה שברשותו בעיר העתיקה בירושלים וצייד אותו, בין היתר, בבגדים, כרטיסי "טוקמן", משטח עץ לנשיאת כעכים, שיאפשר לו להסתיר את פניו ובשני סכינים בעלי להב באורך של 12 ס"מ לפחות.

5.

ביום 14.8.08 בסמוך לשעה 06:30 יצא המשיב 2 לכיוון ביתו של המנוח, תוך שהוא מסתיר את פניו מעין המצלמות המוצבות בעיר העתיקה, על ידי נשיאת משטח העץ על ראשו. בשעה 7:30, עת יצא המנוח מביתו, התנפל עליו המשיב 2 ודקר אותו, באמצעות אחד משני הסכינים שאותם קיבל מהמשיב 1, שש דקירות במקומות שונים בגבו, בעכוזו ובירכיו. כתוצאה מהדקירות הנ"ל נגרם מותו של המנוח.

הליכי המעצר עד תום ההליכים

6.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם. בדיון שהתקיים ביום 4.9.08 ביקש ב"כ המשיב 1 לדחות את הדיון בבקשה לצורך לימודו של חומר החקירה. ב"כ המשיב 2, עו"ד צמל, הודיעה כי אמנם ליוותה את הליכי המעצר לצורכי חקירה, אך טרם מונתה לייצג את המשיב 2 בתיק העיקרי ועל כן התבקש בית המשפט לדחות את הדיון ולהורות על מינוי סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית. דיון נקבע ליום 23.9.08. בדיון שהתקיים במועד זה נשמעו טענות הצדדים בבקשת המעצר עד תום ההליכים.

7.

ביום 6.10.08 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' בן-אור) אשר הורתה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. ההחלטה התבססה על קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים ועל כך שאין מחלוקת בין הצדדים כי קיימת עילת מעצר שלא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר.

מהלך הדיונים במשפטם של המשיבים

8.

ביום 10.9.08 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר הורה על מינוי סנגור ציבורי למשיבים, במידה שאין להם ייצוג פרטי, וקבע דיון לתחילת המשפט ליום 28.9.08. לדיון שהתקיים ביום זה לא הובאו המשיבים ואולם, ב"כ המשיב 1 לא התייצב. ב"כ המבקשת ביקשה ארכה בת שלושה שבועות להגשתה של תעודת חיסיון והודיעה כי ב"כ המשיב 1 אינו מתנגד לדחייה המבוקשת. בית המשפט המחוזי קבע דיון למתן תשובה לכתב האישום ליום 12.10.08.

9.

בדיון שהתקיים ביום 12.10.08 ביקשה המבקשת דחייה ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה וקבע את הדיון ליום 26.10.08. בדיון מיום 26.10.08 הודיעו ב"כ המשיבים כי טרם קיבלו לידם את כל חומר החקירה ואת תעודת החיסיון. בנוסף, הועלו שתי טענות מקדמיות: האחת, כי עובדות כתב האישום אינן מבססות את עבירת השידול לרצח; והשניה, כי לא ברור איזו עבירה מיוחסת לכל אחד מהמשיבים. בית המשפט המחוזי דחה את הדיון לתשובה לכתב האישום ליום 26.11.08.

10.

בדיון שהתקיים ביום 26.11.08 הודיעו ב"כ המשיבים כי טרם קיבלו לידם את כל חומר החקירה וביקשו לדחות את הדיון פעם נוספת. באותו המועד נשמעו טיעוני הצדדים בנוגע לטענות המקדמיות ובית המשפט המחוזי קבע כי החלטה תינתן בתוך ימים ספורים וכן קבע מועד למתן תשובה לכתב האישום ליום 16.12.08. ביום 4.12.08 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין הטענות המקדמיות במסגרתה נקבע כי עבירת הרצח תיוחס לשני המשיבים ואילו עבירת השידול שיוחסה למשיב 1 תגרע מכתב האישום.

11.

