בש"פ 8648/06 מדינת ישראל נ. פלוני

א.בקשה להארכת מעצר בתשעים יום מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 כדלקמן: משיבים 1 - 6 החל מיום 3.11.06 ומשיב 7 החל מיום 9.11.06, או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1016/06 בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו, לפי המוקדם.

ב.(1) ביום 3.2.06 הוגש כתב אישום כנגד משיבים 1 - 6 בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, הכולל שלושה אישומים (תפ"ח 1016/06). ביום 9.2.06 תוקן כתב האישום ומשיב 7 צורף כנאשם. ביום 27.6.06 תוקן כתב האישום בשנית וצורף נאשם נוסף. כתב האישום המתוקן מייחס למשיבים אירועים של סחר בבני אדם למטרות זנות ועבירות קשורות: סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, החזקת מקום לשם זנות, סרסרות למעשי זנות, כליאת שווא, קשירת קשר לביצוע פשע – עבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן החוק), וכן הלנה, העסקה והסעה שלא כדין – עבירה לפי סעיף 12א(א) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. למשיבים 1, 4, 6, ו - 7 יוחסה גם עבירה של שיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק. למשיב 5 מייחס כתב האישום גם מעשה מגונה בנסיבות אינוס – עבירות לפי סעיף 348(א) ו - 345(א)(4) לחוק, ואילו למשיב 3 מיוחסות עבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

(2) באישום הראשון נטען, כי בסמוך לחודש אוקטובר 2005 קשרו משיבים 1 - 5 קשר לסחור בנשים, להביאן לעיסוק בזנות, לסרסרן, לכלאן, להחזיק מקום לשם זנות, להלינן ולהעסיקן שלא כדין. במסגרת הקשר הועברה לידי משיב 2 אזרחית אוזבקיסטן (להלן המתלוננת) שהוברחה לישראל דרך גבול מצרים. משיב 2 העביר, כנטען, את המתלוננת לדירה בתל אביב ויחד עם מעורב אחר בפרשה, הקרוי סשה (להלן סשה), הודיע לה ולנשים אחרות כי עליהן לעסוק בזנות על מנת להחזיר את "החוב" הנוגע לרכישתן, וכי נאסר עליהן לצאת לרחוב. מאוחר יותר העביר משיב 2 את המתלוננת והאחרות למכון ליווי בתל אביב, שם הורו להן משיב 1 וסשה - כנטען - להתפשט על מנת לבחון את גופן. נטען, כי בחודשים אוקטובר-דצמבר 2005 העסיקו משיבים 1- 5 את המתלוננת והאחרות בזנות, מבלי ששולם להן דבר מהאתנן שנתקבל עבור שירותיהן. כנטען, במהלך התקופה האמורה כלא משיב 5 על דעת משיבים 1 - 4 את המתלוננת בדירה הסמוכה למכון, לן במקום על מנת לוודא שלא תברח והסיע אותה ואת האחרות למכון. עוד נטען, כי במהלך תקופה זו נכחו המשיבים במכון, ווידאו כי המתלוננת עובדת ללא הפסקה, וגם לאחר שדיממה באיבר מינה וביקשה שלא לעבוד הורו לה להמשיך. על דעת משיבים 1 - 5, כך נטען, הוזמן מומחה למקומות מסתור לצורך בניית מחילות שתכליתן למנוע את לכידת המתלוננת והאחרות, ששהו בארץ באופן בלתי חוקי. כמתואר בכתב האישום, על דעתם הוצבו שומרים בסמוך למכון שתפקידם להתריע מפני שוטרים, פותחה שיטה למילוט המתלוננת והאחרות למחילות המסתור שנבנו, והן אף אולצו לתרגל שיטה זו.

