בש"פ 975/10 מדינת ישראל נ. יניר קדוש

זוהי בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בשלושה אישומים, ובו מיוחסות לו עבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) ל חוק

העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); שתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק; עבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק, בצירוף סעיף 29 לחוק; ועבירה של הפרעה לעובד ציבור, לפי סעיף 288(א) לחוק.

על-פי הנטען ב אישום הראשון בכתב האישום, בחודש ינואר 2009 נפרדה ב.פ (להלן: המתלוננת ) מהמשיב, לאחר שנתקיים ביניהם קשר רומנטי, ועל רקע פרידה זו, המשיב נהג לעקוב אחר מעשיה, להטרידה בטלפון ולהשמיע כלפיה איומים ברצח. ביום 21.1.09 נסעה המתלוננת ברכב עם צ.ס (להלן: המתלונן ) ועם אמה וחברתה. המשיב התקשר לטלפון הנייד של המתלוננת, שאל אותה עם מי היא נוסעת, ומה אופי הקשר שלה אליו, ואיים עליה כי ירצח אותה. ביום 2.2.09 חזרו המתלוננת והמתלונן מבילוי משותף, והמתלונן ליווה את המתלוננת מרכבו לפתח ביתה. המשיב הגיע למקום כשהוא מצויד בסכין, במטרה לנקום במתלוננת. הוא ניגש למתלונן, ולאחר שווידא את זהותו, שלף את הסכין ודקר אותו שלוש דקירות בפלג גופו העליון. לאחר מכן, נמלט המשיב מן המקום, כשהוא מותיר את המתלונן מדמם. ב אישום השני בכתב האישום נטען, כי למחרת אותו יום, ולאחר שהמתלוננת מסרה עדות במשטרה אודות האירועים נשוא האישום הראשון, התקשר אל המתלוננת אדם שזהותו אינה ידועה (להלן: האחר ), וזאת לבקשת המשיב וכשהמשיב לצדו. האחר הזדהה כחברו של המשיב, אמר למתלוננת כי המשיב אוהב אותה וכי לא ייתן לאף אחד אחר להיות איתה. במהלך השיחה שאל האחר את המתלוננת אם התלוננה במשטרה על מה שאירע, והיא השיבה בשלילה. לכך, אמר לה האחר: "יופי תישארי על שלך". על-פי הנטען ב אישום השלישי בכתב האישום, ביום 8.2.09 דרש המשיב לעבור לתא מעצר אחר בבית המעצר בו שהה. משלא נענתה בקשתו, החל המשיב לצעוק על הסוהרים ואיים לעשות "בלגן" באגף. בהמשך, המשיב נכבל בידיו וברגליו לצורך הובלתו לבית משפט השלום לדיון בהארכת מעצרו בשל המעשים נשוא האישום הראשון. בתגובה, החל המשיב להתפרע וניסה להשתחרר מהאזיקים. לאחר מכן, קילל המשיב את השוטר שליווה אותו לבית המשפט, ואיים עליו שיפגע בו לאחר שישתחרר.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. נוכח הסכמת המשיב לקיומן של ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים לו, ולאחר שהתקבל תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו אשר לא המליץ על שחרורו לחלופת מעצר, הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ז' בוסתן) על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. לצד זאת, נקבע כי נותרת למשיב האפשרות להגיש בקשה לעיון חוזר על ההחלטה בדבר מעצרו, לאחר מתן עדותה של המתלוננת.

3.

משמשפטו של המשיב לא בא לידי סיום לאחר תשעת החודשים הראשונים של מעצרו, פנתה המדינה בבקשה להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים. בית המשפט (כב' השופט ס' ג'ובראן) נעתר לבקשה, תוך שציין כי נוכח חומרת העבירות המיוחסות למשיב, וחרף התמשכות ההליכים בתיק, אין מקום בשלב זה לשנות את נקודת האיזון ולהורות על שחררו ממעצרו. לצד זאת, נתבקש בית המשפט המחוזי לעשות כל מאמץ לזרז את קצב הדיונים בתיק (בש"פ 8916/09 מיום 16.11.09).

