בש"פ 6388/07 מדינת ישראל נ. האשם אלסאנע

לפני בקשה להארכת מעצר שנייה מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

1.

ביום 9.8.06 הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בו מפורטים שישה אישומים, המתייחסים כולם לאירועים שהתרחשו בבאר-שבע, ביום 6.8.06, החל מהשעה 02:30. באישום הראשון נטען, כי סמוך לשעה 02:30 התפרץ המשיב לבית מגוריה של ב.ר. (להלן: "המתלוננת"), בכוונה לבצע גניבה או פשע, בכך ששבר את תריסי חלון ביתה, נכנס לחדר השינה ונטל שעון מתוך מגירה. או-אז ניעורה המתלוננת משנתה, וכאשר הבחינה במשיב תפסה בידו. המשיב, בתגובה, דחף את המתלוננת לעבר מיטתה, הכה אותה באגרופו, שרט אותה ולבסוף אחז בצווארה. לאחר מכן, נמלט מהמקום. כתוצאה ממעשים אלו, נזקקה המתלוננת לטיפול רפואי. ארבעה אישומים נוספים מתייחסים לארבעה מקרים שונים, בהם התפרץ המשיב לבתי מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע, ובשלושה מקרים אף נטל חפצים שונים, בכוונה לשלול אותם שלילת קבע. בין היתר, נטל המשיב מכשירים סלולאריים, תכשיטים, שעונים, כרטיסי אשראי, כסף מזומן ועוד. באישום השישי נטען, כי סמוך לשעה 04:30 התפרץ המשיב לבית משפחתם של א. ר. ו-ר. ר. (להלן: "המתלוננים"), בכוונה לבצע גניבה או פשע, דרך הדלת האחורית של הבית, ונטל חפצים שונים בכוונה לשלול אותם שלילת קבע. בשלב מסוים במהלך שהייתו של המשיב בבית, ניעורו המתלוננים משנתם, לאחר ששמעו את אביהם צועק "גנב, גנב" והבחינו במשיב נמלט משטח הבית. המתלוננים דלקו אחר הנאשם, וכשהשיגו אותו, זה הכה אותם ונמלט שוב, תוך שהוא מיידה לעברם אבנים וקורא: "...המשפחה שלי תבוא לפגוע בכם, אני יודע איפה אתם גרים וחבל על הזמן, אתם לא תישנו בשקט". כתוצאה מהמעשים המיוחסים למשיב, נזקקו המתלוננים לטיפול רפואי. לאחר מעצרו של המשיב, הוחזר הרכוש שניטל לבעליו.

בגין כל אלה, יוחסו למשיב שש עבירות של התפרצות למקום מגורים, שלוש עבירות של גניבה, שתי עבירות של שוד בנסיבות מחמירות ועבירה אחת של איומים, כל אלה עבירות לפי סעיפים 406(ב), 402(ב), 383, 384 ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים במשפטו. בבקשה נטען, כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב, ובכללן הודעות המתלוננים; תעודות רפואיות; דו"ח הפעולה שנכתב על ידי השוטר אשר עצר את המשיב ועוד. כן נטען כי המעשים המיוחסים למשיב מעידים הן על מסוכנותו, הן על חשש כי ישבש הליכי משפט. עוד מצוין בבקשה, כי למשיב עבר פלילי עשיר ואף תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים על תנאי שלא יעבור עבירות מסוג פשע או עוון. לבסוף, נטען כי אין בנמצא כל חלופת מעצר מתאימה.

ביום 24.8.06 הורה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת צ' צפת ), על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. זאת, לאחר שנתן המשיב הסכמתו לכך, בהיעדר חלופת מעצר שיכול היה להצביע עליה. כן נקבע, כי המשיב יהא רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר ללא צורך בהוכחת שינוי נסיבות (ב"ש 2138/06).

ביום 29.4.07 הוגשה לבית משפט זה בקשה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים (בש"פ 3737/07). המשיב נתן את הסכמתו להארכה זו, ובהחלטתי מיום 2.5.07, הוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 9.5.07. בהסכמת הצדדים, נשמרה זכותו של המשיב להגיש בקשה לעיון חוזר בשאלת המעצר בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, שלא מטעמים של התמשכות ההליך.

