בש"פ 458/13 מדינת ישראל נ. איאד אבו כף

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 19.01.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 949-03-12 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ארבעה אישומים. במסגרת האישום הראשון מיוחסות לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 449(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) וגניבת רכב לפי סעיף 413ב לחוק. במסגרת האישום השני מיוחסות לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבת רכב והצתה לפי סעיף 448 לחוק. במסגרת האישום השלישי מיוחסות לו עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון לפי סעיף 449(א)(2) לחוק וגניבת רכב לפי סעיף 413ד לחוק. במסגרת האישום הרביעי מיוחסת לו עבירה של הדחה בעדות לפי סעיף 246(ב) לחוק.

לפי המתואר באישום הראשון, ביום 01.02.2012, נסעו המשיב וח' ד' ברכבו של המשיב ועצרו בסמוך למגרש מכוניות. המשיב נכנס למגרש בעוד ח' ד' נותר ברכב כך שבאם יגיע למקום שוטר, יוכל לצפצף לאות אזהרה. המשיב גנב רכב מן המגרש ושילם לח' ד' 200 ש"ח עבור חלקו. לפי המתואר באישום השני, ביום 06.02.2012, נסעו המשיב ואדם נוסף (להלן: האחר 2 ) לרחוב מסוים בעיר באר שבע. האחר 2 כיבה את אורות הרכב ונשאר ישוב בו, כך שיוכל לצפור לאות אזהרה במידה ויגיע רכב משטרה. המערער ניגש לרכב מיצובישי שחנה באזור, שבר את חלונו והחל לנסוע בו כאשר הוא מסמן לאחר 2 לנסוע אחריו. לאחר שמנוע רכב המיצובישי כבה במהלך הנסיעה, המשיב אמר לאחר 2 שישרוף את הרכב בכדי שלא יישארו בו טביעות אצבעות. רכב זה נשרף כליל. לפי המתואר באישום השלישי, המערער ואדם נוסף (להלן: האחר 3 ) נסעו ברכבם סמוך לבית חולים. האחר 3 נשאר ברכב כך שאם יגיע רכב משטרה הוא יוכל לצפור לאות אזהרה. המשיב ניגש לרכב שחנה באזור, פתח את הדלת ונטל ממנו תיק שבו היו מסמכים אישיים, מחשב נייד ומכשיר רדיו דיסק. האחר 3 קיבל מהמשיב 200 ש"ח עבור חלקו באירוע. לפי המתואר באישום הרביעי, ביום 28.02.2012, עת היו המשיב וח' ד' עצורים בתחנת המשטרה, אמר המשיב לח' ד' "תגיד שלא הייתי איתך", "תגיד שהודית תחת לחץ ואיומים" וכן "אני אחסל אותך אם תזכיר את השם שלי".

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים בעניינו. ביום 22.4.2012 החליט בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א' אינפלד ) לקבל את הבקשה ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בהחלטתו, בית המשפט התייחס לגילו הצעיר של המשיב ולעובדה כי אין לו עבר פלילי, פרט להרשעה אחת. יחד עם זאת, קבע בית המשפט, כי קיימת באופן מובהק עילת מעצר לחובתו של המשיב. כמו כן, התייחס בית המשפט לתסקיר המבחן בעניינו של המשיב לפיו חלופת המעצר המוצעת אינה מספיקה לרמת הסיכון הנשקפת מהמשיב.

ביום 08.11.2012 הרשיע בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ט' חיימוביץ ), את המערער בעבירות שיוחסו לו, בעקבות הודאתו במסגרת הסכם טיעון. ביום 16.01.2013 התיר בית המשפט למערער לחזור בו מהודאתו ועל כן בוטלה הכרעת הדין ונקבע מועד הוכחות ליום 03.02.2013.

משחלפו תשעת חודשי מעצר, בהתאם לסעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים הוגשה הבקשה הנוכחית בפניי.

המבקשת טוענת כי יש לאמץ את עמדת שירות המבחן לפיה יש להימנע משחרורו של המשיב לחלופות המעצר שהוצעו. לטענתה, אופי המעשים המיוחסים למשיב מלמד על מסוכנותו. זאת, שכן הוא חזר וביצע מספר עבירות וכן בשל כך שהצית רכב, תוך יצירת סיכון לציבור. כן טוענת כי מעשיו של המשיב מעלים חשש לשיבוש הליכי משפט. לבסוף, טוענת המבקשת כי מעצרו של המשיב מתעכב בשל חזרתו בו מהודאתו ועל כן "אין הוא יכול לטעון היום כי משפטו אינו מתקדם בקצב ראוי".

מנגד, המשיב מתנגד לבקשה ומבקש כי בית המשפט המחוזי יבחן שוב את חלופת מעצרו. לטעמו, התמשכות ההליכים החלה אף טרם הודה במיוחס לו ולכן לא ניתן לזקוף זאת לחובתו, אף שחזר בו מהודאתו.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (ראו למשל: בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (14.3.2006)). עם זאת, ישנם מקרים שבהם חובה על בית משפט זה להאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (21.2.2007)).

אשר למסוכנותו של המשיב, זו נלמדת ממספר העבירות שביצע ומסמיכותן, ואלו אף מעלות את החשש שישוב לסורו באם ישוחרר מהמעצר. לעניין זה,

יש לתת משקל ניכר לעמדת שירות המבחן לפיה אין בחלופת המעצר המוצעת בכדי לאיין את מסוכנותו של המשיב.

אשר לקצב התקדמות ההליך, אומנם קצב ההתקדמות בתיק אינו משביע רצון. יחד עם זאת, יש להתחשב בכך שהתארכות ההליך נעוצה בנסיבות הייחודיות של התיק, אשר למעשה הסתיים, והדיון בו התחדש רק בחלוף זמן. יצוין בהקשר זה כי מקום בו חזר נאשם מהודאה ברשות בית המשפט, משמע, מקום בו מצא בית המשפט כי ישנם טעמים טובים לחזרה מהודאה, אין מקום לזקוף את דבקותו של נאשם בזכותו להליך משפטי מלא לחובתו (וראו: ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נז (1) 577 (2002)). אולם, בענייננו, יש להתנהגותו של המשיב השפעה על בחינת התקדמות ההליך. בתיק זה נקבעו מועדי שמיעת הוכחות, ביום 18.10.2012, בו נשמע שני עדי תביעה וביום 8.11.2012, בו חזר הנאשם מכפירתו. יש לציין כי ביום זה הופיעו כל עדי התביעה ועדותם לא נשמעה בעקבות הודאתו של המשיב. מכאן, ניתן לתלות את התארכות ההליך במקרה זה, גם על שכמו של המשיב.

בית המשפט קבע מועד לשמיעת ראיות ליום 03.02.2013. בהקשר זה, בית המשפט המחוזי מתבקש לקבוע מועדים נוספים במהלך תקופת המעצר המבוקשת וזאת על מנת לסיים את שמיעת התיק בהקדם.

לאור האמור לעיל, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 19.01.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 949-03-12 בבית משפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.