בש"פ 4072/08מדינת ישראל נ. אילן אשד

בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 23.5.08 או עד למתן פסק-דין בת.פ.ח. 1023/07 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

כנגד המשיב הוגש, ביום 1.3.2007, לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ.ח. 1023/07), המייחס לו אחד-עשר אישומים בעבירות של אינוס במרמה, ניסיון למעשה סדום במרמה ובמספר רב של מעשים מגונים במרמה לפי סעיפים 345(א)(2) ו- 347(ב) בנסיבות האמורות בסעיף 345(א)(2) ובצירוף סעיף 25 ו- 348(א) בנסיבות האמורות בסעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

לפי הנטען בכתב האישום, המשיב, שהינו משפטן במקצועו והיה חבר בלשכת עורכי הדין עד להשעייתו ביום 8.12.2004, ביצע את העבירות המיוחסות לו במשך תקופה של שישה חודשים בשלהי שנת 2006 ובראשית שנת 2007. המשיב איתר מודעות חיפוש עבודה של נשים באינטרנט, טלפן אליהן, התחזה כפסיכולוגית המטפלת מזה שנים בבחור אוטיסט כבן 31 והציע להן עבודה בחונכות או טיפול במגע, הכולל חיבוקים בלבד, הקראת ספרים וכיוצא באלה. המשיב, אשר התחזה כפסיכולוגית, טען בפני המתלוננות, כי בעת השיחה עמן נמצא בחו"ל או בדרכו לחו"ל ולכן אין באפשרותו לפגוש אותן. המשיב קיים שיחות טלפון רבות וממושכות עם כל המתלוננות והציג בפניהן מצג כוזב אודות סיפור חייו של המטופל האוטיסט, יתום מהורים שנהרגו בתאונת מטוס ונצר למשפחה עתירת ממון. בין היתר ציין המשיב, כי המטופל עבר טראומה קשה עת שהה בקיבוץ, בשל יתמותו וכי הוא נעדר יכולת ליצור קשר עם נשים, כי הוא סובל מאין אונות וכי הגם שהטיפול כולל מגע שעשוי להפרש בעל גוון מיני, אין הוא נושא כלל אופי כזה. על בסיס כל האמור קבע המשיב פגישות עם המתלוננות בבתיהן והגיע למפגשים כשהוא מתחזה לאדם הסובל מאוטיזם, התנהג בצורה מוזרה וגרם למתלוננות להאמין, כי אכן מדובר באדם הסובל מהליקוי האמור. המהלך הטיפולים ביצע המשיב באחת המתלוננות מעשה אינוס, ניסה לבצע במתלוננת נוספת מעשה סדום וביצע בכל המתלוננות מעשים מגונים. המשיב קיבל במרמה את הסכמתן של המתלוננות לביצוע המעשים, שכן הללו האמינו שמדובר באדם אוטיסט, שהמעשים שהונחו לעשות הינם חלק מהטיפול וכי ביכולתן להיטיב עמו.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בקשה להאריך את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בבקשה נטען, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, הכוללות, בין היתר, את הודעותיהן המפורטות של המתלוננות, עימותים בין המשיב לבין חלק מהמתלוננות, בהן מטיחות המתלוננות במשיב את העובדה, שהונה אותן וניצל את תמימותן, פלטי שיחות טלפון המתעדים עשרות רבות של שיחות שקיים המשיב עם המתלוננת בעת שהתחזה כפסיכולוגית ושיחה מוקלטת עם תחקירנית תוכנית הטלוויזיה "כלבוטק". עוד נטען, כי המעשים המיוחסים למשיב מקימים עילת מעצר מתוקף סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים באשר המשיב הוכיח במעשיו, שבוצעו בתחכום רב, כי אינו בוחל בשום אמצעי מרמה על-מנת להפיל ברשתו בחורות צעירות הזקוקות לפרנסה, תוך שגרם למתלוננות להרגיש, כי נבחרו בקפידה על-ידי הפסיכולוגית לטפל באדם הזקוק לטיפול על-מנת לשחררו מטראומה שחווה. לבסוף נטען בבקשה, כי נוכח האמור בה, לא ניתן להפיג את מסוכנותו של המשיב בחלופת מעצר.

בדיון בנערך בבית-המשפט המחוזי ביום 15.4.2007, הוגש תסקיר מעצר משלים מטעם שירות המבחן ובהחלטה שניתנה באותו היום, שיחרר בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן) את המשיב לחלופת מעצר בתנאים (ב"ש 90852/07). לבקשת המבקשת עוכב ביצוע ההחלטה לצורך הגשת ערר.

על החלטת בית-המשפט המחוזי הגישה המבקשת ערר לבית-משפט זה. בית-משפט זה (השופט ע' פוגלמן) קיבל, ביום 18.4.2007, את הערר ועצר את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. (בש"פ 3386/07).

ביום 24.7.2007 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר במעצרו, בהתבסס על חוות דעת פסיכיאטרית מטעמו, הטוענת להעדר מסוכנות מצידו. בדיון שנערך בבית-המשפט המחוזי, ביום 2.8.2007, נדחתה בקשתו של המשיב (ב"ש 92710/07).

על החלטת בית-המשפט המחוזי הגיש המשיב ערר לבית-משפט זה. בית-משפט זה (השופט י' אלון) דחה, ביום 5.9.2007, את הערר (בש"פ 7324/07).

