בש"פ 1063/09 מדינת ישראל נ. אילן אשד

בפניי שתי בקשת הנוגעות לאותה פרשה. האחת, בקשתה של המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בבש"פ 1063/09, אילן אשד (להלן: המשיב ), בפעם השישית, מיום 17.2.2009 למשך תשעים ימים או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 1023/07 ב בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (להלן: התיק העיקרי ). ההליך השני הינו ערר שהגיש המשיב כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 29.1.2009, בגדרה דחה בקשה לעיון מחדש במעצרו (ב"ש 92063/08).

עניינו של המשיב נידון כבר לא אחת בבית משפט זה. משכך, לא אשוב בגדר החלטה זו על מלוא פרטי הפרשה והתנהלות המשפט אשר פורטו בהרחבה בהליכים הקודמים שהתנהלו בעניינו (ראו למשל, בש"פ 9594/07; בש"פ 1246/08; בש"פ 4072/08). בקצרה, מדובר במשיב נגדו הוגש כתב אישום חמור הכולל אחד עשר אישומים ומייחס לו עבירות של אינוס במרמה, ניסיון למעשה סדום במרמה ומספר רב של מעשים מגונים במרמה.

בתמצית, על פי הנטען בכתב האישום יצר המשיב קשר עם נשים צעירות אשר פרסמו מודעה לחיפוש עבודה, כשהוא מציג עצמו כפסיכולוגית, והציע להן עבודה של טיפול בבחור אוטיסט, תוך שהוא מדגיש כי העבודה כרוכה במגע פיזי ואף בעל קונוטציה היכולה להתפרש כמינית, אך אותו "מטופל" אינו מבין זאת כך. לאחר מכן הגיע המשיב עצמו לפגישות עם אותן נשים, כשהוא מתחזה לאוטיסט וניצל את תמימותן ואמונתן כי מדובר בטיפול שיקומי כדי לבצע בהן מעשים מגונים ולגרום להן לבצע בו מעשים דומים, כאשר לפחות במקרה אחד הגיע הדבר אף כדי אונס כאמור.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בית המשפט המחוזי החליט כי ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר (ב"ש 90582/07, כבוד השופט ד' רוזן ) אך המדינה עררה על החלטה זו, הערר התקבל (בש"פ 3386/07) והמשיב נעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו (החלטה מיום 18.4.2007, כבוד השופט ע' פוגלמן ).

מאז הובא עניינו של העורר עוד מספר רב של פעמים בפני בית משפט זה. ביום 5.9.2007 נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשה לעיון חוזר במעצרו (בש"פ 7324/07, כבוד השופט י' אלון ). לאחר מכן ומשלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תשעת חודשי המעצר, הגישה המשיבה בקשות להארכת מעצרו על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). בבקשה הראשונה אשר הובאה בפניי (בש"פ 9594/07) החלטתי ביום 18.12.2007 להאריך את מעצרו של המשיב כמבוקש, לאור המסוכנות הנשקפת מהמיוחס לו, אולם ציינתי כי על בית המשפט

המחוזי לקבוע מועדי דיון נוספים להמשך שמיעת התיק. גם בבקשה השנייה (בש"פ 1246/08) חזר חברי, השופט א' לוי , על קביעה זו.

בהחלטתי מיום 27.7.2008 בבקשה השלישית אשר הובאה אף היא בפניי (בש"פ 4072/08), ציינתי כי נעתר אני לבקשה ומאריך את מעצרו של המשיב, לאור המסוכנות הנשקפת ממעשיו ולאור תסקירי המבחן השליליים שהוגשו בעניינו על ידי שירות המבחן (ואליהם עוד אדרש בהמשך הדברים), אך ציינתי את הקושי שבהתמשכות ההליכים בתיק זה ואת כך שעל בית המשפט המחוזי לעשות כל שאשר בידו כדי לקדם את משפטו של המשיב, פן ייאלץ בית משפט זה לשקול את אפשרות שחרורו.

