בש"פ 6261/03 מדינת ישראל נ. חמיס קונדוס

1.בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן- חוק המעצרים), להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 17/07/03 או עד מתן פסק דין בת"פ 1230/02 בבית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם.

2.המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת, בעבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי- לפי סעיף 7(א)(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג – 1973 (להלן- הפקודה), עבירה של סחר בסם מסוכן- לפי סעיפים 13 +19א' לפקודה וכן קשירת קשר לביצוע פשע- לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

על- פי עובדות כתב האישום, החל ממועד שאינו ידוע למאשימה,קודם לשעה 14:05 של יום 26/09/02, החזיק אדם בשם מוחמד פתאלי (להלן- מוחמד), בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל 96.6 ק"ג (להלן- הסם), אשר היה ארוז בארבעה תיקים. ארבעת התיקים שהכילו את הסם הוחזקו במקום בצפון הארץ (להלן- מקום המחבוא). עובר ליום 05/10/02 , קשרו המשיב יחד עם שני נאשמים אחרים (להלן- הנאשמים),קשר בינם לבין עצמם ובינם לבין מוחמד, לבצע עסקה בסם האמור לעיל. לשם ביצועה, הגיע המשיב יחד עם אחד הנאשמים לעכו, למקום מגוריו של הנאשם השני, באמצעות רכבו של המשיב, מסוג מיצובישי מגנום (להלן- הרכב), שם פגשו את הנאשם השני ויחד נסעו לפגוש את מוחמד. מוחמד הגיע באמצעות רכב זהה לזה של המשיב ועמו שני ילדים כבני 6 – 7 שנים. במקום המפגש הצטרף המשיב לרכבו של מוחמד ואילו שני הנאשמים האחרים נסעו ברכבו של המשיב. שני כלי הרכב הגיעו למחבוא בסמוך לשעה 11:45. בהיותם בקרבת המחבוא ירדו הארבעה מהרכבים והמשיב ניגש למחבוא והתבונן בשני תיקים , אחר כך חזר אל מוחמד , אשר חזרו יחדיו אל המחבוא, שם נטל המשיב את אחד התיקים והציגו בפני מוחמד. בשלב זה פשטו שוטרי מפלג הסמים, אשר ארבו להם ועצרו את מוחמד ואת המשיב.הנאשמים האחרים נמלטו וכוח משטרה אחר פתח במצוד אחריהם. לאחר מרדף, שניהלו השוטרים, נלכדו שני הנאשמים האחרים.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת, בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 24/11/02, לאור הסכמת בא- כוח המשיב, הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ' ממן) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו אך יחד עם זאת נקבע כי בא- כוח המשיב , יהיה רשאי בעתיד לעורר את שאלת המעצר ללא צורך בנימוקים שעניינם שינוי נסיבות.

4.בא- כוח המבקשת טען כי מדובר במקרה דנן בהארכה ראשונה, מדובר בכמות גדולה של סם, 96 ק"ג חשיש. עוד טען בא- כוח המבקשת כי המשפט מתנהל בצורה סבירה ביותר, ונמצא בשלהי פרשת התביעה וכי נותרו שלושה עדים בלבד, מתוכם שני תצפיתנים ולכך נקבעו שתי ישיבות: האחת ביום 21/09/03 והשניה ביום 22/10/03. נוסף על כך, טען בא-כוח המבקשת כי המשיב הינו בעל עבר פלילי, הכולל עבירות פריצה, הריגה, אחזקת רכוש גנוב ועבירות סמים.

בא-כוח המשיב טען, לעומתו, כי הסכים בתחילה למעצרו של המשיב עד תום בירור דינו מבלי לקיים דיון לגופו, עוד טען כי המצוקה בבתי המשפט אינה עילה להארכת מעצרו של המשיב. שמיעת התיק נדחתה לחודשים ספטמבר ואוקטובר, כך שלפי הצפי פרשת ההגנה תחל רק בחודש נובמבר, ועל כן תידרש מצד המבקשת הארכת מעצר נוספת, דבר שאינו סביר. נוסף על כך, טען בא-כוח המשיב, כי לגבי עברו הפלילי של המשיב, הרי שמדובר בעבירות שבוצעו בשנת 86- 88, מדובר בהחזקת סם מסוג קאנבוס, הפריצה לבניין היתה בשנת 85, לגבר עבירת ההריגה שבוצעה בשנת 88, מדובר בסכסוך על ענייני כבוד, אשר הסתיים בסוף בעסקת טיעון, ומאז ביצע רק עבירה של אחזקת נכס גנוב, כך שאין לראות במשיב כמסוכן לציבור.

6.הנני סבור, שבנסיבות העניין אין מקום להיענות לבקשת המדינה ובשל כך יש להורות על שחרור המשיב לחלופת מעצר.

השאלה הניצבת לפני כיום היא האם במערכת האיזונים שעלי לבחון יש להעדיף את השמירה על שלום הציבור ובטחונו והגנה על תקינות ההליך השיפוטי לבין שיקולי הגנה על חירותו האישית של המשיב והצורך להבטיח מפני פגיעה בערך זה אלא מקום שמדובר באינטרס חיוני ובעל משקל מכריע (ראה בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נעים נסראלדין , (טרם פורסם), זאת לאור סעיף 61 לחוק המעצרים המתיר לבית המשפט סמכות להאריך מעצר נאשמים רק במקרים חריגים ויש לשאוף לכך כי הנדיר ישאר נדיר ולא יהפוך לתדיר.

במקרה שלפני מואשם המשיב בעבירות סמים, שלכל הדעות הינן חמורות ביותר, הן מעידות על מסוכנות רבה ומטבען אף מקימות חשש לא מבוטל להמלטות מאימת הדין.

אולם בין לבין, חלפו 9 חודשים מאז הוחלט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו ובשל נסיבות אלה ואחרות, משפטו טרם נסתיים ונראה כי יידרש עוד זמן רב להשלמתו בשים לב לאופי האישום ולמספר העדים שיידרש להעיד.

בית המשפט המחוזי קבע שני מועדים רחוקים להמשך שמיעת עדי התביעה: האחד, ליום 12/09/03 והשני ליום 22/10/03, כאשר כל ישיבה יועדה לחצי יום בלבד, ולכך יש להוסיף גם את פרשת ההגנה, שתחייב קביעת מועדים נוספים, דבר אשר יגרום לכך כי המשפט לא יסתיים במהלך ההארכה המבוקשת בבקשה שבפני.

יוצא אפוא כי לאור התמשכות ההליך עד כה, ולאור ההערכה הקיימת ביחס לזמן שיידרש לסיומו, אינני רואה מנוס מן המסקנה כי מאזן השיקולים נוטה לצד שחרורו של המשיב. (ראה בש"פ 10697/02 מדינת ישראל נ' יעקב ישייב ואח' , תק- על 2002(4), 883).

לנוכח האמור לעיל, אני מחליט להאריך את מעצרו של המשיב ב- 90 ימים נוספים, אולם הוא יוכל להשתחרר גם לפני מועד זה אם ימלא אחר התנאים, אשר יקבע בית המשפט המחוזי בעניין חלופת מעצר. התיק מוחזר בזה לבית המשפט המחוזי על- מנת לדון בעניין חלופת המעצר.