בש"פ 5291/11 מדינת ישראל נ. פשדי גבאלי

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 26.7.2011 או עד למתן פסק דין בתיק ת"פ 50607-10-10 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של שוד מזוין, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ונהיגה ללא רישיון נהיגה. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 21.6.2010, איים המשיב על אדם שישב במושב הנהג של רכב חונה, בכך שאמר לו כי אם לא יצא מהרכב, הוא ישבור עליו בקבוק וודקה שהיה בידיו. לאחר מכן, השליך המשיב את אותו אדם מהרכב, נכנס אליו ונסע מהמקום. באותן נסיבות נהג המשיב ברכב מבלי שהיה לו רישיון נהיגה. המשיב המשיך לנהוג ברכב עד שהתנגש בעמוד ונעצר. כאשר הגיע למקום סייר של "מוקד 99" שהבחין בתאונה, הכה אותו המשיב, נכנס אל רכבו והחל בנסיעה. במהלך המרדף שהתפתח, חצה המשיב מספר צמתים באור אדום ונעצר רק לאחר שהתנגש במעקה הבטיחות.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. ביום 1.11.2010 הורה בית המשפט, בהסכמת המשיב, על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 10.4.2011 דחה בית המשפט בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב, בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות וכי קמה עילת מעצר.

ביום 9.6.2011, לאחר שבחן בית המשפט חלופות מעצר שהוצעו על ידי המשיב, וכן עיין בתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו, קבע כי חלופות המעצר אינן הולמות וכי המשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

מבחינת התקדמות ההליכים בתיק העיקרי, אציין, כי ביום 1.11.2010 התקיימה הקראה, וכי לאחרונה נסתיימו הדיונים בתיק והמועד למתן הכרעת הדין נקבע ליום 15.9.2011.

משפטו של המשיב לא הסתיים, ולכן בחלוף תשעת החודשים, בהתאם לסעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים, הוגשה בקשה זו שבפניי.

המבקשת טוענת, כי חומרת המעשים המיוחסים למשיב מלמדת על מסוכנותו לשלום הציבור וביטחונו, וזו מתחזקת לאור עברו הפלילי העשיר ולאור האמור בתסקירי המבחן שהוגשו בעניינו. עוד טוענת המבקשת, כי התיק מצוי בשלביו האחרונים וניתן לקוות כי יסתיים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת.

מנגד, טוען המשיב, כי יש לשקול את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר עד למועד מתן הכרעת הדין וזאת, בין היתר, לאור הבעייתיות בתשתית הראייתית הלכאורית.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (ראו למשל: בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

במקרה שלפניי שני השיקולים תומכים בקבלת הבקשה. מסוכנותו של המשיב, כפי שהיא נלמדת מהמתואר בכתב האישום ומעברו הפלילי, היא רבה. בנוסף, הכרעת הדין צפויה להינתן בתוך פחות מחודשיים ולכן התיק צפוי להסתיים במהלך ההארכה המבקשת. בנסיבות אלה לא מצאתי לנכון להורות על שחרורו של המשיב ממעצר.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב, בתשעים ימים, החל מיום 26.7.2011 או עד למתן פסק דין בתיק ת"פ 50607-10-10 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.