בש"פ 8916/09 מדינת ישראל נ. יניר קדוש

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 19.11.2009 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 12617-02-09 בבית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה, לפי המוקדם.

כנגד המשיב הוגש ביום 19.2.2009 כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז. כתב האישום מייחס לו עבירות של ניסיון לרצח, איומים, הדחה בחקירה והפרעה לעובד ציבור. כתב האישום מתאר מספר אישומים, אשר במרכזם אישום בגין ניסיון לרצח בן זוגה של חברתו לשעבר. המשיב היה מיודד עם המתלוננת החל משנת 1991, ובשנת 2008 היה ביניהם קשר רומנטי. בחודש ינואר 2009 נפרדה המתלוננת מהנאשם. על רקע זה החל הנאשם לעקוב אחריה ולהטרידה טלפונית ולהשמיע כלפיה איומים ברצח אם תנהל קשר עם אדם אחר. ביום 2.2.2009 שבה המתלוננת לביתה מבילוי משותף עם המתלונן. באותו מועד הגיע המשיב ודקר את המתלונן בסכין בכוונה לגרום למותו, כך על פי כתב האישום. בהמשך כתב האישום מתוארים אישומים נוספים בהם ניסה המשיב להניא את המתלוננת מלהעיד, תקף מילולית סוהר ואיים עליו.

מיד לאחר הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. ביום 30.3.2009 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה והורה על מעצר המשיב עד לתום ההליכים (מ"ת 12633-02-09, כבוד השופטת ז' בוסתן ). בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב, כמו כן, תסקיר מעצר של שירות המבחן קבע כי לא קיימת חלופת מעצר ראויה, ולכן הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. יש לציין כי בא כוח המשיב הסכים למעצר עד תום ההליכים, תוך שמירת הזכות לבקש עיון חוזר בהחלטה לאחר עדות המתלוננת.

משפטו של המשיב לא הסתיים, ולכן בחלוף תשעת החודשים כמצוות סעיפים 61 ו- 62 לחוק המעצרים, הוגשה בקשה זו שבפניי.

המבקשת טוענת כי למשיב מיוחסות עבירות חמורות ביותר, המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, כמו כן, מסוכנותו של משיב מתחזקת נוכח עברו הפלילי המכביד ביותר, תסקיר שירות המבחן והתנהגותו בעת מעצרו. הבקשה סוקרת את מהלך הדיונים עד כה וממנה עולה כי עד היום לא התקיימו ישיבות הוכחות בתיק. הדיונים התעכבו לאור תקלה שנפלה בידי המבקשת בהוצאת תעודת החיסיון, וכן דיונים בעניין עתירות לגילוי ראיה חסויה. נכון להיות קבועים מועדי הוכחות בתיק לימים 3.1.2010, 4.1.2010, 10.1.2010 ו- 11.1.2010, לאור זאת, טוענת המבקשת, כי לא צפויים עיכובים נוספים בניהול התיק והוא צפוי להתקדם בצורה משמעותית במהלך הארכת המעצר המבוקשת.

באת כוח המשיב טוענת כי לאור העיכוב המשמעותי בניהול בתיק, שנגרם בעיקרו על ידי המבקשת, יש מקום לשחרר את המשיב. עוד היא טוענת, כי לאור הכרסום בחומר הראיות כנגד המשיב, ובהתחשב בכך שכתב האישום הוגש בחודש פברואר 2009, ועדיין לא התקיימו ישיבות הוכחות, יש לשנות את נקודת האיזון במקרה זה ולבחון חלופת מעצר מחדש.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה ידועה היא, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.2006)). חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק המעצרים, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)) " ככל שאנו מתרחקים על ציר הזמן מנקודת הגשתו של כתב האישום, הולך ופוחת משקלם של שיקולים כמו הסכנה הנשקפת מהנאשם, החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, ומאידך, הולך ומתעצם משקלה של זכות הנאשם לחרות" (בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסם, 24.1.2007)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

במקרה שלפניי, אין ספק כי קצב התקדמות הדיונים בתיק אינו משביע רצון, ויש לזכור כי קביעת המחוקק ברורה וחדה בעניין זה, על כן חובה לעשות כל מאמץ להגיע לסיום המשפט, תוך תשעה חודשים, או לכל הפחות במקרים מיוחדים להראות על התקדמות משמעותית בניהול התיק. על אף זאת, המשקל שיש ליתן לחלוף הזמן והעיכוב בדיונים בתיק הוא פחות במקרה הנדון, שכן, כף המאזניים שמנגד כבדה היא ומחייבת את השארתו של המשיב במעצר. העבירות המיוחסות למשיב קשות וחמורות, וכפי שכבר נקבע קיימות ראיות לכאורה לביצוען. בית משפט זה כבר עמד על כך ש:

" תופעת הסכינאות פשתה בארצנו כאש בשדה קוצים וכבר פסקנו פעם אחר פעם כי אף שככלל יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, מי שיש כנגדו ראיות לכאורה על מעשה דקירה כגון זה שבפנינו, אין מקום לשחרורו לחלופת מעצר בשל מסוכנותו, אלא אם התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת." (בש"פ 5379/06 מלסה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם 9.7.2006)).

אשר על כן, לא ראיתי לנכון, בשלב זה, לשנות את נקודת האיזון ולשחרר את המשיב לחלופת מעצר. יש לציין כי אם באת כוח המשיב סבורה שקיים שינוי במצב הראייתי בתיק פתוחה בפניה הדרך להגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המוסמך.

בית המשפט המחוזי מתבקש לעשות כל מאמץ לזרז את קצב הדיונים בתיק זה, וזאת על מנת שתהיה התקדמות משמעותית בשלושת החודשים הקרובים.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב ב-90 ימים, החל מיום 19.11.2009 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 12617-02-09 בבית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה, לפי המוקדם.