בש"פ 550/07 זבולון משה נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ד' רוזן ) בב"ש 94188/06, לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו בת"פ 3876/06.

1.

ביום 27.9.06 נעצר העורר בגין סחר בסמים. על-פי כתב האישום (המתוקן), אשר הוגש ביום 10.10.06 לבית משפט השלום ברמלה, סחרו העורר ואדם נוסף, ביום 27.9.06, בסם מסוג קריסטל. בהמשך היום סחר העורר בקוקאין וניסה לסחור גם בסם מסוג הירואין, אותו בלע משהבחין בשוטרים שהגיעו למקום. במעשים אלה, על-פי כתב האישום, ביצע העורר סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, ניסיון לסחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ושיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

2.

בית משפט השלום (כב' השופטת א' נחליאלי-חיאט ) קבע כי יש ראיות לכאורה המעידות כי העורר ביצע את העבירות המיוחסות לו, וכי נשקפת ממנו מסוכנות. חרף זאת, ומתוך היענות לבקשת בא-כוח העורר, ביקש בית המשפט לבדוק אפשרות חלופת מעצר לצורך שילוב העורר בהליך גמילה. לצורך כך הורה על הגשת תסקיר מעצר.

3.

תסקיר שירות המבחן הוגש לבית המשפט ביום 21.11.06. מהתסקיר עולה כי העורר צורך סמים קשים כחלק מאורח חיים, הסתבך בפלילים מגיל צעיר, ואף ריצה מספר מאסרים. מהאחרון שבהם השתחרר אך בספטמבר 2006. על-פי התסקיר, העורר אינו מקבל אחריות על התנהגותו, וכוחותיו האישיותיים מוגבלים. הוא בעל דפוסי התנהגות עברייניים מגובשים, המתקשה להשתלב בהליך שיקום; כן צויין כי לא נמצא גורם מפקח מתאים לקחת אחריות על התנהלותו. עוד הובהר בתסקיר כי הוצא צו סגירה ביחס למוסד הפרטי לגמילה אותו הציע העורר כחלופת מעצר. בית משפט השלום נענה לבקשת העורר לדחות הדיון בעניינו, כדי שיוכל ליצור קשר עם מוסד גמילה אלטרנטיבי, "קהילת זוהרים". לדברי העורר, מוסד זה הביע הסכמתו לשלבו בטיפול, ונקבעה לו אף פגישה לצורך כך.

4.

ביום 3.12.06 התקיים דיון נוסף בבית משפט השלום, בו הציג העורר את האישור לפגישה שנקבעה לו ב"קהילת זוהרים". הוא ביקש שיוגש תסקיר משלים בעניינו, אשר יבחן את ענין שילובו בהליך גמילה. בית המשפט לא נענה לבקשה, ובתום אותו דיון הורה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו ציין בית המשפט, כי בדיון הקודם הונח בפניו תסקיר שלילי בעניין העורר. בינתיים, הוסיף בית המשפט, נעצר העורר גם בתיק אחר בו מיוחסות לו עבירות חמורות בסחר בסמים, ועל יסוד כל אלה לא ראה תכלית מעשית בהמשך בדיקת חלופה לצורך גמילה.

5.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ד' רוזן ). הערר נדחה. בית המשפט הונחה על-פי הכלל הנוהג, לפיו הליך גמילה מוחל בדרך כלל בשלב הענישה ולא בשלב המעצר, אלא במקרה נדיר שבו נאשם החל בהליך גמילה לפני המעצר. במקרה זה לא נתקיים תנאי זה, ומעבר לכך העורר צבר לחובתו, מנערות ועד בגרות, הרשעות פליליות רבות בעבירות רכוש, סמים, הפרת הוראה חוקית והתחזות. הוא ריצה עונשי מאסר ולא הראה כל מוכנות אמיתית לגמילה ולשיקום. בנסיבות אלה, החליט בית המשפט כי שחרורו של העורר בחלופה לצורך גמילה אינו מתאים, ודינו להיעצר עד תום ההליכים.

6.

על החלטה זו נסוב הערר שלפניי.

