בש"פ 6460/09 מדינת ישראל נ. סיורי ג'אסן

1.

מונחת בפניי בקשת המדינה להאריך, זו הפעם השניה, את מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: החוק ).

המשיבים עומדים לדין בפני בית המשפט המחוזי בירושלים באשמת רצח. בכתב אישום מתוקן שהוגש נגדם נטען כי המשיב 1 ואחיו שכרו יחידות דיור ומחסנים מחסן ננשיבי (להלן: המנוח ) ומאחותו. במהלך שנת 2008 התגלע סכסוך בין הצדדים בנוגע לגובה דמי השכירות ובנוגע לתוספת בניה שנעשתה, כך נטען, בניגוד לדעת המנוח ואחותו. על רקע מחלוקת זו הגישה אחות המנוח בקשה לסילוק ידם ו/או פינויים של המשיב 1 ואשתו. על-פי כתב האישום, כחודש עובר לרצח איימו המשיב 1 ואחיו על המנוח כי ירצחו אותו. במועד כלשהו בסמוך ליום 13.8.08 קשרו המשיבים קשר לרצוח את המנוח. במסגרת תכנון הרצח ולשם קידום הקשר, הביא המשיב 1 את המשיב 2 אל דירה שברשותו בעיר העתיקה וצייד אותו בבגדים, כרטיסי טוקמן, שקית עם כעכים ומשטח עץ לנשיאתם. כן צייד המשיב 1, על-פי הנטען, את המשיב 2 בשני סכינים בעלי להב באורך של 12 ס"מ לפחות. ביום 14.8.08, בשעת בוקר, יצא המשיב 2 לכיוון בית המנוח, כשהוא מסתיר את פניו מן המצלמות המוצבות בעיר העתיקה על-ידי שנשא על ראשו את משטח העץ המיועד לנשיאת הכעכים. כאשר יצא המנוח מביתו בשעה 07:30 לערך, התנפל עליו המשיב 2 ודקרו בסכין שנתן לו המשיב 1 שש דקירות בגבו, בעכוזו ובירכיו. הדקירות גרמו למות המנוח.

2.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' בן-אור) נעתר לבקשת המדינה והורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. זאת, לאחר שקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום וכי אין חולק כי אם קיימות ראיות לכאורה, קמה עילת מעצר שאין לאיינה בחלופה.

3 .

כתום תקופת המעצר הסטטוטורית הוארך מעצרם של המשיבים (כבוד השופט י' דנציגר, בש"פ 4370/09) בתשעים ימים, תוך שהודגש כי ההנחה בדבר מסוכנותם של המשיבים מוסיפה להתקיים. עתה, משחלפה תקופת ההארכה, מבקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים בשנית.

4.

המבקשת מפרטת כי בראשית ההליך נדחה הדיון מספר פעמים לצורך השלמת העברת חומרי חקירה ובחינת טענות מקדמיות שהועלו על-ידי ההגנה. לאחר מכן תוקן כתב האישום וזמן קצר לאחר מכן אושפז המשיב 1 לצורך הסתכלות. שמיעת הראיות החלה בשלהי מרץ 2009. דיון אחד בוטל לבקשת המדינה כיוון שלא הושלמה העברת חומרי החקירה לב"כ המשיבים. במקביל לישיבות לשמיעת הראיות התקיימו גם מספר דיונים בנוגע להשלמת חומר חקירה ובעתירה לגילוי ראיה. מאז הארכת המעצר הראשונה התקיימו שלוש ישיבות נוספות. עד כה נשמעו 14 עדי תביעה וקבועות בתיק 6 ישיבות נוספות לשמיעת הראיות, ממחצית ספטמבר 2009 לראשית נובמבר 2009.

המדינה טוענת כי מסוכנותם הרבה של המשיבים עולה מנסיבות ביצוע העבירה, שכן מדובר ברצח שתוכנן בדקדוק ובאכזריות. מסוכנות זו, גורסת המדינה, שוללת היתכנותה של חלופת מעצר. המדינה מאשרת כי אמנם שמיעת הראיות התעכבה בשל הצורך למצות הליכים מקדמיים, אולם סבורה כי מאז החלה שמיעת הראיות בתיק היא מתקדמת בקצב סביר וכך גם צפוי ההליך להימשך, בהתחשב בששת המועדים סמוכים שנקבעו לצורך המשך שמיעת הראיות מייד עם סיום הפגרה.

5.

בא כוח המשיב 1 הדגיש בטיעונו את מצוות המחוקק באשר למסגרת הזמן בגדרה צריך משפט להתנהל לגבי כל עבירה, לרבות עבירת הרצח. בפיו השגות רבות על התנהלות המשפט, ובפרט על התנהלות המבקשת. כך, הוא מבקש להדגים, התקבל אצלו רק לאחרונה מכתב מעם המבקשת, ובו חוות-דעת המעבדה הניידת, אשר נושא את התאריך 28.9.08. לטענתו, האדם החתום על חוות הדעת אינו נכלל ברשימת עדי התביעה. ההתנהלות הכוללת מביאה אותו להעריך כי אין כל אפשרות שהמשפט יסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת, ובפרט בהתחשב בכך שמדובר בישיבות קצרות. הוא סבור כי יש חשיבות לכך שההחלטה בבית משפט זה תבטא חוסר סובלנות להתנהלות שכזו. הוא מציין כי באפשרותו להציע חלופה שתכלול הן פיקוח, הן הפקדה כספית.