ביום 7.5.07 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצור אותו עד תום ההליכים (ב"ש 20913/07), בגדרה הציע חלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא בכתובת מגוריו בשבט "טרבין", בפיקוח של שני ערבים, קרובי משפחתו. המשיב טען כי משמיעת פרשת התביעה, עולה כרסום משמעותי בתשתית הראייתית, שעיקרו אי-זיהויו כמבצע העבירות נושא כתב האישום. עוד ציין המשיב, את גילו הצעיר ואת רצונו לעבור הליך של שיקום וגמילה מהתמכרותו לסמים. המשיב ביקש כי בית המשפט יורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו, לרבות לעניין אפשרות שיקומו וגמילתו.

בהחלטה מיום 14.6.07, הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקיר מעצר. תסקיר כאמור הוגש לבית המשפט ביום 27.6.07, ובגדרו העריך שירות המבחן את מסוכנותו של המשיב כגבוהה, בשל התמכרותו רבת השנים לסמים ומעורבותו האינטנסיבית בפלילים. נוכח התרשמותם של קציני המבחן, הומלץ לא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר פתוחה, שכן זו לא תהווה מענה הולם למסוכנותו, אולם הועלתה האפשרות להעברת המשיב למוסד המאפשר הליך גמילה, באם יימצא מתאים למסגרת מסוג זה.

בעקבות המלצות התסקיר, החליט בית המשפט, ביום 5.7.07, לדחות את בקשת המשיב לעיון חוזר, הן מן הטעם שהדיון העיקרי בעניינו מצוי בשלבי סיום, הן משום שהעיתוי הראוי לגמילה הינו שלב ריצוי העונש ולא שלב המעצר.

יודגש כי המשיב לא ערר על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי.

3.

בבקשה שלפני, כמבואר ברישא, עותרת המבקשת להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. לטענת המבקשת, עברו הפלילי העשיר של המשיב וההתנהגות האלימה המיוחסת לו בכתב האישום, מעידים על מסוכנתו הרבה ועל כך שלא ניתן ליתן בו אמון ולשחררו לחלופת מעצר. כן מציינת המבקשת, כי משפטו של המשיב מתנהל בקצב המניח את הדעת, ועומד לקראת סיום. המשיב טען לפני – כפי שטען בבקשתו לעיון מחדש – כי בעקבות פרשת התביעה, חל כרסום בראיות נגדו, וזאת בעיקר משום שעדת התביעה המרכזית לא זיהתה אותו בתור מבצע העבירה. עוד טוען המשיב, כי בעניינו קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות הליך של גמילה בשלב המעצר, בכללן התייתמותו מאביו בגיל צעיר והעובדה כי אילו היה הדבר בידיו, היה בוחר בהליך שיקום על פני שחרור לחלופת מעצר.

4.

לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אקדים ואומר כי במסגרת ההליך שלפני, אין בוחנים את התשתית לפיה הושם הנאשם במעצר עד תום ההליכים. הנחת המוצא היא כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו. טענות בדבר כרסום בחומר הראיות ראוי שתתבררנה במסגרת הליך של בקשה לעיון חוזר על ההחלטה למעצר עד תום ההליכים (ראו, למשל, בש"פ 10642/05 מדינת ישראל נ' ג'אזי (לא פורסם, 27.11.05); בש"פ 5998/03 מדינת ישראל נ' אלימלך (לא פורסם, 6.7.03)). בענייננו, הוגשה כאמור בקשה לעיון חוזר, אולם משזו נדחתה, לא בחר המשיב לערור עליה. ההליך שבפני אינו המסגרת לבחינה מחודשת של החלטה זו.

במסגרת הדיון נושא ההליך שלפני, ייבחן אפוא האיזון שבין מסוכנותו של המשיב מחד לבין התמשכות ההליכים מאידך, והאם חלוף הזמן מצדיק הסטתה של נקודת האיזון.