ביום 9.12.08 הוגשה לבית המשפט המחוזי חוות דעת מהמרכז הרפואי לבריאות הנפש, במסגרתה הומלץ לאשפז את המשיב 1 לצרכי הסתכלות. לדיון שהתקיים ביום 16.12.08 לא הובא המשיב 1. בא כוחו ביקש מבית המשפט המחוזי לדחות את הדיון ולצוות על הסתכלות בהתאם לחוות הדעת. באותו המועד כפר המשיב 2 במיוחס לו בכתב האישום. בית המשפט המחוזי ציווה על אישפוזו של המשיב 1 לצורך הסתכלות והורה כי חוות דעת בעניינו תינתן עד ליום 31.12.08. בנוסף, הורה בית המשפט המחוזי למבקשת להגיש בתוך שבעה ימים כתב אישום מתוקן וקבע דיון לתשובתו של המשיב 1 לכתב האישום ולדיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – חסד"פ ) ליום 6.1.09. דיון זה נדחה ליום 25.1.09 בשל בקשה לדחיית מועד הגשתה של חוות הדעת הפסיכיאטרית.

12.

ביום 14.1.09 הוגשה חוות דעת של המרכז הרפואי לבריאות הנפש, לפיה המשיב 1 כשיר לעמוד לדין. בדיון שהתקיים ביום 25.1.09 הודיע ב"כ המשיב 1 כי בכוונתו להמציא חוות דעת פסיכיאטרית מטעם ההגנה בעניינו של המשיב 1. בית המשפט המחוזי קבע כי תיק מוצגים מוסכם יוגש על ידי המבקשת לבית המשפט לא יאוחר מיום 17.2.08 וכן נקבע מועד לדיון לפי סעיף 144 לחסד"פ ליום 19.2.09 ומועדים לשמיעת ראיות לימים 25.3.09 ו-29.3.09.

13.

ביום 19.2.09 התקיים דיון בבקשה המשיב 1 לקבל חומרי חקירה נוספים. בתום הדיון הוסכם על מסירתם של חלק מהחומרים שהתבקשו, וההסכמה קיבלה תוקף של החלטה. הדיון שנקבע ליום 19.2.09 לפני הרכב השופטים העיקרי הדן בתיק בוטל על ידי בית המשפט. בדיון מיום 1.3.09 הודיע ב"כ המשיב 1 כי טרם קיבל לידיו את חומר החקירה וב"כ המבקשת מסר כי הפרקליטה המטפלת בתיק נפצעה בתאונה ומשכך חל עיכוב במסירת החומר. בית המשפט דחה את דיון התזכורת ליום 5.3.09 והורה למבקשת לעשות כל שביכולתה כדי להעביר את חומר החקירה החסר וכן כדי להגיב לעתירה לגילוי ראיה חסויה שהגישה ההגנה.

14.

ביום 5.3.09 התקיים דיון במעמד אב"ד בלבד, במסגרתו ביקש ב"כ המבקשת דחייה של הדיון בשל פציעתה של הפרקליטה המטפלת והעברת התיק לטיפולו זמן קצר קודם לכן, והדיון נדחה ליום 12.3.09. באותו המועד, נשמעו טיעוני הצדדים בנוגע לעתירה לגילוי ראיה, וביום 16.3.09 ניתנה החלטה הדוחה אותה. דיון לפי סעיף 144 לחסד"פ נקבע ליום 18.3.09. באותו המועד נקבע סדר שמיעתם של עדי התביעה ובדיון שהתקיים ביום 25.3.09 נשמעו שלושה עדי תביעה. בדיון שהתקיים ביום 29.3.09 נשמעה עדותם של שלושה עדי תביעה נוספים ובית המשפט המחוזי קבע מועד לדיון לפי סעיף 144 לחסד"פ ליום 26.4.09 ושלושה מועדים לשמיעת ראיות לחודש מאי 2009.

15.

ביום 7.4.09 התקבלה החלטה לפיה המבקשת אינה מחויבת לתמלל את חומר החקירה המוקלט, פרט לקלטת מסוימת של אחד העדים. ערר שהוגש לבית משפט זה נמחק בהסכמה (בש"פ 3190/09). בדיון שהתקיים ביום 26.4.09 הסתיים הדיון לפי סעיף 144 לחסד"פ והוחלט על זהותם של העדים שיעידו בדיון שנקבע ליום 7.5.09. ביום 27.4.09 נדונה בקשתו של ב"כ המשיב 1 לפיה המבקשת טרם העבירה את מלוא חומר החקירה, ובית המשפט המחוזי הורה למבקשת להשלים את חומר החקירה לפי הנחיותיו החדשות.

16.

בדיון שהתקיים ביום 7.5.09 נשמעה עדותם של שלושה עדי תביעה נוספים, דיון הוכחות נוסף בוטל ובדיון שהתקיים ביום 13.5.09 נשמעה עדותה של עדת תביעה אחת ונקבעו שלושה מועדים נוספים לשמיעת ראיות בחודשים יוני-יולי 2009.