6.

באת כוח המשיב 2 מציינת כי מרשה הוא תושב האזור ועל כן קשה יותר לגבש חלופת מעצר בעניינו. גם היא מלינה על ההתנהלות בתיק ועל כך שחומר חקירה עדיין מועבר אליהם, גם בשלב זה של ההליך.

7.

המחוקק קבע בסעיף 61(א) לחוק תקופת מעצר סטטוטורית אחידה לכלל סוגי העבירות. במקביל קבע כהסדר החל על כל העבירות גם את האפשרות להאריך מעת לעת את מעצרו של נאשם מעבר לתקופת תשעה החודשים שמקציב החוק (סעיף 62 לחוק). ההחלטה האם להאריך המעצר מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית היא פרי איזונים בין זכותו של הנאשם להלך חופשי כל עוד עומדת לו חזקת החפות, לבין הצורך להבטיח את שלום הציבור וביטחונו, כמו-גם הצורך להבטיח כי ימוצה הדין עם עבריינים. ככל שהולכת ומתארכת התקופה שבמהלכה מוחזק הנאשם במעצר, הולך וגובר משקלה של הזכות לחירות בין כלל השיקולים הנשקלים (ראו למשל: בש"פ 6986/07 מדינת ישראל נ' ג'ינו (לא פורסמה, 11.9.07) ; בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ' פלד (לא פורסמה, 6.9.05) ; בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסמה, 2.4.03)). כך גם כאשר מדובר בעבירות חמורות ביותר כעבירת הרצח. יחד עם זאת, גם בעניין זה מדובר בעניינים שמוכרע בהתאם לנתוניו הקונקרטיים של המקרה ושל הנאשם הנתון במעצר.

8.

נתתי דעתי על הערכת סנגורו של המשיב 1 כי קלושים הסיכויים שהמשפט יסתיים בתוך תקופה זו, כמו-גם על טיעוני הסנגורים בדבר הקשיים עימם הם מתמודדים בהתנהלות מול המבקשת. העניינים שהעלו הסנגורים בהקשר זה הם בראש ובראשונה עניין לערכאה הדיונית לענות בו. ההשגות שהועלו ראוי שתיבדקנה במסגרת ההליך העיקרי, אולם בחינת קצב התנהלות המשפט עד כה מעלה, לטעמי, כי אין מדובר בקצב בלתי סביר ויש להניח – ולקוות – כי בישיבות הקבועות תושג התקדמות משמעותית. על כך יש להוסיף כי לטעמי, בעינה עומדת מסוכנותם של המשיבים, שהיו שותפים לכאורה לתכנון ולהוצאה לפועל של מעשה רצח אכזרי שתוכנן מראש, תוך שניתנה מחשבה לטשטוש עקבותיהם של הקושרים, והכל על רקע כספי. בעבר ציינתי כי:

"לא ניתן להתעלם מכך שכאשר שוקלים אנו שחרור לחלופת מעצר יש לזכור כי אנו מדברים במקרה זה בשחרורם של נאשמים בחמורה שבעבירות אל חיקה של חברה שהאלימות פושה בה ואזרחים תמים וישרי דרך מוצאים עצמם נפגעים על לא עוול בכפם. אזרחים אלה זכאים גם הם להגנה, לחיים בביטחון ובשלווה והגנה זו חשיבותה אינה נופלת מזכותו לחירות של נאשם נגדו הוגש כתב אישום חמור. אכן, קשה להסכין עם מצב בו נאשמים שוהים במעצר תקופות ממושכות אך בשל כך שמערכת המשפט עמוסה, שיומניהם של עורכי הדין עמוסים גם הם ומשפטים אינם מתנהלים בקצב המתבקש. ואולם, קשה גם להסכין עם מצב בו ביטחון הציבור מופקר בשל בעיות מערכתיות של תקציבים, משאבים ותקנים. זוהי המציאות בה מתקבלת החלטתו של בית המשפט המתבקש להאריך את המעצר וממנה אין הוא רשאי להתעלם בבוחנו את האפשרות להורות על שחרור לחלופת מעצר תחת הארכת המעצר פעם נוספת" (בש"פ 1240/07 מדינת ישראל נ' ריאן (לא פורסמה, 21.2.07)).

הדברים יפים גם לענייננו.

אני סבורה כי התכנון המדוקדק, קשירת הקשר, ההכנות לביצוע, כמו-גם השלמת התכנית העבריינית עד לתוצאה הקטלנית, יש בהם להעיד לכאורה על מסוכנות שאיני סבורה כי חלוף הזמן הפיגה. לכך יש להוסיף את החשש מהימלטותם של המשיבים, ביודעם כי אם יורשעו צפוי להם עונש מאסר ממושך, והדברים יפים במשנה תוקף למשיב 2 שהינו תושב האזור.

סוף דבר, אני מקבלת את הבקשה.

מעצרם של המשיבים מוארך בתשעים ימים מיום 2.9.09 או עד למתן פסק דין בת.פ.ח. 550/08 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם ביניהם.