בש"פ 3245/05 מרק משטקוב נ. מדינת ישראל

א.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת מרוז) מיום 29.3.2005 לדחות ערר על החלטת בית משפט השלום באשדוד (השופט חזק) מיום 24.3.2005, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

ב.על פי כתב האישום, ב-21.2.2005 תקף העורר את אשתו בכך שסטר לה בפניה, בעט ברגלה ודחף אותה. כן בעט ברגלה השמאלית של בתו. ועוד, במועדים שאינם ידועים לתביעה איים העורר על אשתו ובתו כי יהרגן. על פי כתב האישום אירוע זה היה אחד מבין מספר רב של אירועים אלימים בהם תקף העורר את המתלוננות, ואיים עליהן בהיותו תחת השפעת אלכוהול.

כן הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים.

ג.בית משפט השלום קבע כי הרשעתו של העורר בעבירות אלימות בעבר ותסקיר (משלים) של שירות המבחן בו צוין כי קיימת בעיתיות הסובבת סביב צריכת אלכוהול ללא מענה טיפולי, מעידים על מסוכנות ברמה גבוהה. בנוסף קבע בית המשפט, כי מאחר שחלופת המעצר שהוצעה בתמיכת שירות המבחן (מעצר בית בבית אמו) מצויה בעיר בה מתגוררת המתלוננת, אין מקום לשחרור העורר לחלופה זו.

ד.על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע, כי עברו הפלילי של העורר והאירועים נשוא כתב האישום מעידים על מסוכנותו. עוד ציין בית המשפט כי ייתכן שהפתרון במישור המשפחתי יימצא בהליך גמילה, אך מעצר עד תום ההליכים איננו השלב שבו בית המשפט משחרר נאשמים לצורך טיפול, אלא אם החל בהליך לפני מעצרו. ועוד, החלופה שהוצעה בעיר אשדוד, עיר מגוריו של העורר, אין בה כדי להפיג את מסוכנותו של העורר.

ה.בערר נטען, כי היה על בית המשפט להתרשם באופן בלתי אמצעי מחלופת המעצר, וכי החלופה שהוצעה היא ראויה, ויש בה כדי להפיג את מסוכנות העורר. כן מבקש העורר כי ישולב בטיפול גמילה מאלכוהול, על פי תסקיר שירות המבחן.

ו.יצויין כי לעורר, שעלה ארצה ב-1999, הרשעות קודמות בקשר להחזקת סכין, להחזקת סמים לצריכה עצמית ולהריגת בעל חיים (גור כלבים של בתו), ובגדריהן נדון לקנסות, למאסרים על תנאי ואף למאסר בפועל.

ז.(1) בדיון טען בא כוחו של העורר, שכיוון ששורש הרע הוא בטיפה המרה, יש צורך להביא את שולחו לידי טיפול, שאם לא כן ישובו המעשים ויישנו; והרי גם אם יורשע, סופו להשתחרר אחרי זמן לא רב ותשוב קושיה למקומה. לפיכך יש לתמוך בחלופת המעצר.

(2) בא כוח המדינה ציין כי בתסקיר קודם של שירות המבחן הוצבע על מסוכנותו של העורר, וכי ישנה מסוכנות העולה גם מן ההרשעות הקודמות.

ח.לאחר העיון סבורני כי אין מקום להעתר לערר. לא מצאתי, בכל הכבוד, דופי בהחלטותיהם של בתי המשפט הקודמים, שהביאו בחשבון את כלל הנסיבות ולא נענו לחלופה שהוצעה. אכן, יש אמת בטענתו של הסניגור המלומד, שאליה נדרשו גם בתי המשפט ושירות המבחן, באשר לשתיית האלכוהול ותוצאותיה. הפתרון לכך הוא בהליך של טיפול וגמילה, והוא חיוני לעורר. ואולם, אין השלב הנוכחי מתאים לכך; זאת, הן נוכח מסוכנותו המוכחת של העורר לעת הזאת, הן כיוון שהחלופה הנוכחית שהוצעה מצויה בעיר שבה מתגוררות גם רעייתו ובתו המתלוננות; ועוד, כפי שצוין, הליכי גמילה מסמים ומאלכוהול ככלל אין שעתם בשלב המעצר, אלא – בנסיבות חריגות – אם הוחלו לפני כן, ובמקרה דנן, משקיימת מסוכנות ואין חלופה מספקת, אין זה יומם. האם יש בכך מעגל שוטה? לא בהכרח. יש לקוות כי משפטו של העורר לא יארך; ותהא אשר תהא התוצאה, השלב הבא, אם בכלא ואם מחוצה לו, ראוי שיכלול טיפול וגמילה בסיועו ובפיקוחו של שירות המבחן. דברים אלה נאמרים כמובן ללא קביעת מסמרות באשר לענישת העורר, ככל שיורשע. על העורר ליתן אל לבו, כי איכות חייו וחיי סובביו בעתיד תלויה במידה רבה בנכונותו להיגמל מן האלכוהול, ויש לקוות כי יעשה כן.

ט.כאמור, אין בידי להעתר לערר.