הבקשה הרביעית להארכת מעצרו של המשיב (בש"פ 6931/08, החלטה מיום 11.8.2008) הובאה בסמוך למועד החלטתי הנ"ל וללא שחל שינוי ממשי בנסיבות. משכך, לא ראה חברי, השופט א' גרוניס , מנוס מלהיעתר לה.

בחודש אוקטובר 2008 נתגלעו חילוקי דעות בין המשיב ובא כוחו באותה העת, וזה שוחרר מייצוגו של המשיב, ומונה לו עורך דין מטעם הסנגוריה הציבורית. לאור החומר הרב שמקיף התיק נדרשה שהות לא קצרה בה למד בא כוחו החדש של המשיב את התיק, פרק זמן בו מטבע הדברים לא התאפשר קידומו. יצוין, כי המשיב הודיע כי ברי לו הקושי שיוצר חילוף הסנגור במהלך המשפט ולפיכך, אף הסכים להארכת מעצרו (בפעם החמישית) בתשעים ימים, מיום 19.11.2008, בגדר בש"פ 9450/08.

ביום 29.1.2008 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה נוספת שהגיש המשיב לעיון חוזר במעצרו (ב"ש 92063/08) בגדרה נדחתה הבקשה (כבוד השופט

ג' נויטל ). בית המשפט סקר את התנהלות ההליכים במשפט עד כה וקבע כי חרף הזמן הממושך שחלף אין בכך כדי להצדיק את שחרורו. זאת, לאור העובדה כי חלק ניכר מהתמשכות ההליכים הינה תולדה של בקשת המשיב להחליף את בא כוחו, והמשיב אף לקח אחריות על עיכוב זה ואמר במפורש כי לא יטען לשחרורו בשל חלוף הזמן. עוד בחן בית המשפט המחוזי את התסקירים השונים שהגיש שירות המבחן בעניינו של המשיב וציין כי שירות המבחן דבק בקביעה כי נשקפת מסוכנות מהמשיב ואין בחלופת המעצר שהוצעה על ידו כדי לאיין את המסוכנות שלו, ולכן לא המליץ על שחרורו לחלופה זו.

מכאן באים אנו לבקשות שבפניי.

לאחר שעיינתי בבקשות שהגישו הצדדים על צרופותיהן, בטענות באי כוח המשיב והמדינה בדיון שנערך בפני ובהחלטות שניתנו בעניינו של המשיב, הן בבית משפט זה והן בבית המשפט המחוזי, סבור אני כי הגיע המועד לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

מלאכת האיזון בין האינטרס הציבורי בהמשך המעצר כאשר מ דובר בנאשם שמיוחסות לו עבירות חמורות ובין ההגנה על חירותו של אותו נאשם, אינה פשוטה היא. אין צורך לחזור ולהדגיש את חומרתן של העבירות המיוחסות למשיב בענייננו ובפרט, התחכום הרב בו נעשו עבירות אלו, התקופה הארוכה וריבוי הקורבנות (ראו למשל החלטתי בבש"פ 4072/08).

אולם, קביעה זו אינה סטטית. יש בחלוף הזמן מתחילת משפטו של נאשם כדי לשנות את מאזן זה ולעיתים להטות את הכף לעבר שחרורו, אף מקום שלא חל שינוי של ממש בתשתית הראייתית הקיימת נגדו.

"מושכלות ראשונים הם כי ככל שזמן המשפט מתארך משתנה נקודת האיזון ההתחלתית בין האינטרס הציבורי בהמשך המעצר כדי לגונן על הציבור מפני מסוכנותו של הנאשם וכדי להבטיח את תקינות ההליך השיפוטי מפני חשש לשיבושו, לבין ההגנה על חירותו האישית של הנאשם בטרם הוכרע דינו. לעולם נדרש איזון מחודש על פי הנסיבות המשתנות, ומתן משקל משתנה לערכים הנוגדים הפועלים זה כנגד זה. ככל שמשפטו של נאשם מתארך, נוטות כפות המאזניים לכיוונו וערך חירותו האישית גובר לעומת אינטרס ההגנה על הציבור." (בש"פ 6347/05 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 7.8.2005, להלן: ענין פלוני ); וראו גם למשל, בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' משה ליברטי (25.07.06); בש"פ 6261/03 מדינת ישראל נ' קונדוס (21.7.2003)).

