בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ. נאיף גבועה

בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטה לשחרר את המשיב בחלופת מעצר, וכן בקשה להורות על מעצרו מחדש למשך 90 יום שמניינם יחל מיום המעצר, או עד למתן פסק-דין בת.פ. 8174/05 בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכל לפי המוקדם.

ביום 12.6.05 הוגש נגד המשיב כתב-אישום, המייחס לו עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק; עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק ועבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק.

על-פי המתואר בכתב האישום, ביום 6.6.05, נמלט המשיב באמצעות רכבו משוטרים אשר חיפשו אותו בביתו, כשהוא נוהג בפראות בתוך הישוב כסייפה, וכשהוא גורם לכלי הרכב הבאים מולו לסטות לשולי הכביש על מנת שלא להתנגש בו. כאשר המשיב שב לביתו, הוא הבחין בשני קציני משטרה שהמתינו לו במקום והחל לנסוע לעברם במהירות, תוך שהוא מסכן את חייהם. המשיב לא האט את נסיעתו גם כאשר אחד הקצינים ירה באוויר. המשיב המשיך בניסיונותיו להימלט מן השוטרים, תוך שהוא עוקף כלי רכב רבים, חוצה קו הפרדה רצוף ולבסוף סוטה לדרך עפר צדדית ונמלט מן המקום. למחרת, עם מעצרו, הורה המשיב לאחיו להימנע מלמסור בחקירתו את זהות הנוהג ברכב.

עם הגשת כתב האישום, הורה בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ר' יפה-כ"ץ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. בהחלטתו, העריך בית-המשפט, כי הסיכון שהמשיב יחזור ויבצע עבירות, אם ישוחרר, הוא גבוה. ערר שהוגש לבית משפט זה על החלטת המעצר נדחה ביום 16.8.2005. בית-המשפט מצא את המשיב כ"אדם מסוכן לציבור ששחרורו עלול לאיים גם על תקינות ההליך השיפוטי". בית-המשפט אף נתן דעתו לעובדה שהרשעותיו הקודמות של המשיב, הן בעבירות פליליות כלליות והן בעבירות תעבורה, לא הביאו להרתעתו.

משלא נסתיים משפטו של המשיב בתום תשעת חודשי המעצר, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו ב-90 ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה–מעצרים), התשנ"ו-1996. ביום 14.3.06 דחה בית-משפט זה את הבקשה והורה, כי בית-המשפט המחוזי יערוך דיון בעניין חלופת מעצרו של המשיב. בהחלטתו, סבר בית-המשפט, כי מאחר שלא נמצא טעם המצדיק את התמשכות ההליכים, ומשום שלא ניתן היה לקבוע בוודאות כי המשפט אכן יסתיים בתוך תקופת ההארכה שנתבקשה, מן הראוי להסיט את נקודת האיזון אל עבר זכותו של המשיב לחירות ולא להתיר את הארכת מעצרו.

ביום 26.3.06 הורה בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בביתו של כאיד מחמוד (להלן: כאיד), באזור ירושלים. כן, חויב המשיב לחתום על ערבות עצמית בסך 75,000 ש"ח, ואילו כאיד חויב לחתום על ערבות צד ג' בסך 50,000 ש"ח. עוד נקבע, כי כאיד יפקח על המשיב במשך 24 שעות ביממה.

ביום 1.5.06 נתפס המשיב יחד עם כאיד, כשהוא נוסע בכביש המנהרות לכיוון ירושלים. המשיב טען להגנתו, כי היה בדרכו לדיון בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, אלא שמבירור שערכה המבקשת עלה, כי באותו יום לא הוזמן המשיב לדיון בבית-המשפט. לאחר האירוע האמור, וחרף הפרת תנאי מעצר הבית, שוחרר המשיב לחלופת המעצר בביתו של כאיד, והוא הוזמן להתייצב לחקירה בתחנת המשטרה בערד יום למחרת. אלא, שהמשיב לא התייצב בתחנת המשטרה במועד האמור. כעבור 5 ימים בלבד, בתאריך 6.5.06, נתפס המשיב בכפר חורה, כשהוא שוהה שם בגפו, ללא ליוויו של כאיד. המשיב הועבר לחקירה בתחנת המשטרה בערד, שם טען כי התכוון להתייצב בתחנת המשטרה בערד ביום 7.5.06, ועל כן כבר ביום 5.5.06 הגיע לכפר חורה.

מכאן הערר שבפני.

בגדרי הבקשה דנא, טוענת המבקשת, כי אין יותר מקום להסתפק בחלופת מעצר כדי להשיג את מטרת המעצר. זאת, נוכח היעדר היכולת לתת אימון במשיב, אשר הפר בשתי הזדמנויות שונות את תנאי שחרורו, וכן נוכח מסוכנתו. כמו-כן, נתבקש בית-המשפט להורות על חילוט הערבויות, עליהם חתמו המשיב וכאיד, לאור ההפרות הבוטות של תנאי השחרור.

מנגד, המשיב סבור, כי יש לדחות את הבקשה ולאפשר לו להמשיך ולשהות במעצר בית. בא-כוח המשיב, אמנם אינו מצדיק את הפרת תנאי השחרור, אך הוא מבקש מבית-המשפט להתחשב בכך שההפרות האמורות לא לוו בביצוע עבירות ולא הסבו נזק לציבור.

לאחר שעיינתי בבקשה ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

דומה, כי אין צורך להכביר במילים אודות חומרת העבירות המיוחסות למשיב, אשר נמלט מן המשטרה בדרך של נהיגה פרועה, תוך שהוא מסכן את חייהם של שוטרים ושל נהגים אחרים. חרף מסוכנותו של המשיב ולמרות הזלזול הרב שהפגין כלפי גורמי אכיפת החוק, ניתנה למשיב, משהתארך משפטו, האפשרות לשהות במעצר בית. עוד לא יבשה הדיו מעל ההחלטה לשחררו לחלופת מעצר בית, והלה שוב שם לו ללעג ולקלס את הוראות בית-המשפט, עת שכחודש לאחר שחרורו הפר פעמיים, בתוך 6 ימים בלבד, את תנאי מעצר הבית. מעשיו האחרונים של המשיב, מוכיחים פעם נוספת, כי אין מורא החוק עליו ולפיכך, סבורני, כי אין מנוס אלא לבטל את חלופת המעצר של המשיב ולהורות על חידוש מעצרו. מאחר שבמהלך הדיון שנערך בפניי עודכנתי, כי צפוי להתקיים בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע דיון במשפטו של המשיב, ביום 3.7.06, הנני מוצא לנכון להאריך את מעצרו של המשיב ב-60 ימים בלבד. בית-המשפט המחוזי מתבקש לעשות את מירב המאמצים, לפי תפוסת יומנו, כדי לקבוע מועדים נוספים להמשך שמיעתו של התיק, וזאת במסגרת התקופה אותה קצבתי כאמור לעיל, על מנת להביא לסיומו המהיר, ככל האפשר, של משפטו של המשיב.

לפיכך, מעצרו של המשיב יוארך ב-60 ימים, החל מיום 6.5.06 או עד למתן פסק-דין בת"פ 8174/05 בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכל לפי המוקדם.

לאור ההחלטה אליה הגעתי, כאמור לעיל, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת המבקשת לחילוט הערבויות.