בש"פ 8688/04 שמואל חסדאי נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א. ואגו) בה נדחה עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ע. רוזין).

2.העורר מואשם בכך כי החזיק סם מסוכן מסוג הרואין בכמות של 19.63 גרם שלא לצריכה עצמית. בית משפט השלום בבאר שבע קבע כי קיימות כנגדו ראיות לכאורה וקימת עילת מעצר לעוצרו עד לתום ההליכים נגדו. לעניין אפשרות החלת חלופת מעצר בעניינו, הצביע תסקיר מעצר מיולי 2004 שהוגש על ספק ביכולתו של העורר לשנות את אורח חייו העברייני, להתמיד בטיפול גמילה ולהימנע מפעילות עבריינית ומשימוש בסמים. זאת, בשל תלותו רבת השנים של העורר בסמים קשים וכישלונם של ניסיונות קודמים לשלבו במסגרות טיפוליות ושיקומיות. גם במאי 2004 פנה העורר ביוזמתו לטיפול גמילה בדימונה אך עזב מסגרת זו לאחר שבוע ימים מרצונו, וטיפול קודם בשנת 1998 בקהילת "רמות יהודה" נכשל לאחר 8 ימים. חרף תחזית פסימית זו לגבי סיכויי היקלטותו של העורר בתכנית גמילה הביע שירות המבחן נכונות לבחון אפשרות טיפולית למקרה שבית המשפט בכל זאת יבקש לבדוק את התאמת העורר למסלול שיקומי. בתסקיר משלים מ-5.9.04 הובאה הצעה קונקרטית לקליטת העורר באישפוזית לצורך הליך גמילה והומלץ על אימוץ חלופה זו. יצויין כי לעורר עבר פלילי הכולל 37 הרשעות בעשרות עבירות, ביניהן עבירות רכוש, התחזות ועבירות סמים, בגינן ריצה תקופות מאסר ממושכות. כן תלויים כנגדו 3 מאסרים על תנאי ברי-הפעלה. בית משפט השלום החליט על מעצרו של העורר על רקע נתוני מסוכנותו, וסירב להחיל עליו חלופת מעצר לצורך גמילה מסמים.

3.עררו של העורר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נדחה. בית המשפט אימץ את עמדת בית משפט השלום כי בנסיבות המקרה יש לעצור את העורר ואין לשחררו בחלופה למטרת גמילה.

4.על החלטה זו משיג העורר בפנינו. הוא טוען כי מתסקיר המעצר המשלים היה שירות המבחן נכון להמליץ על שילובו במסלול שיקומי ולהמליץ על קליטתו במסגרת סגורה, וכי הוא כבר ביצע את הבדיקות הדרושות לכך. הוא מבקש את שחרורו ממעצר לחלופה טיפולית זו.

5.לא אוכל לקבל את עררו של העורר שתכליתו להמיר את מעצרו בחלופת מעצר לצורך פתיחה בהליך גמילה. ראשית, נסיבותיה החמורות של העבירה נשוא האישום שלפנינו, על רקע עברו הפלילי המכביד ביותר של העורר, מצביעים על מסוכנות אינהרנטית לשחרורו של העורר. מסוכנות זו לא תוקהה בהעברתו למסגרת חלופית שאינה חופפת תנאי מעצר. שנית, תסקירי המעצר של שירות המבחן, בבחינתם הכוללת אינם משקפים המלצה חד משמעית לשילוב העורר בהליך גמילה, ומעלים ספקות של ממש ביחס ליעילות הליך זה בעניינו. אמנם הם מאזכרים אופציה אפשרית של הליך גמילה ביחס לעורר, אך לא נילווית לאופציה זו תחזית אופטימית של הצלחה צפויה, והנתונים האובייקטיביים שברקע הענין אכן מחזקים את הפסימיות שמביע שירות המבחן עצמו ביחס לסיכויי הצלחתו של המסלול הטיפולי לגבי המערער.

מעבר לכל אלה, אפילו המליץ שירות המבחן על הליך גמילה בלא סייג, נראה כי לא אלה הנסיבות ולא זה הזמן לנקוט בו. עקרון מקובל בפסיקתנו הוא כי שלב המעצר עד תום ההליכים אינו השלב המתאים לפתיחה בהליך גמילה במי שלא השתלב בכך קודם לביצוע העבירה נשוא המעצר והשתלבותו נושאת פרי. הליך גמילה עשוי להשתלב במסגרת ריצוי עונש מאסר לתקופה משמעותית, ואין הוא מתאים למסגרת תקופת ביניים בה אדם עצור לצורך ניהול משפטו. יעילותו של מסלול גמילה כחלופת מעצר מוטל בספק מבחינה שיקומית, והוא עלול להחטיא את מטרות חוק המעצרים בהגנה על האינטרס הציבורי ובטחונו. חריג נדיר לעקרון זה עשוי להתקיים מקום שהנאשם החל בהליך גמילה שצלח קודם למעצרו, ומקום שישנה חשיבות מיוחדת ביצירת המשכיות ורציפות של הליך זה לבל יושם לאל הישג שיקומי שנרכש בקשיים ובהשקעת משאבים מרובים. בנסיבות כאלה, ובמצבים מתאימים, אפשר ויש מקום להמשיך בהליך הגמילה כחלופה למעצר, אולם אין זה המקרה שבפנינו. העורר לא רק שלא השתלב בהליך גמילה מוצלח קודם לביצוע העבירה נשוא האישום בענייננו, אלא נסיונותיו הקודמים לגמילה נכשלו כישלון חרוץ וממילא לא מתקיימים אותם תנאים חריגים שעשויים היו להצדיק שקילת אפשרות של חלופת מעצר לצורך הליך גמילה.

לאור האמור, יש לדחות את בקשת העורר להשתלב בהליך גמילה כחלופה למעצר. אם כוונתו להשתלב בהליך שיקום הינה רצינית וכנה, יוכל לעשות כן במסגרת ריצוי עונשו, אם אמנם יורשע ויענש בעונש מאסר בפועל.

על יסוד האמור, הערר נדחה.