האישום השני מגולל פרשה דומה, בה היו מעורבים משיבים 1, 4, 5, 6, 7 והנאשם הנוסף. פרטי אישום זה, שהמתלוננת בו היא אזרחית אוקראינה שהוברחה דרך גבול מצרים, דומים בעיקרם לאלה המפורטים באישום זה. כן נטען באישום זה, כי מעת לעת תקף משיב 5 את המתלוננת לשם גירוי וביזוי מיני: נגע בישבנה ובשדיה והציע לה לקיים עימו יחסי מין בנצלו את היותה במצב המונע הסכמה חופשית, וחרף תחינותיה שיחדול מכך.

לפי הנטען באישום השלישי, שיוחס למשיב 3, ביום 18.1.06 פשטה המשטרה על מכון ליווי ברחוב תושיה 9 בתל אביב. עם כניסת המשטרה עוכבו מספר אנשים וביניהם משיב 3 והוצב שוטר שישמור עליהם. נטען, כי בניגוד להוראות השוטר שוחח משיב 3 עם מעוכב אחר ולא חדל גם לאחר שהוזהר שייעצר אם לא יעשה כן. עוד נטען, כי משיב 3 איים על השוטר באומרו "תראה מה יהיה לך, אני אטפל בך".

ביום 9.2.06 הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים (ב"ש 90435/06).

ג.(1) ביום 12.3.06 ניתנה החלטה מפורטת ומנומקת בבית המשפט המחוזי (השופט ד' רוזן). ראשית עמד בית המשפט על החומרה שבמעשים המיוחסים למשיבים ועל המסוכנות הנשקפת ממעשים אלה. לאחר שניתח את חומר הראיות הגיע בית המשפט לכלל מסקנה, כי "התשתית הראייתית שנפרשה בהרחבה לעיל, מלמדת כי נתגבשו ראיות לכאורה כנגד כל אחד מן המשיבים ... קיים סיכוי סביר שהראיות הקיימות נגד המשיבים לאחר שיעברו את 'כור ההיתוך' של ההליך הפלילי, יהיה בכוחן להוכיח את אשמתם". נקבע, כי משאלה פני הדברים עילת המעצר עולה מאליה. כן עמד בית המשפט על עוצמתן של הראיות: נקבע, כי נוכח בעייתיות מסוימת בעדותן של המתלוננות – עוצמת הראיות לעבירות סחר בבני אדם לעיסוק בזנות אינה גבוהה, אולם בשאר העבירות – עצמת הראיות לכאורה נתונה ובלתי מעורערת. נוכח קביעה זו ונוכח עברם הפלילי הנקי של המשיבים, הורה בית המשפט על קבלת תסקיר מעצר בעניינם.

(2) נוכח האמור בתסקירי שירות המבחן, הורה בית המשפט, בהחלטה מיום 11.4.06, על שחרורם של משיבים 1, 3 ו - 5 למעצר בית מלא. מעצרם של משיבים 2, 4 ו - 7 הוארך עד להחלטה אחרת ואילו הדיון בעניינו של משיב 6 נדחה.

(3) המבקשת הגישה ערר על ההחלטה בדבר שחרורם של משיבים 1, 3, ו - 5 (בש"פ 3234/06

מדינת ישראל נ' ברכמן ). בהחלטה מיום 1.5.06 (השופטת ארבל) התקבל הערר. נקבע, כי "המשיבים, כך מצטייר לכאורה מכתב האישום, נוטלים חלק באחת התופעות הנקלות והבזויות ביותר שמצאו לדאבון הלב את דרכן לישראל ... מדובר בעבירות שלובות אשר יחדיו יצרו בישראל תופעה כעורה של עבדות מודרנית ... חיובה של חברה הרואה עצמה כחברה הומנית, המדריכה עצמה בערך כבוד האדם לנקוט בכל אמצעי שברשותה להיאבק בתופעה זו ... חובתם של בתי המשפט למלא חלקם במאבק זה". לפיכך נקבע, כי מכלול העבירות המיוחסות למשיבים, גם בלא עבירת הסחר, מעיד על מסוכנותם ומצדיק את הותרתם במעצר, וכי לא ניתן להפיג מסוכנות זו על ידי שחרור בתנאים.

