בש"פ 3440/07 מדינת ישראל נ. מנשה מזרחי

לפני בקשה, רביעית במספר, להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

1.

בחודש דצמבר 2005 הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום כנגד המשיב - אשר תוקן ביום 16.3.06 - ובו מפורטים שלושה אישומים העוסקים, בעיקרם, בעבירות מרמה. באישום הראשון נטען, כי במהלך השנים 2005-2000 שכנע המשיב אנשים שונים להעביר לידיו כספים, בטענה שישמשו כהשקעה רווחית ביותר, המניבה ריבית חריגה בהשוואה לריבית המקובלת בשוק. בכדי לשכנע את המשקיעים הפוטנציאליים שביכולתו לשלם ריבית כה גבוהה, הציג המשיב בפניהם מצגים כוזבים שונים בדבר ייעוד השקעתם. בחלק מהמקרים, כך לפי כתב האישום, טען המשיב כי הכספים מועברים לחברה העוסקת בהלוואת כספים אלה בריבית גבוהה. במקרים אחרים, טען כי הכספים משמשים לעסקים שונים, לרבות עסקי נדל"ן. המשיב התנה את ההשקעה בסכומים שמעל 50,000 ש"ח, והריבית חושבה באופן מדורג כך שככל שההשקעה הייתה גבוהה יותר, כך הריבית הייתה גבוהה יותר. בנוסף, הציע המשיב תשלום לכל משקיע שיצרף משקיע חדש. בהמשך, כך נטען, שכנע המשיב חלק מהמשקיעים להפוך למעין "ראשי קבוצה", אשר ריכזו עבורו את הכספים שהתקבלו ממשקיעים. המשיב היה חותם על שטרות חוב ריקים, אותם נתן לראשי הקבוצות כדי שימלאו בהם פרטי המשקיעים וסכומי כסף שהופקדו, וביקש מהם שלא ימסרו שטרות אלה למשקיעים. המשיב אף חתם, בחלק מהמקרים, על מכתבים המאשרים קבלת סכומי כסף והתחייבות לשלם בגין סכומים אלה ריבית חודשית שגובהה נקבע מראש, או להחזיר במועד נדחה סכום הכולל ריבית דריבית על ההשקעה. כתוצאה מפעולותיו של המשיב, כך נטען, העבירו לו מספר רב של אנשים סכומי כסף ניכרים, בלא שניתנו להם כל ערובות להשבתם. מספר המשקיעים הלך וגדל, והגיע למאות. בהתאם, סכום הכסף שהועבר למשיב הצטבר לכדי עשרות מיליוני שקלים.

החל ממאי 2005, חדל המשיב לשלם את הריבית למשקיעים וסירב להשיב כספים למשקיעים שדרשו זאת. למשקיעים סיפר שהוא נחקר על ידי רשויות המס, והבטיח שעד חודש ספטמבר 2005 ישולמו כל הכספים, כולל הריבית שהצטברה. כשמועד זה חלף, הבטיח המשיב למשקיעים שישיב את הכספים עד אוקטובר 2005. כספים אלה, על פי הנטען, לא הושבו מעולם.

2.

בגדרו של האישום השני נטען, כי במקביל לפעילות המפורטת לעיל ביצע המשיב פעולות שונות בכספים וברכוש שהגיעו לידיו. את הפעולות הללו ביצע המשיב באמצעות מספר חברות וחשבונות בנק שבשליטתו או בשליטת בני משפחתו. כל זאת, על מנת להסוות את מקורו של הרכוש שהגיע לידיו ואת זהות בעלי הזכויות האמיתיים בו. הפעולות הנטענות כוללות, בין היתר, רכישה והשקעה בנכסי מקרקעין בישראל ובארצות הברית, רכישת נכסי מיטלטלין לו ולבני משפחתו וניכיון שיקים.

3.

באישום השלישי נטען, כי במספר הזדמנויות בסמוך לחודשים אפריל-מאי 2005, פנה הנאשם לשניים מראשי הקבוצות וביקש מהם להסתיר או להשמיד את כל הרישומים המצויים בידיהם בנוגע לפעילות אשר תוארה לעיל, והם עשו כן.

4.

בגין כל אלה, יוחסו למשיב עבירות של גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיפים 393(א)(2), 383(א)(2), 415 ו-244 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, עבירות של איסור הלבנת הון, מתן שירותי מטבע ועשיית פעולה ברכוש אסור, לפי סעיפים 3(ב), 11יב, 11ג ו-4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס – 2000, וכן עבירה של ביצוע פעילות שיוחדה לתאגיד בנקאי, לפי סעיפים 21(א), 49(א) ו-49(ג) לחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א – 1981.

5.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביום 13.12.05, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בבקשה נטען, כי קיימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים לו. כמו כן קיים חשש לשיבוש הליכי משפט בדרך של העלמת ראיות, כספים ונכסים. עוד נטען ששחרורו של המשיב עלול להוביל להימלטותו מן הדין. לבסוף, נטען כי העבירות המיוחסות למשיב, מצביעות על סיכון הנשקף ממנו לביצוע פעולות מרמה והונאה.

