בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ. נעים נסראלדין

1.זוהי בקשה להארכת מעצר המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.

2.המשיב מואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה. על פי עובדות כתב האישום מיום 14.6.02, בעקבות קטטה שפרצה בין שתי משפחות בכפר כסרא, עלה המשיב ונאשם נוסף (להלן – "השותף") על גג אחד הבתים בכפר והשניים זרקו משם חפצים כבדים שונים לעבר בני המשפחה היריבה שהיו במקום. במהלך ארוע זה, זרק המשיב חפצים כבדים לעבר ראשו של נימר שומרי (להלן – "המנוח") אשר חלק מהם פגעו בראשו ופצעו אותו באופן קשה. הוא הובהל במצב אנוש לבית החולים, ונפטר מפצעיו.

עם הגשת כתב האישום, נתבקש מעצרם של המשיב והשותף. בית המשפט המחוזי מצא כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר לגבי שני הנאשמים בפרשה. המדינה נמנעה מלערור על החלטת שחרורו של השותף, הנאשם בעבירת הריגה באותה פרשה, אך עררה על החלטת השחרור לגבי המשיב. בית משפט זה (כב' השופט גרוניס) קיבל את הערר והורה ביום 26.7.02 על מעצרו עד תום ההליכים.

ביום 3.9.02 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו אשר נסמכה על טענה עיקרית לפיה חל שינוי בנסיבות מבחינת המסוכנות הנשקפת משחרורו עקב כך שהושגו בינתיים הבנה ופיוס בין שתי המשפחות היריבות במסגרת הסכם סולחה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיון חוזר ועל החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה. ערר זה נדון על-ידי ונדחה מפאת מסוכנותו של העורר כפי שמשתקפת מהעבירה בה הוא מואשם ובמיוחד נוכח החשש כי שחרורו עלול להלהיט מחדש את יצרי הקבוצות היריבות ולהחיות מאבק דמים ישן, ומהטעם כי בידודו של המשיב כגורם מרכזי בסכסוך חיוני כדי להסיר גורם סכנה ישיר. בקיומו של הסכם סולחה לא נמצא אותה עת משום שינוי נסיבות מהותי אשר עשוי היה לשנות את מערך האיזונים הנדרש לצורך שחרור המשיב בחלופת מעצר.

3.אף שכתב האישום הוגש עוד ביוני 2002, הרי רק בתחילת ספטמבר 2002 התקיימה ישיבת הקראה, וישיבת הוכחות ראשונה לאחריה בה נשמעו עדים התקיימה ביום 12.3.03 וכן נתקיימה ישיבה נוספת ב-17.3.03. הסבר חלקי לעובדה שהתקדמות המשפט נעצרה תקופה ארוכה נעוץ במאמצים של גישור שהתנהלו בין הצדדים בתקווה לסיים את ההליך בהסדר טיעון. בסופו של דבר, מאמצי ההידברות לא עלו יפה, ובינתיים התנהלות המשפט התעכבה, וכיום לאחר תשעה חודשי מעצר של המשיב אנו מצויים בשלב התחלתי ביותר של הוכחות התביעה כאשר ארוכה עוד הדרך עד לסיום המשפט. המדינה מבקשת להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים נוכח חומרת העבירה והחשש לשלום הציבור ולבטחון תושבי הכפר כסרא באם המשיב ישוחרר.

4.החלטה בדבר מעצר נאשם או שחרורו בחלופה היא פרי של איזונים – איזון בין שיקולי השמירה על שלום הציבור ובטחונו והגנה על תקינות ההליך השיפוטי לבין שיקולי הגנה על חירותו האישית של הנאשם והצורך להבטיח מפני פגיעה בערך זה אלא מקום שמדובר באינטרס ציבורי חיוני ובעל משקל מכריע. משקלו הרב של ערך ההגנה על חירותו האישית של הנאשם ביחס לשיקול הציבורי הכללי קיבל ביטוי בדיני המעצר על רקע חוקי היסוד, ומשתקף בפסיקה ענפה של בית משפט זה.

במסגרת איזון בין השיקולים השונים ישנה משמעות, בין היתר, לשלב בהליך הפלילי בו מתבקש בית המשפט לקבוע אם לעצור אדם או לשחררו בחלופה, ועשוי להיות משקל שונה לאינטרס הציבורי מול זכויות הנאשם במיקטעים שונים של ההליך הפלילי. ברי כי למימד הזמן ואורך התקופה בה יושב נאשם במעצר ישנו משקל סגולי ניכר במעשה האיזונים, ולא במקרה קבע חוק המעצרים מגבלות של תקופה להחזקת נאשם במעצר עד לסיום משפטו. ברי, איפוא, כי ככל שתקופת מעצר הנאשם מתארכת לצורך ניהול משפטו כך משתנה משקלם היחסי של מרכיבי האיזון זה מול זה. ככל שהתקופה מתארכת, יגבר משקלו של אינטרס הנאשם בשחרור מול ערך ההגנה על אינטרס הציבור, ושיקלולם הכולל של ערכים אלה ומציאת נקודת האיזון הראויה ביניהם עשויים לעבור תהליך של שינוי עם חלוף העיתים.