(4) ביום 14.5.06 הוארך, בהסכמה, מעצרו של משיב 4 עד תום ההליכים. ביום 7.6.06 הוארך, בהסכמה, מעצרו של משיב 6 עד תום ההליכים, וביום 12.7.06 הוארך מעצרו של משיב 2, אף הוא בהסכמה.

(5) ביום 24.5.06 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של משיב 7 למעצר בית מלא. ערר שהוגש על החלטה זו (בש"פ 4414/06 מדינת ישראל נ' בן יעקב ) התקבל, וביום 28.5.06 הורה השופט - כתארו אז - ריבלין על מעצרו עד תום ההליכים.

ד.בבקשה נמסר, כי ביום 5.7.06 הורשעו משיבים 4 ו- 7, על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בתיק אחר שהתנהל נגדם (תפ"ח 1034/06), בעבירות דומות לעבירות הנטענות בכתב האישום נשוא הבקשה דנא. משיב 4 הורשע בעבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, סרסרות למעשי זנות, סחיטה באיומים ואינוס. ביום 16.10.06 נגזרו עליו עשר שנות מאסר בפועל. משיב 7 הורשע בעבירות של סרסרות למעשי זנות והחזקת מקום לשם זנות ונגזרו עליו חמישה עשר חודשי מאסר בפועל. כן נמסר, כי ביום 26.9.06 הורשע משיב 2, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בתיק אחר שהתנהל נגדו (תפ"ח 1035/06), בעבירות של החזקת מקום לשם זנות, סרסרות למעשי זנות והלנה, העסקה והסעה שלא כדין.

ה.אשר לקצב ניהול המשפט; בבקשה נמסר, כי מספר ישיבות נדחו לבקשת באי כוחם של המשיבים לצורך הסדרת הייצוג ולימוד החומר. בישיבה ביום 4.4.06 כפרו המשיבים בכתב האישום. ביום 8.5.06 נקבעו ארבעה מועדי ישיבות לימים 7.1.07, 8.1.07, 14.1.07 ו - 16.1.07. ביום 12.7.06 דחה בית המשפט המחוזי בקשה להקדים את שמיעת עדותן של המתלוננות. בישיבת תזכורת ביום 17.9.06 מסרו הצדדים כי מתנהל ביניהם משא ומתן. משכך הוחלט, כי מועדי הישיבות שנקבעו יעמדו בעינם.

ו.בבקשה נטען, כי המעשים המיוחסים למשיבים מעידים על מסוכנותם לציבור. כן נטען, כי נוכח העונש הצפוי להם אם יורשעו, קיים חשש להימלטות מאימת הדין. לטענת המבקשת, אין ניתן להבטיח את שלום הציבור באמצעות חלופת מעצר. לפיכך, וחרף העובדה כי שמיעת הראיות במשפטם טרם החלה, יש להורות על המשך מעצרם .

ז.(1) בדיון חזר בא כוח המדינה בפירוט על הטענה בדבר מסוכנותם של המשיבים, שכל אחד מהם, כך נטען, היווה חלק מ'שרשרת הסחר'. בהקשר זה הפנה להחלטתו של השופט - כתארו אז - מ' חשין בבש"פ 8077/01 שרייפר נ' מדינת ישראל (לא פורסם). עוד נטען, כי בענייננו אין מקום להבחנה בין המשיבים נוכח חלקו של כל אחד מהם בפרשה. לדבריו, קצב ניהול המשפט נבע מאילוצי היומן של בית המשפט המחוזי ומבקשות הסנגורים.

