בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ. משה ליברטי

1.זוהי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בעניינו.

2.כתב האישום כולל שלושה אישומים, שניים מהם מתייחסים למשיב. על פי האישום הראשון, תכננו המשיב וארבעת הנאשמים האחרים בתיק, יחד עם אנשים נוספים, לפרוץ למפעלי ים המלח (להלן – המפעל ), במטרה לגנוב מטילי מגנזיום, ובהמשך הוציאו לפועל את תכניתם וגנבו מגנזיום במשקל 35 טון ובשווי של 105,000 דולר. ארבעת הנאשמים הנוספים הם שני אחיו הצעירים של המשיב ( יורם

ו שמעון ) ושני עובדים במפעל, האחד ( יוסף ) עובד כמאבטח, והשני ( אהרון ), עובד כמלגזן. לפי כתב האישום, העבירות נשוא אירוע זה התבצעו כלהלן: המשיב יצר קשר עם גיסו לשעבר, טל אסוס (להלן – טל ), נהג משאית בעיסוקו, וביקש ממנו להגיע עם משאיתו לצורך הובלת ברזל מים המלח. ביום 7.9.2005 הגיע טל עם משאיתו למפעל, ונכנס פנימה, בעזרתם של יורם, יוסף ואהרון, עד שטח העמסת המגנזיום. טל השאיר את המשאית ויצא מהמפעל עם יורם. בינתיים, הועמסה המשאית במשטחי מגנזיום בידי אנשים שזהותם אינה ידועה. ביום שלמחרת, יצא טל משטח המפעל עם המשאית שהועמסה, בליווי אהרון. היציאה נעשתה בעזרת תעודת משלוח מזויפת שמסר אהרון לטל, ובעזרתו של יוסף, המאבטח. מהמפעל נסעו השניים למושב שדה עוזיה, שם פגשו במשיב, אשר הוביל אותם לחצר פרטית, ושם פרקו המשיב ואחיו, יורם, את המגנזיום. כחודש לאחר מכן, ביום 6.10.2005, נשלח נהג משאית בשם צבי זיברט למושב שדה עוזיה במטרה לבצע הובלה עבור המשיב. במושב פגש במשיב וביורם, אשר הובילו אותו לחצר בה היו מטילי המגנזיום. המשיב, יורם ואדם נוסף העמיסו את המגנזיום על המשאית, יצאו במכונית שבהחזקתו של שמעון, לאחר שקבעו עם צבי זיברט, נהג המשאית, להיפגש במעלה אדומים. בדרכו לשם, נתפס צבי זיברט על ידי המשטרה. באותו יום, נתפס רכב נוסף, מסוג GMC , השייך אף הוא לשמעון, ובו 4.6 טון מגנזיום.

על פי האישום השני, ביום 28.6.2005 נכנס המשיב למטווח של צה"ל בניצנים (שטח המוכרז סגור), ויחד עם אחר חתך חתיכות ברזל מנגמ"ש שהיה במקום, באמצעות מכשיר "ברנר" השייך לו. הברזל הועמס למכונית ה- GMC , רכב בבעלותו של שמעון, שהיה בהחזקת המשיב.

לאור העובדות האמורות, מייחס כתב האישום למשיב עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות לבניין שאינו משמש למגורים או תפילה בכוונה לבצע גניבה או פשע, גניבה בידי עובד, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, גניבה, והסגת גבול כדי לעבור עבירה.

3.כתב האישום הוגש ביום 20.10.2005 לבית משפט השלום, ויחד עמו ביקשה המדינה את מעצרם של המשיב ושל יורם עד תום ההליכים. ביום 29.11.2005, לאחר שהוגשו לו תסקירים בעניינם, החליט בית משפט השלום ( השופט חזק ) על מעצרם של השניים עד תום ההליכים נגדם. ערר שהגישו השניים לבית המשפט המחוזי ( השופטת סלוטקי ) נדחה ביום 1.1.2006. המשיב הגיש ערר לבית משפט זה ( השופט

א' א' לוי ), ואף הוא נדחה (ביום 15.3.2006). בינתיים, יורם, שהיה עצור עד תום ההליכים, שוחרר למעצר בית, ואף ההליכים נגדו עוכבו, בעקבות מחלה קשה שתקפה אותו.

4.בבקשתה לפניי, טוענת המדינה, כי המעשים המיוחסים למשיב בוצעו בחבורה, תוך תכנון מוקדם, בתעוזה ובתחכום. היא מדגישה את ערכו הגבוה של המגנזיום שנגנב, ומוסיפה, כי הוא עלול לשמש כמרכיב בהכנת פצצות. המדינה מפנה לתסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב, אשר נמנע מהמלצה לשחררו, ולעברו הפלילי, הכולל שלוש הרשעות בפריצה ובהחזקת סמים לצריכה עצמית. כן היא מפנה לשלושה כתבי אישום העומדים ותלויים נגד המשיב, ובהם אישום בגין הפרת תנאי שחרור בערובה. המדינה מציינת, כי נערכו כבר שלוש ישיבות בתיק העיקרי, בהן נשמעו עד התביעה המרכזי ועדים אחרים; כי ישיבה אחת בוטלה לבקשת המשיב וחרף התנגדות המדינה; כי רשימת עדי התביעה מונה 57 עדים, מהם 20 מהותיים; וכי נקבעו 6 מועדים נוספים לשמיעת הוכחות, כשהאחרון שבהם הוא 8.2.2007, וזאת לאור העומס בבית המשפט, ועל אף שהמדינה הסכימה לנהל את התיק מיום ליום.