5.כך אכן קורה בענייננו. העבירה בה מואשם המשיב היא החמורה ביותר עלי ספר החוקים. נסיבות ביצועה על-ידי המשיב אינן תוחמות את מסוכנותו להקשר האינדיוידואלי המתייחס רק למעורבים הישירים בארוע. מאחר שהמעשה בוצע על רקע יריבות עמוקה בין שני פלגים ניצים בכפר, השלכתו חורגת מעבר לארוע עצמו ולאלה שלקחו בו חלק, והשפעתו מתרחבת על פני מערכת היחסים הכוללת בין תושבי הכפר. אי לכך, בשלב ההתחלתי של המשפט, שיקולי בטחון הציבור וההגנה על השקט והסדר בחיי הכפר היו בעלי משקל מכריע אל מול עניינו של המשיב בחירותו האישית. מכאן, שבאיזון כולל, הוחלט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

אולם בין לבין, חלפו 9 חודשים מאז מעצרו של המשיב. מסיבות כאלה ואחרות משפטו נמצא בשלבו ההתחלתי ונראה כי יידרש עוד זמן רב להשלמתו בשים לב לאופי נושא האישום ולמספר העדים שיידרשו להעיד. שותפו של המשיב לכתב האישום, גם אם בעבירה קלה יותר, שוחרר עוד ביולי 2002 לחלופת מעצר מחוץ לכפר, ובמהלך התקופה שחלפה לא נמסר על הפרות סדר או ליבוי מתח ויריבות בכפר עקב שחרור זה. במהלך הזמן שחלף גם הושג הסכם סולחה בכפר, אשר אף כי אין לייחס לו משקל מכריע, הוא מהווה נתון אחד מיני מיכלול נתונים שניתן להביאו בחשבון. המשיב מציע כי תופעל גם לגביו חלופת מעצר במרחק ניכר מחוץ לכפר, באותו מקום ותחת אותו פיקוח בו שוהה השותף. חלופה זו אכן הועמדה במבחן מוצלח, והאחראי על השותף מוכן לקבל על עצמו אחריות גם לגבי המשיב.

6.נוכח מעבר הזמן הרב מאז הוגש כתב האישום ומאז נעצר המשיב, ולאור הצפי להתמשכות המשפט הנמצא ממש בראשיתו ונוכח קיומה של חלופת מעצר אשר נבחנה והוכחה כיעילה לגבי נאשם שותף באותה פרשה, גובר במאזן השיקולים כיום ערך ההגנה על חירותו של המשיב המצדיק את שחרורו בחלופת מעצר. נקודת האיזון בין השיקולים הצריכים לענין אכן שונה כיום לאור מעבר הזמן וכלל נסיבות הענין וחלה תמורה במשקלם היחסי של הערכים השונים שיש להעריכם לצורך הענין. אני מחליטה, איפוא, לדחות את בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשי מעצרו ומורה על שחרורו לחלופת מעצר מוגדרת בשים לב לכך שחלופה זו כבר נבחנה ויושמה על ידי בית המשפט המחוזי בהקשר לשחרורו של השותף.

7.המשיב ישוחרר לחלופת מעצר בכפוף לתנאים הבאים:

1.מעצר בית מלא בכל שעות היממה בביתו של מר אליהו יצחקי במושב עבדון. מר יצחקי אחראי בהסכמתו לקיום תנאי מעצר הבית על ידי המשיב. תותר יציאתו של המשיב ממעצר הבית רק לצורך התייצבות למשפט, והוא ילווה לצורך כך על ידי מר יצחקי או אדם אחראי מטעמו.

2.ערבות צד ג' על סך 35,000 ₪ שתיחתם על ידי מר יצחקי. כמו כן, יחתמו שני ערבים נוספים על ערבות בסך 35,000 ₪ כל אחד. התאמת הערבים תאושר על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה.

3.הפקדה כספית בסך 20,000 ₪.

4.עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון.

5.חל איסור מוחלט על המשיב ליצור קשר או מגע ישיר או עקיף עם מי מאנשי הכפר, להוציא בני משפחתו הקרובים, או עם גורם כלשהו באופן העלול לשבש את ניהול המשפט.