(2) בא כוחם של משיבים 1 ו - 7, עו"ד כהן, טען כי המשיבים נעצרו עד לתום ההליכים חרף העובדה כי לא נקבע, שקיימות ראיות לכאורה לעניין הסחר. בהקשר זה נטען, כי המתלוננות לא נקבו בשמו של מי מהמשיבים כ'סוחר'. לדבריו, עסקינן בהחלטת מעצר תקדימית, שכן לפי הפסיקה הקודמת לא נהגו לעצור בגין העבירות הנלוות לעבירות הסחר. אשר להתמשכות המשפט צוין, כי נוכח ההארכה המבוקשת, ישהו המשיבים במעצר מבלי שיעיד ולוא גם עד אחד במשפטם. אשר לשיבוש נטען, כי לא היה שיבוש וכי ממילא שוהות המתלוננות במקום סגור. אשר לשולחיו נטען כי משיב 1 נעדר עבר פלילי ועומד לדין רק בתיק דנן; כי משיב 7 הפסיק לעבוד במכון שנה לפני מעצרו, וכי הוא נידון ל- 15 חודשי מאסר בתיק אחר וריצה כמעט 2/3 מתקופת מאסרו.

(3) עו"ד שי, בא כוחו של משיב 3 טען כי המדינה מנסה למצוא דרך חדשה להרשעת נאשמים בעבירות סחר – למעשה, כל מי שבא במגע עם המתלוננת שותף לסחר. אשר למרשו טען כי הוא נעדר עבר פלילי וכי הוא תואר על ידי המתלוננות כ"מאבטח שעבד במקום".

(4) בא כוחם של משיבים 5 ו-6, עו"ד גורדון, טען כי קיימות בעיות רבות בחומר הראיות בתיק. לטענתו, אף אם העבירות הסובבות את עבירת הסחר מהוות עילה למעצר עד תום ההליכים, אין מקום למעצר לפי סעיף 62 קרי מעבר לתשעה חודשים. לדבריו, כנטען שהו מרשיו בדירה ולא במכון; כי משיב 6 עזב את המקום זמן ניכר טרם מעצרו וכי הוא משולל עבר פלילי.

(5) משיבים 2 ו- 4 נתנו את הסכמתם להארכת המעצר המבוקשת.

(6) בא כוח המדינה, עו"ד וסטרמן, השיב כי קיימת עילת מעצר בעניינם של המשיבים גם בהנחה כי לא קיימות ראיות לכאורה בעבירות הסחר. כן טען, כי לשיטתו ראוי להורות לבית המשפט המחוזי לקבוע דיונים נוספים בתיק.

ח.(1) זמן קצר לאחר הדיון הודיעוני באי כוח המשיבים כי ישיבות ההוכחות שהיו קבועות בתיק לחודש ינואר 2007 – בוטלו מבלי שנקבעו מועדים חדשים, וכי נקבעה ישיבת תזכורת ליום 6.12.06. בתגובת המבקשת נמסר, כי הוגשה בקשה להקדים את ישיבת התזכורת. כן נטען, כי גם במצב דברים זה אין להורות על שחרורם של המשיבים, שכן אין זה ראוי כי "בעיית העומס המוטל על בתי המשפט תמצא את פתרונה באמצעות חשיפת הציבור לסיכונים הטמונים בשחרורם של המשיבים". בהחלטת ההרכב מיום 12.11.06 נדחתה הבקשה להקדים את מועד ישיבת התזכורת, כיוון "שבלאו הכי אין ביומננו מועדים מוקדמים לשמיעת התיק לגופו". בהחלטה מיום 16.11.06 הוריתי כי הנושא יועבר בדחיפות לנשיא בית המשפט המחוזי לצורך קבלת התייחסותו לאפשרות לפיה יועבר התיק להרכב אחֵר כך שדיוני ההוכחות יחלו משמעותית בזמן הקרוב.

(2) מתשובת נשיא בית המשפט המחוזי עולה, כי נעשתה פנייה להרכב הדן בעניינם של המשיבים לצורך קבלת תגובתו. בתגובת ראש ההרכב (השופט ש' טימן) נמסר, כי ביטול הדיונים בעניינם של המשיבים נעשה כחלק משינויים משמעותיים בסדר שמיעת תיקים שונים על-ידי ההרכב, נוכח קיומם של תיקים "ותיקים" יותר ושל תיקים "רגישים" יותר.