כידוע, ככל שנוקף הזמן כך גובר אינטרס המשיב בחירותו (ראו, למשל, בש"פ 3440/07 מדינת ישראל נ' מזרחי (לא פורסם, 29.4.07), פסקה 14 וההפניות שם ). במקרה שלפני, מסוכנותו של המשיב אינה מאפשרת, לעת הזו, שחרורו לחלופת מעצר. העבירות בגינן מואשם המשיב הינן חמורות. ששת האישומים בכתב האישום, מצטרפים יחדיו לכדי מסכת של התנהלות פרועה, הכוללת שרשרת עבירות רכוש שחלקן, כאמור, בוצעו באלימות ותוך איומים. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי של המשיב, הכולל – בין היתר – הרשעה בעבירות איומים, חבלה וגניבה, ואת העובדה כי המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו כאשר מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו. כן יש להזכיר את התרשמות שירות המבחן מהמשיב, כפי שהובאה בתסקיר המעצר אשר הוגש לבית המשפט המחוזי, ממנה עולה כי מסוכנותו של המשיב הינה גבוהה, וכי אין בנמצא חלופה "פתוחה" אשר עשויה להפיג מסוכנות זו. נוכח כל האמור, מסקנתי היא כי על אף חלוף הזמן, מסוכנותו של המשיב אינה כזו אשר ניתן להפיג באמצעות חלופת מעצר.

5.

כאמור, מבקש המשיב כי יותר לו להצטרף למסגרת של גמילה ארוכת טווח, חלף המעצר. דינה של בקשה זו להידחות. כפי שנפסק לא אחת, ככלל, העיתוי הראוי לגמילה הינו שלב ריצוי העונש, ולא שלב המעצר. ראו למשל דברי השופטת א'

פרוקצ'יה

בבש"פ 8688/04 חסדאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.11.04):

"עקרון מקובל בפסיקתנו הוא כי שלב המעצר עד תום ההליכים אינו השלב המתאים לפתיחה בהליך גמילה במי שלא השתלב בכך קודם לביצוע העבירה נשוא המעצר והשתלבותו נושאת פרי. הליך גמילה עשוי להשתלב במסגרת ריצוי עונש מאסר לתקופה משמעותית, ואין הוא מתאים למסגרת תקופת ביניים בה אדם עצור לצורך ניהול משפטו. יעילותו של מסלול גמילה כחלופת מעצר מוטל בספק מבחינה שיקומית, והוא עלול להחטיא את מטרות חוק המעצרים בהגנה על האינטרס הציבורי ובטחונו. חריג נדיר לעקרון זה עשוי להתקיים מקום שהנאשם החל בהליך גמילה שצלח קודם למעצרו, ומקום שישנה חשיבות מיוחדת ביצירת המשכיות ורציפות של הליך זה לבל יושם לאל הישג שיקומי שנרכש בקשיים ובהשקעת משאבים מרובים".

שחרור לחלופת מעצר לשם תחילתו של טיפול גמילה ייעשה, אם כן, רק במקרים חריגים. על בית המשפט לשקול, בין היתר, את מידת מסוכנותו של הנאשם ואת סיכויי הצלחת הטיפול (בש"פ 163/05 זאדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.1.05); בש"פ 11981/04 שפק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.1.05); בש"פ 4068/03 אלחרר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.5.03) בש"פ 9276/02 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.11.02)). במקרה שלפנינו, לא החל המשיב בהליך גמילה טרם מעצרו, ולפיכך אינו נופל בגדר החריגים המצדיקים שילובו במסגרת גמילה בשלב המעצר. מטעם זה, ובהעדר המלצה פוזיטיבית של שירות המבחן בתסקיר המעצר מיום 27.6.07, אינני רואה להיעתר לבקשתו זו של המשיב.

6.

לכל אלה יש להוסיף את העובדה כי משפטו של המשיב עומד לפני סיום והכרעת הדין בעניינו קבועה ליום 3.9.07. נתון זה, אף הוא מצביע על כך, שנקודת האיזון לא השתנתה, וכי יש להורות על הארכת מעצרו של המשיב.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים, החל מיום 6.8.07, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 8277/06 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.