העורר חוזר על טענתו כי יש להחיל בעניינו חלופת מעצר לצורך גמילה מסמים. לדבריו, הוא חדור מוטיבציה להיגמל מן הסם, ויש לו כוחות נפשיים מספקים לכך. לטענתו, החלטת בית-משפט השלום מיום 21.11.06 לעכב את הדיון בעניינו, לצורך מציאת מוסד חלופי, יצרה אצלו ואצל משפחתו הסתמכות וציפייה כי החלופה המוצעת עשויה להתקבל. אלא, שלבסוף, הוחלט על מעצרו עד תום ההליכים, בלא שנבחנה החלופה לגופה.

עוד טוען העורר, כי מספר נסיבות שצוינו בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו, ואשר עמדו לו לרועץ, השתנו מאז: ראשית, בתסקיר נכתב כי מוסד הגמילה שהציע העורר נסגר, והיום בידיו להציע מוסד חלופי ציבורי; שנית, כיום, ובשונה מהעולה מן התסקיר, מצהיר אחיו של העורר כי הוא מוכן להירתם לסייע בשיקומו; חלופת מעצר לצורך גמילה טומנת בחובה, על-פי הטענה, רווח לציבור ולעורר כאחד, ויש בה כדי להבטיח גם את שלום הציבור. לפיכך יש ללכת בה.

7.

המדינה מתנגדת לחלופת הגמילה המתבקשת על-ידי העורר. לטענתה, לא מתקיימים במקרה זה אותם תנאים חריגים שבמסגרתם עשויה לקום הצדקה להפנות נאשם, מכור לסמים, להליך גמילה במהלך המשפט וקודם למתן פסק-דין בעניינו.

8.

דין הערר להידחות. העורר הוא עבריין מועד מאז נערותו, והוא יוצא ונכנס מבתי הכלא. הוא מכור מזה שנים לסמים קשים. לא הובא בעניינו כל נתון המצביע על קיום מהלך גמילה רצוני על-ידו קודם לארועי העבירות נשוא הליך זה, ואין אף בסיס להניח כי הוא מוכן מבחינה נפשית להשתלב בהליך קשה ומחייב כזה. אין ספק, כי במסגרת ההליך הפלילי, פועלת תכלית השיקום והגמילה מסמים של עבריינים כתכלית בעלת חשיבות במעלה עליונה. ההתמכרות לסמים והפשיעה הכבדה כרוכות לעתים קרובות זו בזו ומזינות האחת את רעותה, ועל מערכת אכיפת החוק למצות ככל שעולה בידה את אמצעי הסיוע והטיפול בעבריין לצורך הוצאתו ממעגל הפשע וההתמכרות. אולם, העיתוי המתאים לכך הוא, בדרך כלל, בשלב הענישה ולא בשלב ניהול המשפט; וזאת, אלא אם כן ישנן נסיבות מיוחדות שבהן החל הנאשם בהליך גמילה רצוני קודם לארועי העבירה, ועל-פי הנתונים, הליך זה מראה סיכויי הצלחה טובים באופן שהפסקתו עלולה לפגוע בנאשם ובאינטרס הציבור כאחד (ר' בש"פ 8688/04 חסדאי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 163/05 זאדה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 3245/05 משטקוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

9.

בענייננו, נופל העורר למסגרת הכלל ולא למסגרת החריג. הוא לא הראה קודם למעשי העבירה כל נכונות ממשית להשתלב בגמילה, ולא החל בכל הליך ממשי בכוון זה. רצונו להקל על עצמו את תקופת המעצר עד תום ההליכים היא טבעית ומובנת ואינה ראויה לגנאי, אך היא אינה יכולה לשמש עילה לחלופת מעצר לצורך גמילה בהעדר כל צפי אמיתי להליך גמילה מוצלח, מה גם שעל-פי תסקיר שירות המבחן, העורר אינו מראה סימנים של נכונות וכשירות אמיתיים להשתלב בהליך גמילה כזה. אם רצונו של העורר להיגמל הוא כן ואמיתי, והוא מוכן לגייס כוחות לשם כך, הוא יוכל להשתלב בהליך מתאים במסגרת הענישה, אם אמנם יורשע בדין וייגזר עונשו.

10.

בנסיבות אלה, צדקו שתי הערכאות הקודמות בסירובן לבקשה להחיל על העורר חלופת מעצר לצורך גמילה. בעורר מתקיימים כל התנאים למעצר עד תום ההליכים ודינו להיעצר כאמור. אי לכך, הערר בעניינו נדחה.