המשיב טוען, לעומתה, כי עברו הפלילי אינו כה מכביד כפי שהיא מציגה את הדברים. אשר לשלוש הרשעותיו, מציין הוא כי הראשונה, משנת 1989, הסתכמה בקנס של 480 ₪; כי בעקבות השניה, משנת 1993, נגזרו עליו ששה חודשי מאסר על תנאי; וכי בגין העבירה האחרונה שבה הורשע, החזקת סמים לצריכה עצמית, נגזרו עליו 60 ימי מאסר. המשיב מתנגד להצגת כתבי האישום העומדים ותלויים נגדו, בטענה כי אינם חלק מחומר החקירה. באשר למסוכנותו, טוען המשיב, כי מדובר בעבירות רכוש, והוא מפנה לפסיקה, לפיה אף בדונו בעבירות חמורות יותר, לא נעתר בית המשפט לבקשה להאריך מעצרים מעבר לתקופה הסטטוטורית של תשעה חודשים. ביחס לאישום השני, מבהיר המשיב, כי הנגמ"ש שממנו נגנבה מתכת אינו בשימוש, אלא מונח שם כמטרה שיורים עליה במטווח. המשיב טוען, כי על אף שהתסקיר לא המליץ לשחררו, הרי שלאור התמשכות המשפט, יש לבקש תסקיר מעצר נוסף. לטענתו, בעת שהוגש התסקיר הקודם, הוצע ביתה של אחת מאחיותיו כחלופת מעצר לגבי אחיו, יורם, ועתה, הבית פנוי והאחות נכונה, כך שביתה יכול להוות חלופת מעצר נאותה.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי מקום יש להורות על הגשת תסקיר מעצר לבית משפט השלום, לצורך שקילתה של חלופת מעצר, ובמקביל, להורות על הארכת מעצרו של המשיב עד אשר תינתן החלטתו של בית משפט השלום בעניין המשך מעצרו.

6.אין להקל ראש בעבירות המיוחסות למשיב. אמנם מדובר בעבירות רכוש "בלבד", אך התכנון המוקדם, היקף הגניבה (הן מבחינת משקל המגנזיום שנגנב והן מבחינת שוויו), היקף האנשים המשתתפים, שעליהם, כך עולה מכתב האישום, ניצחו המשיב ואחיו, וכן עברו הפלילי של המשיב, הכולל עבירה של פריצה וגניבה, יש בהם, בכל אלה, כדי להצביע על מסוכנותו של המשיב כי רבה היא. מנגד, סיום משפטו של המשיב אינו נראה לעין. רשימת העדים ארוכה, ולפי קצב ההתקדמות עד כה – בהנחה שהמשיב יהיה כל אותה עת במעצר – לא תספיק הארכת מעצר של 90 יום ויתבקשו מן הסתם הארכות מעצר נוספות. ההלכה בעניין זה מורה כי:

"ככל שזמן המשפט מתארך משתנה נקודת האיזון ההתחלתית בין האינטרס הציבורי בהמשך המעצר כדי לגונן על הציבור מפני מסוכנותו של הנאשם וכדי להבטיח את תקינות ההליך השיפוטי מפני חשש לשיבושו, לבין ההגנה על חירותו האישית של הנאשם בטרם הוכרע דינו. לעולם נדרש איזון מחודש על פי הנסיבות המשתנות, ומתן משקל משתנה לערכים הנוגדים הפועלים זה כנגד זה. ככל שמשפטו של נאשם מתארך, נוטות כפות המאזניים לכיוונו וערך חירותו האישית גובר לעומת אינטרס ההגנה על הציבור" (בש"פ 6347/05 מדינת ישראל נ' פלוני , ניתנה ביום 7.8.2005, פסקה 7, מפי השופטת פרוקצ'יה ).

בהעדר אפשרות מעשית להקדים את שמיעת המשפט, כך שיוכל להתברר במהלך תשעים הימים המבוקשים להארכת המעצר, הנני סבור כי נקודת האיזון הראויה בשלב זה של ההליכים מצדיקה את בחינת שחרורו של המשיב בתנאים של חלופת מעצר (השוו, למשל, בש"פ 7297/05 מדינת ישראל נ' קהמוז , ניתנה ביום 4.8.2005; ובש"פ 5260/98 מדינת ישראל נ' בוסקילה , ניתנה ביום 1.9.98). ייתכן שחלופה כזו תימצא, כדברי המשיב, בביתה של אחותו, אשר בשעתה, היוותה אופציה מבחינת שירות המבחן לגבי יורם, וכיום, כך נטען, מגלה נכונות לעזור למשיב.

7.אני מורה אפוא לשירות המבחן להגיש לבית משפט השלום באשדוד תסקיר מעצר, שיבחן אפשרות של חלופת מעצר בעניינו של המשיב. אם ימצא בית המשפט, לאור התסקיר, ולאחר עריכת דיון במעמד הצדדים, שבמסגרתו תיבחן החלופה המוצעת והאפשרות לגַבות חלופה זו בערבויות הולמות ובפיקוח נאות על המשיב, ייתן בית משפט השלום את החלטתו בנוגע להמשך מעצרו של המשיב או לשחרורו בערובה.

8.בכפוף לאמור לעיל, הבקשה מתקבלת באופן חלקי. שירות המבחן יגיש תסקירו בתוך שלושה שבועות מהיום. אני מאריך בזאת את מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה יום נוספים, או עד להחלטת בית משפט השלום (אם יחליט לשחררו), לפי המוקדם.

המזכירות תמציא החלטה זו גם לשירות המבחן למבוגרים באשדוד.