בש"פ 3697/07 אברהם בן עזרי נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב- יפו (כב' השופט ד' רוזן ), שדחה ערר על החלטת בית המשפט השלום לעצור את העורר עד תום ההליכים.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לאחר שנמצאו בכיס מעילו סם מסוכן מסוג הירואין במשקל של כ- 22.8 גרם מחולק ל- 39 מנות וכן סם מסוכן מסוג קוקאין מחולק ל- 22 מנות.

3.

לבית משפט השלום, לפניו הונחה בקשת המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים, הוגש ביום 20.2.07 תסקיר מעצר, ממנו עלתה תמונה של אדם המכור מזה שנים רבות לסמים קשים. שירות המבחן המליץ לדחות את הדיון בשבוע על מנת שהעורר ינסה למצוא אדם שיוכל לפקח עליו וללוותו בתהליכים להם הוא נדרש לצורך קבלה להוסטל.

4.

ביום 21.3.07 הגיש שירות המבחן תסקיר מעצר משלים. מתסקיר זה עולה כי

בבדיקת השתן שבוצעה לעורר בהוסטל לשיקום האסיר (להלן:"אשפוזית") נמצאו שרידי סם. שירות המבחן המליץ על דחייה נוספת של הדיון, על מנת לבחון אם העורר יוכל לגייס סכום כסף הנדרש לאשפוזית לצורך תחילת הליך גמילה.

5.

בית משפט השלום (כב' השופטת ה' נאור ) לא ראה ליתן ארכה נוספת. בהחלטתו עמד בית המשפט על הסיכון הנשקף מהעורר, וציין כי החזקת סמים מסוכנים משני סוגים מלמדת, לכאורה, כי לא החזיקם לשימוש עצמי,

אלא למטרות הפצה וסחר. בית המשפט מצא כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב מעצר, זאת לאחר שנתן דעתו לאי התאמתו של העורר לקהילה טיפולית סגורה ודחייתו על ידי ההוסטל המופעל מטעם הרשות לשיקום האסיר. מטעם זה, הורה בית-משפט השלום על מעצרו עד תום ההליכים.

6.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' רוזן ). בית המשפט המחוזי סקר את השתלשלות ההליכים, עמד על עברו הפלילי של העורר, שהורשע בעשרות עבירות פליליות, בקשת מגוונת של נושאים: עבירות אלימות, איומים, רכוש, סמים, קבלת דבר במרמה, והפרת הוראה חוקית. העורר אף ביצע את העבירה המיוחסת לו

כאשר עונש מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו. על יסוד כל אלה הגיע בית המשפט לידי המסקנה כי הליך הגמילה מקומו בשלב העונש ולא בשלב המעצר, וזמנו של שלב זה לא ירחק שכן העורר נתפס בכף, וההליכים צפויים להיות קצרים ביותר. לפיכך החליט לדחות את הערר. מכאן הערר שלפני.

7.

לפני חוזר בא כוחו המלומד של העורר על הבקשה שהעלה בפני הערכאות הקודמות, ואילו המדינה – מצידה – ביקשה להשאיר את ההכרעה שניתנה שם בעינה.

8.

שקלתי את טיעוני הצדדים. כפי שציין בית משפט זה לא אחת, העיתוי הראוי לגמילה הוא, ככלל, שלב ריצוי העונש ולא שלב המעצר (בש"פ 163/05 זאדה נ' מדינת ישראל , לא פורסם; בש"פ 4068/03 אלחרר נ' מדינת ישראל , לא פורסם; בש"פ 3245/05 משטקוב נ' מדינת ישראל , לא פורסם). המקרה שלפנינו אינו מקרה המצדיק חריגה מן הכלל. ראינו כי העורר מכור מזה שנים רבות לסמים קשים. עברו מכביד, ויש להפסיק את המשך פעילותו במסגרת שרשרת ההפצה של הסמים. זהו מקרה מובהק בו אינטרס הציבור גובר, בשלב הדיוני הנוכחי, על שיקולי שיקום, לרבות על רצונו של העורר להשתתף בהליך גמילה כבר בשלב המעצר. אינטרס אחרון זה לא נעלם מעיני הערכאות שדנו בעניינו של העורר, והוא יבוא לביטוי במועד קרוב, עם סיום ההליך הפלילי בעניינו.

סיכומו של דבר, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, ומטעם זה אני דוחה את הערר.