בתסקיר מעצר שהוגש ביום 19.12.05, הומלץ לשחרר את המשיב למעצר בית, וכן להורות על הפקדת דרכונו, מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגדו והעמדתו בפיקוח מעצר למשך שישה חודשים.

7.

בית-משפט קמא, לאחר שסקר את השתלשלות האירועים ואת התשתית הראייתית, קבע כי קיימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים למשיב. כמו כן מצא כי קיים חשש להימלטותו של המשיב מן הארץ, בפרט נוכח המשאבים העומדים כנראה לרשותו, אשר היקפם ומקום הימצאותם נותרו עלומים, ובשל שהותו בארצות הברית עם בנו עובר למעצרו ופעולתו להשגת "גרין קארד". באשר למסוכנות המשיב, קבע בית המשפט כי משום התחכום והשיטתיות המאפיינים את המעשים המיוחסים לו, עלול המשיב להוות סכנה לביטחון הציבור.

8.

בית המשפט קבע כי חלופת מעצר בדמות מעצר בית אינה ערובה להבטחת הישארותו של המשיב בישראל, והחליט לעצרו עד תום ההליכים(ב"ש (נצ') 3290/05, כבוד השופטת ד' סלע ).

ערר שהגיש המשיב על החלטה זו נדחה (בש"פ 560/06 מיום 1.2.06, כבוד השופט ס' ג'ובראן ), כמו כן נדחתה בקשת המשיב לעיון חוזר.

9.

בחלוף תשעה חודשים ממועד מעצרו של המשיב, נתבקש בית-משפט זה להאריך את מעצרו בתשעים ימים, וכך עשה בהחלטתו מיום 10.9.06 (בש"פ 7018/06, כבוד השופט א' א' לוי ). מאז הוארך מעצרו של המשיב פעמיים נוספות: ביום 11.12.06 הוארך מעצרו בתשעים יום (בש"פ 9989/06, כבוד השופטת א' חיות ), וביום 9.3.07 הוארך מעצרו בחמישים ושניים ימים נוספים, עד ליום 30.4.07 (בש"פ 1956/07, כבוד השופטת מ' נאור ).

10.

מכאן הבקשה שלפני, בגדרה עותרת המבקשת להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים, וזאת מן הנימוקים שהועלו בבקשותיה הקודמות: סכנה לבטחון הציבור, חשש לשיבוש הליכי משפט וחשש להימלטות מן הדין.

11.

לאחר שעיינתי בבקשה, ושמעתי את טיעוני הצדדים אשר טענו בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

12.

בית-משפט זה קבע לא פעם, כי סכנה לביטחון האדם ולביטחון הציבור כמשמעה בסעיף 21 לחוק המעצרים, אין משמעותה אך ורק סכנה לגופו של אדם ולחייו. במקרים מסוימים, עבירות רכוש עשויות אף הן לסכן את בטחון אדם ואת בטחון הציבור ולהקים עילת מעצר. זאת,

כאשר מדובר בעבירות המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר (בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268, 272). העבירות המיוחסות למשיב הן עבירות רכוש בדרגת חומרה גבוהה ביותר. על פי המיוחס, הונה המשיב אנשים רבים, הוציא מהם כספים במרמה, ועשה שימוש בכספים שהועברו אליו לצרכיו הוא. לכך יש להוסיף את העובדה שהעבירות הנטענות בוצעו על ידי המשיב במשך תקופה ארוכה, בתחכום ניכר ובהיקפים עצומים.

המסוכנות הנשקפת מן המשיב מצדיקה

המשך מעצרו גם בשלב זה מה גם שקיים חשש ממשי להימלטות מאימת הדין נוכח היקף הסכומים שנגנבו ולא אותרו וקשריו עם גורמים בחו"ל. (לענין אחרון זה השוו גם: בש"פ 7385/02 מקסימוב נ' מדינת ישראל , לא פורסם).

14.

ככלל, ככל שנוקף הזמן וההליכים נמשכים, נוטה כף המאזניים לכיוון אינטרס המשיב לחירותו, שעומד מול אינטרס הציבור בביטחון ובמיצוי ההליכים עם המשיב (בש"פ 3328/05 מדינת ישראל נ' פינטו , לא פורסם; בש"פ 6489/05 מדינת ישראל נ' ספיר , לא פורסם; בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי , לא פורסם). בצד האמור, כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו. במקרה שלפנינו לא ניתן להתעלם ממהות הפרשה, מעבירות הרכוש המורכבות והחמורות, ממספר העדים הרב ומהתשתית הראייתית הענפה. הערכאה הדיונית עושה מאמץ להשלים את שמיעת הראיות. פרשת התביעה עומדת לפני סיום, ובית המשפט אף הציע לצדדים מועדים נוספים, אשר לא היו ניתנים לניצול עקב שהות בא כוח המשיב בחו"ל. באיזון הכולל בנסיבות העניין, גם בשלב הנוכחי לא השתנתה נקודת האיזון, ואינטרס הציבור מחייב, גם לעת הזאת, את הארכת מעצרו של המשיב.

אשר על כן, אני מקבל את בקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 1.5.07 או עד למתן פסק דין בת"פ 1169/05 בבית המשפט המחוזי נצרת.