ט.למותר יהיה להכביר מלים בדבר מסוכנותם של המשיבים ובדבר חומרת המעשים המיוחסים להם. אין בידי לקבל את טענת הסנגורים, לפיה כיוון שקיומן של ראיות לכאורה בעבירת הסחר המיוחסת למשיבים לא הוכח, לא היה מקום להורות על מעצרם מלכתחילה. לדידי, די בקביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה "לעניין יתר העבירות, וביניהן עבירת קשירת קשר לביצוע פשע, עבירת הסרסרות למעשי זנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, החזקת מקום לשם זנות ועוד - עצמת הראיות לכאורה נתונה ובלתי מעורערת" (החלטת השופט רוזן בב"ש 90435/06) כדי לקבוע כי בעניינם של המשיבים קמה עילת המסוכנות: "עבירות החזקת מקום לזנות וסרסרות למעשי זנות עשויות להוות, בנסיבות מסוימות, עילה למעצר נאשם גם כשהן עומדות לעצמן בשל מסוכנות לשלום הציבור. הדבר תלוי בטיבן של העבירות ובעוצמתן" (בש"פ 2878/03 גורדון נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); וראו גם בש"פ 4137/03 רשיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט - כתארו אז - מצא); בש"פ 7544/03 רחימוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת - כתארה אז - ביניש)). בנדוננו נטען, כי המשיבים ניהלו שני מכוני ליווי, היו אמונים על הובלת המתלוננות ועל כליאתן. לכך מתווספת העובדה, כי כנטען בכתב האישום נעשתה הפעלת המכונים בתחכום ותוך יצירת שיטות התחמקות מרשויות אכיפת החוק. בנסיבות המתוארות, מצטרף אני לדברי השופטת ארבל בבש"פ 3234/06 הנזכר (בעניינם של משיבים 1, 3, 5) שצוטטו לעיל, וכן לאמירתה כי "מכלול העבירות המיוחסות למשיבים גם בלא עבירת הסחר מצדיק את הותרתם במעצר"; ועוד מצטרף אני לדברי השופט (כתארו אז) ריבלין בבש"פ 4414/06 (בעניינו של משיב 7) לפיהם "מי שנוטל חלק במעשים מסוג זה מגלה רמת מסוכנות המפחיתה עד למאוד את האפשרות להמיר את המעצר בחלופה אחרת". אילו התנהל משפטם של המשיבים, לא הייתי מהסס לאשר המשך מעצרם. ברם, צריכים אנו לשאול את עצמנו, כעולה מן הדין בסעיפים 62-61 לחוק המעצרים, האם יש בזמן שחלף ממעצרם של המשיבים – שחלף על פני צומת תשעת החודשים בו מתחייבת מכוח הדין בקרה על-ידי בית משפט זה – ובעובדה כי טרם הוחל בשמיעת משפטם כלל, כדי לשנות מן הקביעות האמורות?

י.אך למותר להזכיר, כי בית המשפט הדן בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בוחן את נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם לחירות מזה, לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור ואת ניהולו התקין של ההליך מזה. חלוף הזמן וקצב ניהול המשפט הם גורמים משמעותיים, העשויים להביא להסטתה של נקודת האיזון בין האינטרסים הנזכרים (בש"פ 3328/05 מדינת ישראל נ' פינטו (לא פורסם); בש"פ 6489/05 מדינת ישראל נ' ספיר (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי (לא פורסם) (השופטת ארבל)). פעמים שבית המשפט רואה עצמו נאלץ לאשר המשך מעצר גם בהיעדר דיונים משפטיים בהארכה המבוקשת; מקרים כאלה אינם שיגרה, אך צריכים להיות טעמים טובים בגדרי העילות למעצר, כגון מסוכנות וחשש להימלטות, כדי להמשיך בתנאים כאלה. ותדיר על בית המשפט לשוות לנגד עיניו גם את הוראת המחוקק בדבר חיפוש חלופה, לפי סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים.