4.

משפטו של המשיב טרם הסתיים אף לאחר הארכת המעצר המתוארת, ועל כן, פונה המדינה בבקשה שלפני בבקשה נוספת להאריך את מעצרו בתשעים ימים. לטענתה, טיב העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען, מלמדים על המסוכנות הנשקפת ממנו. מסוכנות זו מתעצמת נוכח עברו הפלילי, הכולל, בין היתר, עבירות אלימות, סמים והפרת הוראה חוקית, וכן נוכח האמור בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו. מעשיו הנטענים של המשיב באישום השני ובאישום השלישי, מקימים גם חשש לשיבוש הליכי משפט. אשר להתנהלות משפטו של המשיב, מציינת המדינה כי אכן, פתיחת משפטו של המשיב התעכבה, כאשר עיכוב זה נבע הן מבקשות דחייה מצד ההגנה לצורך לימוד חומר הראיות והסדרת סוגיית הייצוג, והן מעיכוב שחל בהוצאת תעודת חיסיון.

המדינה הוסיפה, כי נוהלו 5 ישיבות הוכחות, והעידו 22 עדים, אשר חלקם הוכרזו עדים עויינים. היא ציינה, כי נקבע מועד נוסף ב-22.3.10 לסיום פרשת התביעה, וקיים סיכוי טוב כי פרשת ההוכחות תסתיים בקרוב, מאחר שהמשיב כבר העיד.

לדברי המדינה, בנסיבות המתוארות אין חלופת מעצר ראויה, ויש להורות על המשך מעצרו של המשיב כמבוקש על ידה.

5.

המשיב מתנגד להארכת מעצרו. לטענת באת כוחו, המשפט עלול עוד להתארך בשל תקלות שונות מצד התביעה, ויהיה צורך לבחון עוד עניינים שונים בקשר לזיהוי הנאשם אשר יצריכו זמן דיוני ניכר. לאור זאת, אין זה ראוי להותיר את המשיב במעצר עד לסיום המשפט.

6.

אכן המשפט מתארך, וזו בקשה שניה להארכת מעצר המשיב מעבר ל-90 יום. נראה כי התקלות שהביאו להשתהות ההליכים בתחילת המשפט נרפאו בינתיים וכיום המשפט מתנהל בקצב סביר, אלא שצרכי המשפט מחייבים השקעת זמן שיפוטי ניכר לאור המורכבות הראייתית שנוצרה.

יש לציין, כי בצד תקלות שונות שארעו מצד התביעה שגרמו לאובדן זמן שיפוטי, ההגנה מצידה בקשה מספר דחיות דיונים בשלב הראשון של המשפט.

מסוכנותו של המשיב כלפי המתלונן והמתלוננת עולה מטיב העבירות המיוחסות לו. מסוכנות זו מעצימה, לאור היזקקותו של המשיב לנשק קר ופגיעתו האלימה באמצעות נשק זה, העלולה לחזור על עצמה. כמו כן, מעבירות האישום עולה חשש לשיבוש הליכי משפט, ואף להפרת תנאי חלופת המעצר אילו הוטלה, מאחר שברקע הפלילי של המשיב, הכולל עבירות אלימות וסמים, מצויות גם מספר עבירות של הפרות הוראות חוקיות ועבירות נגד שוטרים. מסוכנותו של המשיב מופנית לא רק כלפי הציבור הרחב אלא גם באופן ספציפי כלפי המתלוננת והמתלונן, והיא מסוכנות ממשית.

7.

על יסוד כל אלה, יש לקבל את בקשת המדינה, ולהאריך את מעצרו של המשיב. יש להוסיף, כי בשל התארכות המשפט בחלקו הראשון, ראוי להמשיך ולעשות כל מאמץ על מנת לסיים את פרשת הראיות בקצב נמרץ ככל הניתן, בכפוף לעומס הכללי המוטל על בית המשפט.

אני מאריכה את מעצר המשיב בתשעים ימים, מיום 17.2.10 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם מביניהם.