בש"פ 6537/09אילן אשד נ. מדינת ישראל

רקע והליכים

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת קרת-מאיר) מיום 20.7.09 בב"ש 92063/08 (במסגרת תפ"ח 1023/07), בה נדחתה בקשת העורר להקלת תנאי מעצר הבית בו הוא שרוי.

ב.

כנגד העורר הוגש ביום 1.3.07 כתב אישום חמור, הכולל אחד עשר אישומים, ומייחס לו עבירות של אינוס במרמה, ניסיון למעשה סדום במרמה ומספר רב של מעשים מגונים במרמה. עניינו של העורר נדון בעבר לא אחת בבית משפט זה, ולא אשוב בגדר החלטה זו לפרטי הפרשה, שפורטו בהרחבה בהליכים קודמים שהתנהלו בעניינו (ראו למשל, בש"פ 9594/07; בש"פ 1246/08; בש"פ 4072/08). על פי החלטת בית משפט זה מיום 18.4.07, נעצר העורר עד תום ההליכים (בש"פ 3386/07, השופט פוגלמן). מעצרו הוארך מדי פעם, עד להחלטה מיום 22.2.09 (בש"פ 1063/09, השופט ג'ובראן) בה נקבע, כי חרף העובדה שהעבירות המיוחסות לעורר הן חמורות ביותר ונעשו בתחכום שיש בו כדי להגביר את החשש למסוכנותו, הנה נוכח חלוף הזמן הרב מתחילת משפטו, ובהתחשב בתהליך הטיפולי שהעורר החל בו, הגיע המועד לשחרורו לחלופת מעצר.

ג.

ביום 24.2.09 שוחרר העורר למעצר בית מלא בבית אמו, בפיקוחה ובפיקוח אחיו ואחותו, בצירוף איזוק אלקטרוני, הפקדת 50,000 ₪ במזומן, ערבות עצמית וצד ג', איסור על שימוש בטלפון ובאינטרנט, ומחויבות לטיפול פסיכיאטרי פרטי. מפברואר 2009 ועד היום קיבל בית המשפט סדרת בקשות של העורר להקלה הדרגתית בתנאי מעצר הבית: ביום 15.3.09 הותר לעורר לדבר בטלפון עם עורך דינו, הפסיכיאטר ובנותיו, בפיקוח הערבים; ביום 27.4.09 הותר לו להתייעץ בטלפון עם בני משפחתו ועם רופאים מומחים, ואף להגיע לפגישות במשרדו של עורך דינו; ביום 27.5.09 אושרה לעורר "התאווררות" מדי יום ג' בין השעות 17:00 ל-19:00; ביום 18.6.09 הותר למשיב לצאת לעבודה פעמיים בשבוע במשרדו של אחיו, עו"ד אשד, וכן הוגדל מספר שעות ההתאווררות.

ד.

בהחלטה נשוא ערר זה, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העורר להקלות נוספות, ביניהן הרחבת ימי היציאה לעבודה מיומיים לארבעה ימים בשבוע, הרחבת "יציאות ההתאווררות" לחצי יום פעמיים בשבוע, קיום מפגשי חוץ סדירים עם בנותיו בכל שבת שנייה, היתר לשימוש בטלפון ובאינטרנט, ויציאה לקבלת הטיפולים הפסיכיאטריים, במקום לקיימם במקום מעצרו. נקבע, כי תנאי מעצר הבית של העורר הורחבו באופן ניכר, אף שעל פי שבתסקירי המבחן האחרונים שהוגשו לבית המשפט לא חל שינוי של ממש ברמת הסיכון הנשקפת ממנו. מן התסקירים אף עולה, כנאמר, כי הבקשות החוזרות ונשנות מצד העורר משקפות דפוסים מניפולטיביים, ומבטאות קושי של העורר להכיר בעובדת מעצרו. בית המשפט נמנע מדיון בטענות השונות שהועלו לעניין כרסום שחל בראיות התביעה, וקבע כי בהיעדר שינוי נסיבות ובהיעדר הצדקה עניינית להרחבת ההקלות, אין מקום להיענות לבקשה.

ה.

בערר - שנכתב בידי העורר עצמו - נטען, בין היתר, כי לא הפר את האמון שניתן בו על ידי בית המשפט, ועמד בקפדנות בכל תנאי המעצר שהוצבו בפניו עד עתה; כי המגבלות הקיימות - איזוק אלקטרוני, פיקוח ערבים והפקדת מזומן - מספקות מענה מקיף והולם למסוכנות, ככל שנשקפת כזו מן העורר; כי נוכח הימשכות ההליכים בעניינו והיעדר אופק לסיומם, יש לאפשר לו לתרום לפרנסתו באמצעות הרחבת ימי העבודה, ולאפשר לו ליטול חלק פעיל בגידול בנותיו (תאומות בנות ארבע שלאחת מהן נכות בידה). העורר מדגיש כי בקשותיו מנומקות בטעמים ענייניים, וקובל כנגד תסקירי המבחן, המייחסים לו מניעים פסולים. עוד מעלה העורר טענות רבות לעניין כרסום מהותי שחל בראיות נגדו, בעקבות ההתפתחויות בשמיעת התיק.

ו.