נימוקי הבקשה

17.

לטענת המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד ירין שגב – מסוכנותם הרבה של המשיבים עולה מתוך העבירה המיוחסת להם ונסיבות ביצועה.לטענתה, המשיבים תכננו באופן מדוקדק את הרצח ואת ביצועו במטרה להבטיח שלא יוותרו עקבותיהם. הרצח בוצע באכזריות רבה, תוך שהמשיב 2 דוקר את המנוח מאחור שש דקירות ולטענתה, כפי שעולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, אין מחלוקת כי מסוכנותם של המשיבים היא רבה ומשכך, אין חלופה הולמת למעצרם.

18.

מוסיפה המבקשת וטוענת כי אמנם שמיעת הראיות בתיק התעכבה, תחילה בשל הצורך למצות הליכים מקדמיים, אך משהחלה שמיעת הראיות בתיק היא מתקדמת בקצב סביר.

19.

לאור האמור לעיל, טוענת המבקשת כי לא ניתן להבטיח את שלום הציבור ולאיין את מסוכנותם של המשיבים באמצעות חלופת מעצר כלשהי ולפיכך, יש להותירם במעצר עד לסיום ההליכים המשפטיים בעניינם.

טענות המשיבים

טענות המשיבים שלהלן פורטו על ידי בא כוח המשיב 1, עו"ד איתן פלג, כשבאת כוח המשיב 2, עו"ד לאה צמל, מצטרפת לטיעוניו ותומכת בהם.

20.

לטענת המשיבים, דין הבקשה להידחות ויש לשקול את שחרורם לחלופת מעצר. לטענתם, ביחס לישיבה מיום 13.5.2009 פנו הם בכתב לתובעת בתיק והסכימו להעדתם של שבעה עדים ואילו בפועל זומנה עדה אחת בלבד. בדומה, ביחס לישיבה שאמורה היתה להתקיים מספר ימים קודם לישיבה הנ"ל ושבוטלה, הודיעו בכתב כי הם מסכימים להעדתם של ארבעה עדים ואילו בפועל בוטלה הישיבה. לטענתם, אילו היו עומדים בדווקנות על זכויותיהם, משפטם לא היה מתחיל עד היום שכן טרם קיבלו את כל חומרי החקירה במלואם, לרבות חומרי חקירה שהיתה לגביהם הסכמה וחומרים שנקבעו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי (השופטת נ' בן-אור ) מיום 27.4.2009.

כך, טוענים המשיבים כי תיקי העבודה של המומחים בעניין DNA וטביעות אצבעות התקבלו לפני ימים ספורים בלבד ולמרות כל האמור לעיל, הסכימו הם לכפור כפירה כללית בעובדות כתב האישום, על מנת לקדם את המשפט בעניינם. לטענתם, הדחיות שהתבקשו לצורך קבלתה של חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של המשיב 1 לא העלו או הורידו לעניין זה, כי בלאו הכי לא ניתן היה לקדם את המשפט ללא תעודות חיסיון. בדומה, טוענים המשיבים כי גם התמלילים שהמבקשת אמורה היתה להעביר להם עד ליום 14.5.2009 הועברו באיחור של עשרה ימים ואף יותר, כי תעודת החיסיון הנוגעת למעורבות השב"כ בחקירה ובנוגע לידיעה נוספת טרם הועברה לעיונם וכי פרסומים באמצעי התקשורת הנוגעים לתיק לא הועברו אף הם למרות בקשתם.

21.

מוסיפים המשיבים וטוענים כי הגם שהעבירה המיוחסת להם היא עבירת רצח, עדיין חוק המעצרים אינו מסייג את עצמו ביחס לעבירות מסוימות. לטענתם, יש ללמוד גזירה שווה מהחלטתו של בית משפט זה בבש"פ 3119/04 מדינת ישראל נ' אבו אסא

(לא פורסמה, 8.4.2004), שם שוחרר אדם שנאשם בעבירות של סחר בהירואין לאחר שמשפטו לא נפתח בתום תשעה חודשים ממעצרו, עקב אי העברת חומר חקירה על ידי התביעה.

22.

