בש"פ 3070/09 מדינת ישראל נ. סולימאן אבו עמאר

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 1.5.2009 או עד למתן פסק דין בתיק פלילי 8044/08 בעניינו, ב בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

ביום 3.3.2008 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום נגד המשיב, המייחס לו עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; ועבירה של הסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 24.12.2008 בשעה 6:15 בבוקר לערך, באזור צומת אשכולות, הבחינו שוטרי משמר הגבול ברכב מסוג "טויוטה" (להלן: הטויוטה ) הנהוג על ידי המשיב אוסף ארבעה תושבי שטחי הרשות הפלסטינית ומסיע אותם לתוך שטח ישראל. השוטרים סימנו למשיב לעצור את רכבו, אך הלה ניסה להימלט מהם, והתפתח מרדף בין רכב המשטרה לבין רכב הטויוטה, במהלכו נהג המשיב במהירות גבוהה ובצורה מסוכנת, ואף נעזר ברכב הנהוג על ידי אחר אשר ניסה למנוע מהשוטרים לעצור אותו. בסוף המרדף ירדו המשיב והשוהים הבלתי חוקיים מהטויוטה, והמשיכו לברוח מידי השוטרים רגלית.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית משפט המחוזי בבאר-שבע בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 2.4.2008 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' זלוצ'ובר ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, וזאת בהסכמתו.

לאחר שהוחלף ייצוגו של המשיב, הגיש באמצעות עורך דינו החדש בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, בטענה כי אין ראיות לכאורה נגדו. ביום 17.6.2008 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לאחר שלא מצא עילה לעיון חוזר בהחלטתו, וכן כי לא מצא ממש בטענות העורר לגופם של דברים.

על החלטתו של בית המשפט המחוזי הגיש המשיב ערר לבית משפט זה (בש"פ 5731/08). ביום 2.7.2008 דחה בית משפט זה (חברי השופט א' לוי ) את הערר.

משעברו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם נסתיים, פנתה המבקשת לבית משפט זה לשוב ולהאריך את מעצרו של המשיב. ביום 1.12.2008 נענה בית משפט זה (חברי השופט א' לוי ) לבקשה והאריך את מעצרו בשישים ימים, וזאת עקב הסכנה הרבה הטמונה במבקש כלפי הציבור.

משחלפו שישים ימים אלו, שבה ופנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה לשוב ולהאריך את מעצרו של המשיב. ביום 23.2.2009 נענה בית משפט זה (חברתי השופטת א' פרוקצ'יה ) לבקשה. בית המשפט קבע כי על אף שהמשפט התנהל עד אז בקצב שאינו משביע רצון, הרי שלאור המסוכנות הנשקפת מצד המשיב והחשש הממשי לשיבוש הליכי משפט והימלטותו מן הדין, וכן לאור שלבו המתקדם של המשפט, יש להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. בנוסף ציין בית המשפט כי אם יתברר כי המשפט יתארך עוד זמן ניכר, יהיה מקום לשקול את שחרור המשיב לחלופת מעצר ראויה, אך טרם הגיעה השעה לכך בשלב זה.

משחלפו תשעים ימים אלו, שבה ופנתה המבקשת שוב לבית משפט זה בבקשה לשוב ולהאריך את מעצרו של המשיב, היא הבקשה שלפניי.

הבקשה סוקרת את מהלך הדיונים עד כה, וראשית יש לציין כי באשר לעבירה של הסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיב אינו צריך להשיב לאשמה. עוד עולה מהבקשה כי במהלך תשעת חודשי המעצר הראשוניים התקיימו שני דיוני הוכחות בהם העידו שמונה עדי תביעה. ביום 7.1.2009 העיד עד התביעה האחרון והחלה פרשת ההגנה. ביום 23.3.2009 אמורה הייתה להסתיים פרשת ההגנה בהעדתם של ארבעת השוהים הבלתי חוקיים, אך עדים אלו, אשר רק לשלושה מהם נמסרו הזמנות, לא התייצבו לדיון. לפיכך הורה בית המשפט

המחוזי (כבוד השופטת ר' אבניאלי ) כי עדותם תישמע ביום 10.5.2009, ואם לא יתייצבו אף במועד זה, לא יינתנו הארכות נוספות לשם כך. עוד הורה בית המשפט המחוזי כי סיכומי המבקשת יוגשו עד ליום 17.5.2009, סיכומי המשיב יוגשו עד ליום 17.6.2009, והתיק יעלה ללשכת השופטת לצורך מתן הכרעת דין ביום 21.6.2009.

לטענת המבקשת, העבירות המיוחסות למשיב, יחד עם התרשמותו של שירות המבחן ממנו ועברו הפלילי העשיר, מעידים על מסוכנות רבה הנשקפת מצדו גם לאחר חלוף הזמן. עוד טענה כי קיים במקרה זה חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות מן הדין, ועל כן יש מקום לקבל את הבקשה.

מנגד, מתנגד המשיב לבקשה וטוען כי לאור חלוף הזמן הרב מאז שהחל מעצרו, יש לבחון את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, אשר ייקבעו כראות עיניו של בית המשפט, ולצורך כך יש מקום להורות על עריכת תסקיר על ידי שירות המבחן בעניינו.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא שככל שמתמשך ההליך וחולף הזמן שבו מצוי הנאשם במעצר, הולך וגובר משקלן של חזקת חפותו וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.32006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.2006)). עם זאת, ישנם מקרים, שבהם שומה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את מעצרו של נאשם, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב ( ראו גם בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007) ).

במקרה שלפניי, שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב בשישים ימים נוספים, וזאת לנוכח חומרת המעשים המיוחסים לו ונסיבות ביצוען. לפי המיוחס לו בכתב האישום, המשיב עשה ככל יכולתו להתחמק מהשוטרים בנהיגה שלוחת רסן, ולא בחל באף אמצעי, כולל פגיעה בשוטרים עצמם, כדי להשיג את מבוקשו. אלו יחד עם עברו הפלילי העשיר מעידים על מסוכנות רבה הנשקפת מצדו כלפי הציבור. נוסף על כך, אמנם נקבעו מועדים לסיום שמיעת משפטו של המשיב, אך טוב יעשה בא כוח המשיב אם יזדרז ויגיש את סיכומי טענותיו זמן קצר לאחר קבלת סיכומי המבקשת, ולא כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי עד ליום 17.6.2009, וכך נראה כי משפטו של המשיב יסתיים בזמן הקרוב, ובמסגרת תקופת הארכת המעצר המבוקשת.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בשישים ימים, החל מיום 1.5.2009 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 8044/08 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מבין המועדים.