יתרה מכך, יש בחלוף הזמן ובהתמשכות ההליכים לעיתים אף כדי להשפיע על מידת עוצמתן של עילות המעצר אשר היו קיימות נגד הנאשם לכתחילה ולהפחית את החשש ממסוכנותו ומיכולתו לשבש את ההליכים נגדו (ראו למשל, בענין פלוני הנ"ל).

בנסיבות הענין שבפניי, אודה כי לא היתה ההחלטה פשוטה. מן העבר האחד, העבירות המיוחסות למשיב הינן כאמור חמורות ביותר ויש בנסיבות בהן נעשו ובתחכום הרב בו הוצאו הן לפועל אף כדי להגביר את החשש ממסוכנותו. כך משתקף אף בתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו ואשר עומדים על הקושי הקיים, משתני אישיותו של המשיב המאופיינים במרמה, תחכום גבוה, העדר עכבות וקושי בשליטה על דחפים והבנת השלכות התנהגותו על קורבנותיו והפגיעה בהן, מה שמוביל לחשש כי המשיב יתקשה לעמוד בגבולות חיצוניים שיושתו עליו. עוד יש לציין בענין זה כי כשם שצוין בהחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר, העיכוב האחרון שנוצר בהתנהלות משפטו של המשיב נבע מבחירתו של זה להחליף את ייצוגו והוא אף הבין זאת ומשכך הסכים להארכת המעצר הקודמת שנתבקשה בעניינו.

מן העבר האחר עם זאת, אין לטעמי יכולת להתעלם מעובדת היותו של המשיב עצור כבר מזה כמעט שנתיים ימים והשלכתה של תקופה זו על השיקולים בענין המשך מעצרו. כאמור, החלטתי לאחר בחינת מכלול הנסיבות כי על אף כל אותם נימוקים נגד שחרור המשיב, נוטה הכף נכון למועד זה לכף החסד, היינו, כי הגיע המועד לשחרור המשיב לחלופת מעצר וזאת משלושה נימוקים עיקריים.

הנימוק הראשון והעיקרי אשר הנחה את החלטתי הינו חלוף הזמן מתחילת משפטו של המשיב וההשלכה שיש לכך על העילות למעצרו. כאמור, יש לטעמי, וכפי שנקבע כבר לא אחת בהחלטות בית משפט זה (ראו למשל בענין פלוני הנ"ל), בעצם חלוף הזמן כדי לשחוק את עוצמתן של עילות המעצר הקיימות נגד נאשם ולהפחית לכאורה את החשש ממסוכנותו לציבור. ודוק, לעניינה של שאלה זו אין בהכרח השפעה לשאלה מי הוא האחראי להתמשכות ההליכים, ככל שאלו התארכו בשל התנהלות לגיטימית של מי מהצדדים. ברי, כי אין חלוף הזמן לבדו מוביל תמיד למסקנה כי פגה מסוכנות נאשם, אך בנסיבות הענין דומני כי אין מנוס ממסקנה זו, וזאת מבלי להמעיט כהוא זה מחומרת מעשיו של המשיב.

בחינת תסקירי המעצר שהגיש שירות המבחן בעניינו של המשיב מעלה כי התנהגותו העבריינית החלה ככל הנראה לאחר תקופה משברית בחייו כאשר נולדו בנותיו התאומות, כשאחת מהן עם מום ביד, לאחר הליך הריון מורכב וקשה ותקופה של קשיים בהתנהלות הזוגית וקשיים כלכליים (תסקיר מעצר מיום 27.7.2008). אולם, נראה כי המשיב החל בתהליך מסוים שמטרתו להתמודד עם הבעיה ממנה הוא סובל. תהליך זה משתקף אף בתסקירי שירות המבחן, אשר אף שכאמור דבק בהערכת המשיב כמסוכן, ציין כי זה החל בטיפול אצל פסיכולוג פרטי אשר אף הסכים להמשיך ולטפל בו במידה וישוחרר לחלופת מעצר (תסקירי המעצר מהימים 22.12.2008 ו-7.1.2009). יש להניח כי המרחק בזמן מאותם אירועים משבריים בחייו, כמו גם ההליך הטיפולי שהחל המשיב, עשויים להפחית את המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור.