לבסוף, טוענים המשיבים כי קיים כרסום מסוים בחומר הראיות: כי למרות שבכתב האישום מצויין כי המשיב 1 צייד את המשיב 2 בשני סכינים בעלי להב באורך של 12 ס"מ לפחות ופרופ' היס טען בעדותו כי לא יתכן שהמנוח נדקר בסכין בעל להב של פחות מ- 12 ס"מ , הסכין שנתפסה בזירת האירוע היא בעלת להב באורך של 9 ס"מ ;

וכי לפני בית המשפט המחוזי העידה עדה שטענה כי סרטים נוספים שצולמו בהם נראה אדם באזור האירוע לא נשמרו. לטענתם, כרסום זה בחומר הראיות מצדיק אף הוא את שחרור המשיבים לחלופת מעצר.

23.

יצויין כי בתגובה לטענותיהם של המשיבים טענה באת כוח המבקשת במסגרת הדיון שהתקיים לפניי כי תעודת החיסיון האחרונה תועבר למשיבים עד לסוף השבוע הבא וכי תעודה זו תכלול התייחסות הן לפעילות השב"כ בעניינם והן לזהותו של המקור שמסר ידיעה נוספת בעניינם, כאשר תוכן הידיעה נמסר לבאי כוחם של המשיבים זה מכבר. כן טענה באת כוח המבקשת כי לעניין הפרסומים, נמסר לבאי כוח המשיבים בעל פה כי אין פרסומים כאמור ואילו הם עומדים על קבלת דיווח בכתב בעניין זה.

דיון והכרעה

24.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, החלטתי להיעתר לבקשה. מעצרם של המשיבים יוארך בתשעים ימים החל מיום 4.6.09 או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח. 550/08 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם.

25.

העבירה המיוחסת למשיבים היא העבירה החמורה ביותר המופיעה בספר החוקים. מטבע הדברים, נוכח חומרת העבירה ונוכח כפירתם של המשיבים בכתב האישום, הזמן הדרוש לבירור האישומים נגדם אינו קצר [ראו למשל: בש"פ 6889/04 מדינת ישראל נ' עואד

(לא פורסמה, 3.8.04)]. אין ספק כי העיכובים שחלו במסירת חומרי חקירה להגנה ובהוצאתן של תעודות חיסיון, כמו גם מעורבותה המצערת של הפרקליטה המטפלת בתיק בתאונת דרכים, גרמו לכך כי עם תום תשעה חודשי מעצר, ההליכים בעניינם של המשיבים טרם הגיעו לסיומם.

ואולם, חרף השיהוי בהתנהלות המשפט, הרי ששלושה מועדי הוכחות התקיימו זה מכבר, במסגרתם העידו כמחצית מעדי התביעה, ושלושה מועדים נוספים צפויים להתקיים בחודשים יוני-יולי 2009, כך שמשפטם של המשיבים צפוי להתקדם בעת הקרובה. בנוסף, עד לעת הזו קיבלו המשיבים את חלק הארי של חומרי החקירה בעניינם ותעודת החיסיון האחרונה אמורה להיות מועברת אליהם, לדברי המבקשת, עד סוף השבוע הבא.

26.

לאחר שבחנתי את השיקולים לכאן ולכאן, הגעתי לכלל מסקנה כי באיזון הכולל, ההנחה בדבר מסוכנותם של המשיבים, אשר שימשה עילה למעצרם מלכתחילה, מוסיפה להתקיים. מעורבות במעשה רצח מהווה עילת מעצר מובהקת ושיקול כבד משקל לשם הארכת המעצר. אכן, אין זה ראוי כי המשיבים ייאלצו לשאת בתוצאות עיכובם של ההליכים בעניינם מעבר לצורך, אך שיקול זה אינו יכול לגבור על הסיכון הנשקף מן המשיבים אם ישוחררו ממעצר [ראו: בש"פ 8119/01 מדינת ישראל נ' עיד (לא פורסמה, 29.10.2001)].

27.

בשולי הדברים יצויין כי לדידי, לא ניתן ללמוד מבש"פ 3119/04 הנ"ל שאליו הפנו המשיבים לענייננו ולא כלום. העבירות שבהן הואשם המשיב באותו המקרה אמנם חמורות הן, אך אינן עבירת רצח. בנוסף, באותו העניין משפטו של המשיב טרם החל עובר לסיום תשעת חודשי מעצרו, ולא כך הדבר בעניין שלפניי, כמתואר לעיל.

28.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת. מעצרם של המשיבים מוארך בזאת כאמור בסעיף 24 לעיל.