בש"פ 1106/09 מדינת ישראל נ. ויקטור פלד

בפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 20.2.2009 או עד למתן פסק דין בתיק פ 7089/08 בעניינו בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

ביום 20.5.2008 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום כנגד המשיב ושלושה נאשמים אחרים (פ 7089/08), הכולל עשרים סעיפי אישום, המייחס למשיב עבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ועבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 415 ו-29 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, המשיב נטל חלק בתרמיות "עוקץ" שבוצעו באמצעות חברה, במסגרתן יצרו המשיב והנאשמים האחרים מצגי שווא וביצעו עסקאות שונות, מבלי שהיה בכוונתם לעמוד בהתחייבויות שהחברה נטלה על עצמה. בדרך זו השיגו הארבעה במרמה סחורות ושירותים בסכום כולל של כ-1,750,000 ש"ח.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו (ב"ש 2492/08).

ביום 22.6.2008 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' שפירא) כי הגם שלא נתקיים דיון בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה, יש מקום לשחרור המשיב לחלופת מעצר, שכן נראה שניתן לאיין את מסוכנותו ואת החשש להימלטות מהדין או לשיבוש הליכי משפט, באמצעות חלופת מעצר מתאימה. ביום 30.6.2008 הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר שהוצעה על ידו.

ביום 1.7.2008 הגישה המבקשת ערר על ההחלטה הנ"ל לבית משפט זה (בש"פ 5862/08). ביום 2.7.2008 קיבל בית משפט זה (כבוד השופט א' א' לוי) את הערר, בציינו כי המשיב מהווה סכנה של ממש לציבור.

משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם נסתיים, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים, היא הבקשה שבפניי.

לטענת המבקשת, ריבוי המעשים המיוחסים למשיב, העובדה כי פעל בתחכום ובאופן שיטתי לאורך תקופה ארוכה, התכנון המוקדם והיקף המרמה, מלמדים על מסוכנותו לשלום הציבור. לטענתה, שחרור המשיב לחלופת מעצר בלתי מספקת, יחשוף את הציבור לפגיעתו הרבה, ועל כן ככל שלא ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר אפקטיבית, מן הראוי להאריך את מעצרו. בבקשה מציינת המבקשת כי פרשת התביעה החלה להישמע ביום 30.11.2008, ומאז התקיימו שלוש ישיבות הוכחות ונשמעו חמישה עדי תביעה.

מנגד, טענה באת כוח המשיב בדיון שהתקיים בפני ביום 18.2.200 כי קצב שמיעת התיק כנגד המשיב והנאשמים האחרים הינו איטי, וכי אין הצדקה להמשך מעצרו ללא הגבלה, בפרט בשעה שיתר הנאשמים שוחררו לחלופת מעצר.

בהודעה מטעמה שהוגשה ביום 1.3.2009, בעקבות החלטתי מיום 18.2.2009, הודיעה המבקשת כי בית המשפט המחוזי קבע מועדי דיון לשמיעת משפטו של המשיב בימים 3.3.2009, 8.3.2009, 12.3.2009, 15.3.2009, 18.3.2009, 22.3.2009, 23.3.2009, 5.4.2009, 30.4.2009, 6.5.2009, 12.5.2009, 13.5.2009, 20.5.2009, 27.5.2009, 2.6.2009, 7.6.2009, 10.6.2009, 17.6.2009, 18.6.2009, 21.6.2009, 23.6.2009, 24.6.2009, 1.7.2009, 2.7.2009, 6.7.2009, 7.7.2009, 7.9.2009, 30.9.2009, 11.10.2009, 18.10.2009, 19.10.2009, 21.10.2009, 25.10.2009, 26.10.2009, ו-28.10.2009.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטותיהן של הערכאות שקדמו לי, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, מצאתי לנכון להיענות לבקשה.

כידוע, הלכה היא שככל שמתמשך ההליך וחולף הזמן שבו מצוי הנאשם במעצר, הולך וגובר משקלן של חזקת חפותו וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.32006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.2006)).

הלכה זו שואבת את חיותה מהוראת המחוקק בסעיף 61 לחוק המעצרים, לפיה "נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה". מצוותו זו של המחוקק מסויגת בסעיף 62 לחוק המעצרים, המעניקה סמכות לשופט בית המשפט העליון להאריך את מעצרו של מי שחלפו תשעה חודשים מתחילת משפטו, בתשעים ימים, מעת לעת. עם זאת ידענו וחזרנו ואמרנו, כי הכלל הוא השחרור והארכת המעצר הינה החריג, החל רק בהתקיימן של נסיבות מיוחדות המצדיקות את שלילת ההוראה שבסעיף 61 לחוק המעצרים (ראו בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם שומה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בסוגיה זו הינם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב ( ראו, למשל, בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007) ).

אמנם העבירות המיוחסות למשיב הינן עבירות רכוש, אשר מטבען אינן מחייבות את מעצרו של החשוד מאחורי סורג ובריח. אולם במקרהו של המשיב, נסיבות ביצוע העבירות – באופן שיטתי ומתוחכם, בצורה מתמשכת ועקבית במספר רב ביותר של מקרים, כמו גם עברו הפלילי בעבירות דומות, יש בהם כדי להקים חשש כבד שמא בהיעדר חלופה רצינית ואמינה ביותר, ישוב המשיב ויבצע עבירות נוספות. יש לציין כי כיום קבוע מספר רב של דיונים לשמיעת משפטו של המשיב, כפי שפורט לעיל, כך שניתן לצפות שהדיון בעניינו יסתיים במהרה. יצויין כי אף בבקשתה המדינה אינה מתנגדת באופן עקרוני לשחרור המשיב לחלופת מעצר, כל עוד מדובר יהיה בחלופה אפקטיבית, שיהיה בה כדי לאיין את מסוכנותו.

אשר על כן הריני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 20.2.2009, או עד למתן פסק דין בעניינו בתיק פ 7089/08, לפי המוקדם.