בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ. אהרון חכמיגרי

בפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בעניינו בת.פ. 3773/06 בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

ביום 22.11.06 הוגש כנגד המשיב ושני נאשמים נוספים כתב-אישום מתוקן המייחס להם עבירה של התפרצות למגורים בכוונה לבצע גניבה, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין; עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין; עבירה של החזקת מכשירי פריצה, לפי סעיף 409 לחוק העונשין; עבירה של הכשלת שוטר, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; וכן עבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה,

תשכ"א-1961.

על-פי הנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 16.5.06 פרצו המשיב והנאשמים הנוספים בתיק לדירה בהרצליה

וגנבו ממנה חפצים שונים וכן כסף מזומן. באותן נסיבות החזיק המשיב מכשירי טלפון סלולרי וטבעת זהב החשודים כגנובים וכן כלי פריצה. לאחר הפריצה נכנסו המשיב והנאשמים הנוספים לרכב עמו הגיעו ונמלטו מהמקום, כאשר המשיב הוא שנהג ברכב. כאשר ניידת משטרה הורתה להם לעצור בצד, החלו לנסוע במהירות מסוכנת ולסטות מנתיב לנתיב וכן לא עצרו את הרכב, כפי שהורו להם השוטרים. לאחר שהרכב נעצר, יצא המשיב מהרכב ונמלט מהמקום ובמהלך המרדף זרק חפצים אשר נגנבו מן הדירה.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם. ביום 5.6.06 קבע בית-משפט השלום (כבוד השופטת ה' נאור) כי קיימת עילה של מסוכנות בעניינו של המשיב והורה להכין תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו על-מנת לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. לאחר קבלת התסקיר, בו לא הומלץ לשחרר את המשיב הורה בית-המשפט, ביום 28.6.06, לעצור את המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

בהחלטתו, התייחס בית-המשפט לעברו הפלילי של המשיב ולכך שלא נמצא אדם המתאים לשמש כמפקח הולם ולכן נפסלה האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

מבחינת קצב התקדמות הדיונים בתיק העיקרי אציין, כי ביום 5.6.06 התקיימה הקראה פורמאלית לכתב האישום וביום 11.9.06 כפר המשיב בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום. מאז נדחו מספר דיונים לאור בקשות של באי-כוח המשיב והנאשמים הנוספים בתיק לשחרור מייצוג ולדחיית הדיון מטעמים שונים.

משנוכחה לדעת, כי משפטו של המשיב לא יסתיים במהלך תשעת חודשי המעצר הראשונים, הגישה המבקשת. בקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים, היא הבקשה שבפניי. לטענת המבקשת, העיכוב בשמיעת התיק נובע מבקשות הדחייה שהוגשו מטעם ההגנה וכי להערכתה פרשת התביעה תסתיים בדיון הקובע ליום 15.3.07. כמו-כן, מציינת המשיבה, כי לאור מסוכנתו הרבה של המשיב הנלמדת מכתב האישום ומעברו הפלילי, אין מנוס מלהאריך את מעצרו.

לטענת באת-כוח המדינה, המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום מקימים חזקת מסוכנות ברורה, אשר מצדיקה את המשך מעצרו

למען הבטחת שלום הציבור. בנוסף, נטען, כי באי-כוח המשיבים תרמו להתמשכות ההליכים בתיק העיקרי, היות ולפחות שבעה מועדים בוטלו על-פי בקשתם.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיב, כי הבקשה להחלפת ייצוג היא לא הסיבה העיקרית לעיכוב בניהול המשפט וכי העובדה ששמיעת ההוכחות החלה אך לאחר חצי שנה מיום הקראת כתב האישום אינה באשמת הסנגוריה בלבד. עוד טוענת באת-כוח המשיב, כי לאור התמשכות ההליכים, האיזון נוטה לטובת הזכות לחירות של המבקש וזאת אף לאור העובדה כי מדובר בעבירות רכוש וכי יש לבחון את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר הולמת.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום להיעתר לבקשה.

כידוע, חזקה היא, כי נאשם הנתון במעצר, ישוחרר עם חלוף תשעה חודשים ממעצרו, אם טרם נגמר משפטו בהכרעת דין (ראו בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג

(לא פורסם)). כאשר בית-המשפט דן בשאלת הארכת מעצרו של נאשם מעבר לתשעת החודשים, מקום שמשפטו טרם נסתיים, עליו לתת את הדעת לשני שיקולים מרכזיים. האחד, נוגע לקצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, והשני, עניינו במידת חומרת העבירה המיוחסת לנאשם וברמת המסוכנות הנשקפת ממנו (ראו למשל, בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (לא פורסם); בש"פ 6933/04 מדינת ישראל נ' חידיקל (לא פורסם)

בענייננו, קצב שמיעת התיק העיקרי הינו אמנם איטי, אך יחד עם זאת, התמשכות ההליך נובעת, בין היתר, מכך שמספר מועדים שנקבעו בזמנו להמשך שמיעת התיק בוטלו לבקשת באי-כוחם של המשיבים ובשל החלפת הייצוג. זאת ועוד, ניתן לומר כי מסוכנותו של המשיב מצדיקה את הארכת מעצרו וזאת הן לאור העבירות המיוחסות לו והן לאור עברו הפלילי. לאור האמור לעיל ולאור העובדה, כי התיק קבוע לשמיעה למועדים 15.3.07 ו- 11.4.07, לא מצאתי לנכון, להורות על שחרורו של המשיב ממעצר.

אשר-על-כן, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 22.02.07, או עד למתן פסק-דין בעניינם בת.פ. 3773/06 בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.

בית משפט השלום מתבקש בזה לקבוע מועדים נוספים להמשך שמיעת התיק וזאת על מנת להביא לסיום שמיעת התיק במהלך ההארכה הנוכחית, וכל זאת לפי תפוסת יומנו.