בש"פ 6489/05 מדינת ישראל נ. דוד ספיר

1.זוהי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים ל-90 ימים נוספים או עד למתן פסק דין בעניינם, על פי המוקדם מביניהם.

2.ביום 11.10.04 הוגש נגד המשיבים כתב אישום המייחס להם עבירת רצח. כנטען באישום, עובר ליום 30.9.04 נגנבו למשיב 2, אביו של משיב 1, מספר זוגות אופניים. משיב 2 האמין כי אופניו נגנבו על ידי איתיופים. ביום 30.9.04 בשעות הערב גילה משיב 2 כי אופניים בהם השתמש נגנבו. בחוזרו לביתו מחיפוש אחר האופניים פגש בדרכו מספר נערים איתיופיים. הוא החל להכותם ולקללם. אז הגיע למקום משיב 1 ושניהם אחזו באחד הבחורים, בעוד יתר הנערים ברחו. משיב 2 אחז במנוח בעוד משיב 1 דוקר אותו באמצעות סכין לפחות 8 דקירות באיזור החזה, הבטן, הגב, ברגלו ובידו. המנוח מת מפצעיו. בטרם עזבו המשיבים את המקום, אמר משיב 2: "היום הרגתי איתיופי אחד, מחר אני אהרוג את כולכם".

ביום 22.11.04 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של משיב 1 ועל שחרורו של משיב 2 בחלופת מעצר, בנימוק כי מעשה ההמתה בפועל של המנוח אינו מיוחס לו, ובהתחשב בעובדה כי אין לו עבר פלילי ותסקיר מעצר בעניינו הינו חיובי.

ביום 17.11.04 קיבל בית משפט זה את עררה של המדינה והורה על מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים. שתי בקשות לעיון חוזר מטעם משיב 2 על ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים נגדו נדחו.

3.בית המשפט המחוזי קבע מועדים להוכחות בחודש יוני 2005. בקשות המשיבים להקדמת הדיונים לא נענו עקב עומס עניינים כבד ביותר על מותב השופטים הדן בתיק זה. נוכח אילוצים שונים, בסופו של דבר נתקיים מועד הוכחות אחד ביום 21.6.05. כן נקבעו מועדי הוכחות נוספים לחודש ספטמבר 2005.

4.חרף העובדה כי המשפט הינו אך בראשיתו נוכח עומס כבד על בית המשפט, מבקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים בשל שיקולים כבדי משקל שבאינטרס ציבור המצדיקים זאת.

בא כוח המשיבים מתנגד לבקשת המדינה. הוא קובל על הזמן הרב שחלף בלא שהמשפט התנהל, וטוען כי בנסיבות אלה יש צורך לשקלל את עניינם של הנאשמים מול האינטרס הציבורי ולבחון באלו נסיבות ראוי לשחררם לחלופת מעצר. לטענתו, לאור התמשכות הזמן בלא שהמשפט נכנס להילוך של ממש, יש לשחרר את המשיבים מעצרם, ולפחות את משיב 2, אשר לא נטען לגביו כי דקר את המנוח ואף לא נטען כנגדו שהחזיק סכין, ואין, לדבריו, סיכוי כלשהו שיורשע ברצח.

5.אין חולק כי קיים קושי בהארכת מעצר של נאשם מעבר לתשעה חודשים כאשר משפטו נמצא אך בתחילתו לאחר חלוף תקופת תשעת החודשים, והזמן, בשל אילוצים מערכתיים אובייקטיביים, חלף בלא שנוצל לקידום ההליך השיפוטי. הצדק עם ב"כ המשיבים בהניחו כי בנסיבות אלה, יש להעמיד את ההגנה על חירותם של הנאשמים כנגד אינטרס ציבור בשמירה על בטחון הציבור ועל תקינות ההליך השיפוטי, תוך מתן משקל ראוי לאלמנט הזמן שחלף בלא התקדמות במשפט. נקודת האיזון הראויה תימצא על דרך שיקלול ראוי של כלל השיקולים, וכל מקרה לנסיבותיו הוא. ברי אף כי נקודת האיזון עשויה להשתנות עם חלוף הזמן, וככל שניהול המשפט מתקדם, ובהערכה המחודשת של השיקולים, נעה המטוטלת בשנותה את העוצמות והמשקל הניתנים לערכים השונים, עד למציאת נקודת האיזון הראויה.

6.בנסיבות הענין, ובשלב זה של המשפט, גובר אינטרס הציבור בהשארת המשיבים במעצר על פני עניינם הלגיטימי להשתחרר בחלופת מעצר לאחר חלוף תשעה חודשי מעצר. המדובר בעבירת רצח שבוצעה בברוטליות רבה, המעידה על מסוכנות מובנית לציבור מצד המשיבים, כמו גם על חשש לשיבוש הליכי המשפט על ידם ביחס לעדי ראייה לארוע שטרם העידו במשפט. אישום המשיבים בעבירת הרצח מעלה גם חשש להימלטותם נוכח חומרת העונש הצפוי להם באם יורשעו. כנגד שיקולים אלה, עומד עניינם המוכר של הנאשמים במיצוי תקופת מעצרם להתקדמות בהליכי המשפט – ציפייה שלא נתקיימה במקרה זה עקב אילוצים מערכתיים קשים.

בנסיבות הענין, ובשיקלול מכלול האינטרסים, ובהם גם העובדה כי מדובר בשלב זה בבקשת הארכת מעצר ראשונה, גובר האינטרס הציבורי שנועד להגן על בטחון הציבור ועל תקינות ההליך השיפוטי מפני שיבוש, על פני עניינם של הנאשמים, זאת, אף שיש לחזור ולהדגיש את הצורך הדוחק למצוא פתרונות מערכתיים ראויים אשר יקלו על העומס המוטל על ההרכבים הדנים בערכאה הדיונית, כדי שניתן יהיה לנצל את תקופת מעצרם הבסיסית של הנאשמים לצורך התקדמות ממשית במשפטם.

7.אוסיף, כי אינני רואה מקום להבחין לענייננו בין משיב 1 למשיב 2 לצורך הארכת המעצר המבוקשת, לפחות לצורך שלב זה של ניהול המשפט כנגדם.

8.לאור האמור, אני מקבלת את בקשת המדינה ומאריכה את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים החל מיום 11.7.05 או עד למתן פסק דין בעניינם, לפי המוקדם.