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תשעת חודשי המעצר, הגישה המבקשת לבית-משפט זה בקשה ראשונה להארכת מעצרו.

ביום 18.12.2007, החלטתי להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, עד ליום 22.2.2008 (בש"פ 9594/07).

ביום 7.2.2008 הגישה המבקשת לבית-משפט זה בקשה נוספת להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

בית-משפט זה (השופט א' א' לוי) האריך, ביום 25.2.2008, את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים (בש"פ 1246/08).

ביום 26.3.2008 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר (ב"ש 90744/08) בטענה של כרסום בראיות. בדיון שהתקיים בבקשה ביום 13.4.2008, הציע בית-המשפט המחוזי לבא-כוח המשיב לחזור בו מהבקשה והמשיב קיבל את הצעת בית-המשפט וחזר בו מהבקשה.

משלא הסתיים משפטו של המשיב, הגישה המבקשת לבית-משפט זה בקשה נוספת, שלישית במספר, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

באת-כוח המבקשת טוענת, כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מחומרת המעשים המיוחסים לו בכתב האישום ומקימה חזקה, כי שחרורו ממעצר יסכן את ביטחון הציבור. כמו-כן, אופיין ונסיבותיהן של העבירות המיוחסות למשיב, ביצוען בתחכום רב ולאורך זמן, כלפי מספר רב של קורבנות, תוך התחזות והצגת מצגי שווא, מעידים על מסוכנותו הרבה של המשיב ואין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו. עוד מוסיפה וטוענת באת-כוח המבקשת, כי כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן ומההחלטות הרבות של בית-המשפט המחוזי ובית-משפט זה, קיים חשש, כי אם ישוחרר המשיב הוא ישוב לבצע עבירות.

מנגד, טוענים באי-כוחו של המשיב, כי אין עוד מקום להאריך את מעצרו של המשיב. לשיטתם, לא נשקפת מהמשיב כל מסוכנות המחייבת את המשך מעצרו וניתן להסתפק בחלופת מעצר.

לעניין הארכת מעצר לאחר תום תשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, כבר קבע בית-משפט זה, כי "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (ראו בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.02); בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני (לא פורסם, 1.7.02); בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס (לא פורסם, 1.1.03)).

הסמכות להארכת מעצר בתשעים יום, בכל פעם, ניתנה לשופט בית-המשפט העליון לצורך הפעלתה במקרים חריגים ויוצאי-דופן, כאמור לעיל, ואולם יש ומידת המסוכנות היא כה גבוהה עד שאין מנוס אלא להיעתר לבקשה. במקרה שבפנינו, כתב האישום מייחס למשיב עבירות מין חמורות ביותר, כשהמשיב ביצען לאורך זמן, כלפי מספר רב של קורבנות ובתחכום רב, תוך התחזות והצגת מצגי שווא.

ביום 13.7.2008 התבקש שירות המבחן לערוך תסקיר מעצר אודות המשיב ולבחון את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

מהתסקיר שנערך ביום 23.7.08 והוגש לבית-משפט זה עולה תמונה של התנהלות בעייתית מתמשכת, נטיות מיניות חריגות עם קושי לדחות סיפוקים לצד יכולות ורבליות ואינטלקטואליות גבוהות בהן עושה המשיב שימוש אף לסיפוק דחפיו. כן עולה, כי למשיב דפוסי התנהלות וחשיבה המאופיינת במרמה, תחכום גבוה, קושי דחיית סיפוקים, צורך בריגוש ועוררות, המהווים משתני אישיות והתנהגות, אשר מצביעים - להערכת שירות המבחן – על סיכון במצבו. עוד עולה מהתסקיר, כי שירות המבחן לא התרשם, כי חל שינוי בהתייחסותו של המשיב לבעייתיות בהתנהלותו ואף לא ברמת הסיכון שבמצבו. לבסוף, ציין שירות המבחן, כי נוכח קשייו של המשיב לשלוט בדחפיו, להכיר בבעייתיות סביב דפוסי המרמה והתנהלותו, הוא יתקשה לשמור על תנאים מגבילים וחלופת המעצר המוצעת, גם לא בצירוף פיקוח חיצוני טכני דוגמת איזוק אלקטרוני, עשויה לתת מענה פיקוחי הולם לרמת הסיכון הגבוהה שבמצבו.

ער אני לקושי שבהתמשכות ההליכים בתיק זה ולעובדה, כי ארבעת המועדים שנקבעו בבית-המשפט המחוזי לחודשים אוקטובר ונובמבר 2008 לא יהיו במסגרת הארכה שלישית זו. עם זאת, שוכנעתי, כי לאור חומרת המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום, העובדה, כי המשיב ביצען לאורך זמן, כלפי מספר רב של קורבנות, בתחכום רב ותוך התחזות והצגת מצגי שווא ולאור המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב, העולה כאמור מתסקיר שירות המבחן, אין מנוס מהארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

כולי תקווה, כי בית-המשפט המחוזי יעשה כל אשר בידו כדי לקבוע מועדים נוספים בעניינו של המשיב, על-מנת לקדם את משפטו ולהביא לסיומו, שכן אחרת, ייאלץ בית-משפט זה לשקול את אפשרות שחרורו של המשיב ממעצר.

לפיכך, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 23.5.2008.