בש"פ 1246/08 מדינת ישראל נ. אילן אשד

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי בשלהי שנת 2006 ותחילת שנת 2007, התקשר המשיב לנשים אשר תרו אחר עבודה, ובשיחות טלפון שקיים עמן הציג את עצמו כפסיכולוגית המטפלת בבחור אוטיסט. בפני אותן נשים טען המשיב כי אותו אוטיסט ( הוא עצמו ) נעדר יכולת ליצור קשר עם נשים וסובל מאין אונות, ומפגשו עם נשים עשוי לסייע לו להתגבר על עכבותיו. לטענת המבקשת, הוליך המשיב בדרך זו שולל מספר ניכר של נשים, ובמפגשיו עמן הוא ביצע בהן עבירות מין – אינוס, ניסיון למעשה סדום ומעשים מגונים.

כתב האישום הוגש לבית משפט המחוזי בחודש מרץ 2007, והמדינה עתרה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. במהלך הדיון באותה בקשה לא היתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, באשר אלו התבססו על הודעות מפורטות שמסרו המתלוננות, פלטי טלפון של שיחות שקיים המשיב עם קורבנותיו, וכן שיחה מוקלטת עם תחקירנית של אחת מתוכניות הטלוויזיה. במצב זה המסקנה הנוספת אשר התבקשה היתה כי נגד המשיב קמה עילת מעצר, וחרף זאת סבר בית המשפט המחוזי כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

ערר שהגישה המדינה על אותה החלטה, התקבל, ובעקבות כך נעצר המשיב עד תום ההליכים. בחודש דצמבר 2007 נעתר בית משפט זה לבקשת המדינה, והאריך את מעצרו של המשיב על פי הסמכות הנתונה לו מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. עתה, משחלפו 90 ימים מאז, שבה המדינה ועותרת להארכת מעצרו של המשיב.

בקשה זו, כמו רבות דוגמתה, מציבה בפני בית המשפט את הצורך להכריע בין זכות היסוד של הנאשם לחרות, לבין הצורך להגן על הציבור מפני הסכנה הנשקפת ממנו. אותה סכנה גלומה במעשים שיוחסו למשיב, והיא נובעת גם מהאמור בתסקיריו של שירות המבחן. עם זאת, קבעה ההלכה הפסוקה לא אחת, שכאשר משפטו של נאשם הנתון במעצר מתמשך במידה לא סבירה, הולך וגובר משקלה של זכותו להתהלך חופשי. השקפה זו מעוגנת גם בהוראתו של סעיף 61 לחוק המעצרים, בו גילה המחוקק את דעתו כי יש לשאוף לסיים את משפטו של נאשם תוך 9 חודשים מיום הגשתו של כתב האישום. אכן, לא אחת מתקשים בתי המשפט לעמוד בסד זמנים זה אותו קבע המחוקק. לעתים סיבת הדבר בעומס הרובץ על בתי המשפט, ובמיוחד על הרכבים הדנים בפשעים חמורים, ולעתים מקור השהוי בבקשות של סנגורים לארכה כדי ללמוד את הראיות, במיוחד כאשר מדובר בתיקים רחבי היקף מן הסוג המונח בפני. במקרה הנוכחי נדמה כי להתמשכות ההליכים תרם שילוב של אותם גורמים, והתוצאה היא שכיום מצוי משפטו של המשיב בראשיתו בלבד, וספק בעיני אם ניתן יהיה לסיימו בתקופת המעצר לה עותרת המדינה.

לפיכך, ואף שהחלטתי להיענות לבקשת המדינה מחמת מסוכנותו של המשיב, סבורני כי על בית המשפט המחוזי לעשות מאמץ כדי לקבוע מועדי דיון נוספים במהלך החודשים הקרובים. אם הדבר לא יעלה בידו, נראה כי לא יהא מנוס מלשוב ולדון בשאלת המשך מעצרו של המשיב.

מעצרו של המשיב מוארך אפוא ב-90 ימים, החל מיום 23.2.08, או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח. 1023/07 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הכל לפי המוקדם.