י"א. (1) כזכור, כתב האישום הוגש ביום 3.2.06. ממועד זה לא נערך ולו דיון הוכחות אחד. כאמור לעיל, אף הניסיונות לקבוע דיונים לתקופת ההארכה המבוקשת לא צלחו עד כה, וככל הנראה לא יידון עניינם של המשיבים בשלושת החודשים. הדברים נאמרים עובדתית, ואינם נאמרים כביקורת על ההרכב הדן, שכעולה מדבריו של ראש ההרכב, בו פירט תיקים מורכבים שבאחריות ההרכב, הוא עמוס לעייפה (דבר שהוא ממילא בידיעה שיפוטית). אך משבוטלו ארבעת מועדי ינואר 2007, ותזכורת קבועה ל-6.12.06, הדעת נותנת שהסיכוי לקביעת מועדים בהארכה הנוכחית, המסתיימת בראשית פברואר, הוא קלוש. מהמקובץ עולה, כי אם איעתר לבקשה, ישהו המשיבים במעצר שנה שלמה ויותר מבלי שהחלו ההוכחות במשפטם, וכי הגורם המרכזי לכך הוא העומס המוטל על בית המשפט המחוזי. מבלי להקל ראש חלילה בעומס המוטל על בתי המשפט בכלל ועל בתי המשפט המחוזיים בפרט, חוששני, כי קשה להלום מצב דברים זה. אכן, חלוף הזמן וקצב התמשכות המשפט אינם חזות הכל; אחזור ואומר ולא אכחד: לו הייתי משתכנע כי בתקופת המעצר המבוקשת, עתיד משפטם של המשיבים להתקדם בצורה משמעותית, הייתי נעתר לבקשת המדינה. אולם כפי שפורט, הדעת נותנת שהמשפט לא יחל בתקופת ההארכה המבוקשת.

(2) דומה, כי מקרה זה עשוי – בנסיבות ותוך תנאים מחמירים מתאימים – לבוא בקהלם של המקרים, בהם שוחררו נאשמים חרף חומרת המעשים והעבירות שיוחסו להם: במקרה אחד שוחררו שני נאשמים שהואשמו בהריגה. משפטם התארך כיוון שבית המשפט המחוזי "בשל העומס הרובץ עליו, התקשה להקצות לשמיעתו של משפט זה את הזמן הדרוש לכך" (בש"פ 3669/97 מדינת ישראל נ' אבו אחמד (לא פורסם) (השופט - כתארו אז - מצא)). במקרה אחר שוחררו שני נאשמים ברצח. באותו מקרה צוין כי את העיכוב במשפטם "יש לזקוף לחובת עומס היתר הרובץ על בית המשפט המחוזי" (בש"פ 10697/02 מדינת ישראל נ' ישייב (לא פורסם) (השופט - כתארו אז - מצא)); כן ראו בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם; השופטת פרוקצ'יה) בו שוחרר נאשם ברצח שמשפטו מצוי "בשלב התחלתי ביותר של הוכחות התביעה כאשר ארוכה עוד הדרך עד לסיום המשפט"; בש"פ 6261/03 מדינת ישראל נ' קונדוס (לא פורסם) (השופט ג'ובראן) בו הורה בית המשפט על שחרור נאשם בסחר בסם. במאמר מוסגר יצוין, כי גם בארה"ב שיקול העומס במערכת המשפט אינו מהווה הצדקה לדחיית תחילתו של המשפט (לדיון בזכות ל"משפט מהיר" במשפט האמריקאי ראו ד"ר ח' זנדברג "הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים" המשפט ט (תשס"ד) 365, 371 - 374). המחברת המלומדת מתארת אל נכון את הדילמה שבה נתונים השופטים בבית משפט זה בדונם בבקשות ההארכה, בין פגיעה בחזקת החפות ובין סיכון הציבור (עמ' 381 - 382), ובהמשך לדברים שציטטה שם מפי השופט (כתארו אז) מ' חשין בבש"פ 8119/01 מדינת ישראל נ' עיד (לא פורסם), אומר עלינו, בתי המשפט, בעניין ההליכים "אנכי אערבנו, מידי תבקשנו" ( בראשית מ"ג, ט'). כפי שציינה ד"ר זנדברג, לנושא נחוץ טיפול מערכתי, "על ידי הקצאת משאבים למערכת המשפט, כמו גם עם התמודדות עם הלכות בעייתיות דוגמת הלכת קינזי". נושא אחרון זה כבר טופל (בג"צ 11339/05 מדינת ישראל נ' בית המשפט המחוזי בבאר שבע (טרם פורסם)). עניין המשאבים הוא העומד תדיר על הפרק. בפרשה אחרת ציינתי:

"אין חולק – ולא ייתכן חולק – כי מצב בו יימצאו אנשים במעצר 17 חודשים (על פי המתווה הנוכחי) (בענייננו 12 חודשים - א"ר) ללא שעניינם נידון, וזאת אף אם הם נאשמים בעבירות חמורות ונקלות, אינו יכול להיות ראוי. גם נאשמים אלה, אף אם בעתיד יידונו לתקופות מאסר ארוכות (וכמובן איני מביע דעה לגופם של דברים) לפי שעה בחזקת חפות הם, ומכל מקום, בגדרי כבוד האדם, זכאים הם כי משפטם ייערך. מנגד עומד האינטרס הציבורי הברור להגנה על הציבור, פשוטה כמשמעה, מפני מי שהוכרז עליהם כי יש ראיות לכאורה לאשמתם בעבירות חמורות ביותר ... המדובר בשאלת יישומו של החוק, ובשאלה זו לא הצליחה המערכת במקרה דנן למרבה הצער, עם כל ההצדקות האובייקטיביות בדמותו של עומס בלתי נסבל" (בש"פ 4041/05 מדינת ישראל נ' אוחנה (לא פורסם)).

נדמה, כי הדברים נכונים אף לענייננו, במכלול התמונה, ולא בלב קל.

יב.נוכח האמור, החלטתי היא כדלקמן:

(1)

מעצרם של משיבים 2 ו - 4 מוארך, בהסכמה , בתשעים יום החל מיום 3.11.06.

(2) מעצרם של משיבים 1, 3, 5 ו - 6 מוארך בתשעים יום החל מיום 3.11.06. מעצרו של משיב 7 מוארך בתשעים יום החל מיום 9.11.06.

(3) חרף האמור בסעיף (2) לעיל, ישוחררו המשיבים 1, 3, 5, 6 , ו - 7 ממעצרם אם יציעו חלופת מעצר שאינה אצל קרובי משפחה, שתיבחן ותומלץ על ידי שירות המבחן ושתימצא ראויה בעיניו של בית המשפט המחוזי על פי שיקול דעתו, וכן יפקידו את הערבויות שיפורטו להלן:

(4) המשיבים 1, 3, 5, 6, ו - 7 ישוחררו למעצר בית מלא, בפיקוח צמוד ורצוף של צד שלישי, אשר יחויב לחתום על התחייבות בסך 100,000 ₪. נוסף על כך, יוצמד אליהם איזוק אלקטרוני למשך כל תקופת מעצר הבית .

(5) כל אחד מהמשיבים 1, 3, 5, 6, ו - 7 יפקיד ערבות עצמית בסך 250,000 ₪, מתוכה יופקד סך 100,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית.

(6) כל אחד מהמשיבים 1, 3, 5, 6, ו- 7 יציע ערבות צד ג' בסך 100,000 ₪.

(7) יוצא צו לעיכוב יציאתם של המשיבים 1, 3, 5, 6, ו - 7 מן הארץ. דרכוניהם יופקדו בידי משטרת ישראל כתנאי לשחרורם.

י"ג. הדעת נותנת, ויש לקוות, כי בשילוב האמצעים האמורים יופגו במידה רבה מסוכנות המשיבים והחשש להימלטותם.

י"ד. הבקשה מתקבלת איפוא חלקית, לפי האמור.