בדיון מיקד עו"ד משה, בשם העורר, את הטענות והמשאלות וצימצם אותן לשלוש. ראשית, נוכח צפי להתמשכות ארוכה של המשפט וקיום כל ההחלטות עד הנה, ראוי כנטען לאפשר לעורר לצאת לעבודה בכל ימות השבוע (בבקשה הכתובה דובר בארבעה ימים). שנית - נתבקש - בהסתייעות במכתב הפסיכיאטר המטפל - אישור לטיפול במרפאת הרופא בירושלים (מעצר הבית הוא בראשון לציון). שלישית, בנות העורר דרות בירושלים ונטען כי אין סיבה שלא לאפשר לו לבקרן שם, נוכח קשיים להביאן אליו לראשון לציון, והרי אין אף אחת מן המתלוננות גרה בירושלים; זאת, כשהעורר מלווה במפקחים, ועל כן אין סיכוי שיפגע באיש. העורר התחייב גם להודיע לפרקליטות על כל יציאה שבעה ימים מראש.

ז.

באת כוח המדינה טענה כי המדובר בכתב אישום חמור, וכבר ניתנו הקלות רבות לעורר. בנות העורר יכולות להגיע אליו, ואי אפשר להעביר את הסיכון שבו לפתח הציבור. באשר לעבודה, די בתעסוקה של פעמיים בשבוע, ואין צורך חיוני להרחיב הקלה שלדעת הפרקליטות לא צריכה היתה להינתן. לעניין הפסיכיאטר, התסקיר מציין כי אין הטיפול רלבנטי למסוכנות, ומכל מקום יכול הפסיכיאטר לבוא אל העורר.

הכרעה

ח.

ראשית עלי לציין, כי מקום שקבע המחוקק בסעיף 52(א) לחוק המעצרים אפשרות לעיון חוזר "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה", יש להחזיקו כמי שנתכוון לאשר אמר. הפסיקה נדרשה לכך לא אחת, וגם אם ישנם מרחב פרשני וגמישות, על פי נסיבות (ראו בש"פ 6845/07 קוסטריקין נ' מדינת ישראל , בש"פ 2254/08 ברקו נ' מדינת ישראל , בש"פ 3477/08 אוחנה נ' מדינת ישראל

(לא פורסמו) והאסמכתאות דשם). בעניינו של העורר עצמו ניתנה ביום 5.9.07 החלטה (בש"פ 7324/07 אשד נ' מדינת ישראל , לא פורסמה), בה נאמר מפי השופט אלון:

"על מנת שיוכל העורר לבוא בשערי ה'עיון מחדש' בהחלטת מעצר (לפי סעיף 52...)

נדרשות לכך נסיבות חדשות או עובדות שנתחדשו מאז ניתנה אותה ההחלטה...

בקשה לעיון מחדש בהחלטת מעצר איננה דיון חוזר בהליכי בקשת המעצר מעיקרא או בחינה מחודשת של הגיונן ותוקפן של ההחלטות שניתנו בגידרה. לא לעניין בחינת הראיות לכאורה וגם לא לעניין עילות המעצר או לעצם היתכנותן של חלופות מעצר.

הליך העיון מחדש נועד למקרים בהם נתחדשו עובדות או נסיבות שלא היו קיימות בעת הדיון בהליכי המעצר".

ט.ריבוי מופרז של הליכי עיון מחדש במקרים שאין להם הצדקה מטיל עומס על בתי המשפט, שאינם יכולים להידרש באותה עת לתיקים אחרים.

י.חוששני כי במקרה דנא מפריז העורר בבקשות לעיון מחדש, בטרם חלף זמן של ממש ובאין כל שינוי נסיבות או עובדות חדשות. כך למשל, ההחלטה לעניין יציאה חלקית לעבודה ניתנה ביום 18.6.09, ולא חלפו שבועות בודדים והוגשה בקשה להרחבה, שנדונה ב-19.7.09 וההחלטה בה היא נשוא ענייננו. החלטה בענין הטיפול הפסיכיאטרי ניתנה ב-8.7.09, והנה שבה והוגשה סמוך לאחר מכן. איני רואה לעת הזאת הצדקה שבדין, על פי סעיף 52, להידרש לאלה.

י"א. אשר לביקור אצל הבנות, תסקיר שירות המבחן מיום 17.6.09 ובעקבותיו החלטת השופטת קרת-מאיר מיום 20.7.09 ראו בבקשה, כדברי בית המשפט המחוזי "תכנית בלתי מוגדרת אשר כרוכה בשהיה מחוץ לבית יום שלם במקומות שונים. תכנית זו חסרה גבולות אשר נדרשים במצבו של המבקש, הפיקוח איננו הדוק וקיים סיכון להתנהגות בעייתית... אין כל מניעה כי הבנות יגיעו לבקר את המבקש במקום בו הוא שוהה במעצר הבית". ועם זאת, מתוך רצון לבדוק ככל הניתן את טובת הילדות – טובתן שלהן – ואת האפשרויות לגביה, יוכל העורר לבוא בדברים עם שירות המבחן ולהציע דבר מוגדר דבור על אופניו, ושירות המבחן יחוה דעתו בפני בית המשפט, ככל שהמדובר בהן. שוב, רואה אני זאת במשקפי בדיקתה של טובת הילדות , מבלי שאביע דעה לגוף הדברים, שכן ככל שהמדובר בעורר, אין לפנינו עובדות או נסיבות חדשות, וגם זמן של ממש לא חלף.

י"ב.

בנתון לאמור בפסקה י"א, איני נעתר לערר.