הנימוק השני הינו חלופת המעצר שהוצעה ואשר דומה כי בכפוף כמובן לתנאים מפורטים שיקבעו בין היתר בענין הפקדה כספית משמעותית וערבויות מטעם המשיב והערבים, נותנת היא מענה, אף אם לא מושלם, למסוכנות הנשקפת מהמשיב. החלופה המוצעת הינה מעצר בית מלא בבית אימו בראשון לציון בפיקוחם של אימו, אחיו שהינו עורך דין ואחותו, בצירוף איזוק אלקטרוני ובטיפול פסיכאטר פרטי. אומנם, שירות המבחן בחן את החלופה וקבע כי אין בה מספיק לכאורה, אולם, אף מתסקירי שירות המבחן (מיום 27.11.2008 ומיום 7.1.2009) עולה כי בני המשפחה מבינים את המוטל עליהם ונכונים להתמודד עם המשיב, גם אם לאור אופיו המניפולטיבי והמתוחכם יתכן ויתקשו בכך. בנסיבות אלו, לאור חלוף הזמן ולאור העובדה כי אף המבקשת לא טוענת כי המפקחים אינם ראויים, דומה כי יש בחלופה זו כדי להפחית את עיקר מסוכנותו של המשיב. אציין בענין זה כי בעוד שנכון הוא שהמשיב נעזר על פי הנטען בביצוע העבירות באינטרנט ובטלפון, ומכאן שקיים חשש כי ייעשה שוב שימוש פסול באמצעים אלו, די לכאורה בפיקוח המוצע כדי למנוע ממנו מפגש עם קורבנות נוספים וחזקה על המפקחים כי ימלאו את חובתם וידווחו במידה והמשיב ינסה לחזור על התנהגותו.

הנימוק השלישי הינו השלב הדיוני בו מצוי התיק העיקרי בעניינו של המשיב. על פי הנטען בפני, קורבנות העבירות המיוחסות למשיב העידו זה מכבר ומטעם התביעה נותרה עוד עדה אחת, תחקירנית של תוכנית טלוויזיה אשר חשפה את הפרשה. בעובדה זו יש כדי להפחית את החשש משחרורו של המשיב לחלופת מעצר באשר יכולתו לנסות ולשבש את הליכי המשפט קטנה היא. עוד יש לציין בענין זה כי לפרשת התביעה נדרשים על פי עמדת בא כוחה עוד שני מועדי דיונים, צפויה ככל הנראה פרשת הגנה ארוכה למדי ואף מלאכת הכרעת הדין עלולה להיות ממושכת. בנסיבות אלו יש להניח כי למרבה הצער עוד ארוכה היא יחסית הדרך עד לתום משפטו של המשיב וספק רב עם תהיה גם בארכה המבוקשת כיום כדי לראות את סיומו.

לנוכח האמור לעיל, אני מחליט להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים או עד למתן פסק דין ב תיק פ"ח 1023/07 ב בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו , אולם הוא יוכל להשתחרר גם לפני מועד זה אם ימלא אחר התנאים, אשר יקבע בית המשפט

המחוזי בענין חלופת מעצר אשר תוצע על ידו, לרבות הפקדה כספית בסכום גבוה. התיק מוחזר בזה ל בית המשפט

המחוזי על מנת לדון בענין חלופת המעצר כאמור לעיל, וליתן את החלטתו לפי שיקול דעתו.

לאור ההחלטה אליה הגעתי, מתייתר איפוא הדיון בערר שהגיש המבקש.