בש"פ 3383/07 אנדריי מחרייב נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן ) בה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

1.

בכתב-אישום שהוגש נגד העורר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו יוחסו לו לא פחות מתשעה אישומים של שוד, גניבה, תקיפה לשם גניבה, ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, התפרצות למקום מגורים, ניסיון גניבת רכב, וכניסה למקום מגורים לפי סעיפים 402(א), 384, 381(א)(2), 403, 406(ב), 413ב(א), 25 ו- 406(א) לחוק העונשין, התשל"ז -1977. על פי הנטען, במספר הזדמנויות, ארב העורר לקשישים שמשכו מזומנים ממכשירי כספומט, תקף אותם ונטל מהם את ארנקיהם – ובהם המזומנים שמשכו –

ונמלט מהמקום. בהזדמנות אחרת, צפה העותר בקשיש שמשך כסף ממכשיר כספומט והתבונן בו על מנת לקלוט את הקוד הסודי למשיכת מזומנים בו עשה הקשיש שימוש. בהמשך, ניסה העורר – ללא הצלחה – למשוך כסף מחשבונו של הקשיש. לבסוף נטען, כי בשתי הזדמנויות אחרות, פרץ העורר לבתים וגנב מהם את ארנקיהם של הדיירים. באחת הפריצות, העורר אף גנב את מפתח הבית ומפתחות כלי רכב וניסה – באמצעות המפתחות שגנב – להניע את רכבם של הדיירים ולגנבו ניסיון זה לא צלח.

2.

בבקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים שהוגשה במקביל להגשת כתב-האישום נטען, כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, וביניהן, הודעות מפורטות של המתלוננים, לרבות הודעה מפורטת של עדת ראייה באחד ממקרי השוד המיוחסים לעורר; הודאת העורר בכל העבירות שיוחסו לו, לרבות ידיעת פרטים מוכמנים; דו"חות שחזור והצבעה שערך העורר בליווי משטרתי; ופרטי לבוש אשר שייכים לעורר וממקמים אותו בזירות בהן בוצעו עבירות.

3.

בפתח הדיון בבקשה, הודיע בא-כוחו של העורר לבית-משפט קמא, כי קיימת הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילת מעצר נגד העורר, ולפיכך, התמקד הדיון בשאלת היתכנותה של חלופת מעצר. בהחלטתו מיום 7.2.07 קבע בית-משפט קמא לאמור: "משקיימת הסכמה בשאלת ראיות לכאורה ועילת מעצר, נראה כי ראוי לבחון בזהירות שחרור המשיב [העורר - ע' פ'] לחלופת מעצר במוסד גמילה מוכר וסגור" (עמ' 2 לפרוטוקול).

4.

תסקיר שירות המבחן עמד על נסיבות חייו הקשות של העורר, ועל עברו הפלילי המורכב, בעיקרו, מעבירות דומות לאלה המיוחסות לעורר בענייננו. צוין, כי בשנת 2002 נידון העורר ל-4 שנות מאסר בפועל ושוחרר שנה לפני ביצוע העבירות הנוכחיות. בנוסף צוין, כי נגד העורר תלויים מספר רב של אישומים משטרתיים הדומים ברובם לאישומים בתיק הנוכחי. שירות המבחן עמד עוד על התמכרותו המתמשכת של העורר לסמים וציין כי התמכרות זו מחזקת את ההתרשמות בדבר הסיכון שבמצבו. בד בבד צוין, כי כשבוע עובר למעצרו של העורר הוא שהה במרכז גמילה אותו עזב בטרם סיים את הטיפול, וכי העורר בצע – עובר למעצרו – את מרבית הבדיקות הנדרשות על ידי מסגרות טיפוליות המפעילות תוכניות גמילה. מתסקיר שירות המבחן עולה עוד, כי לאורך כל שנות התמכרותו, לא הצליח העורר להתמיד בהליכי גמילה בהם החל. העורר הביע רצון להיגמל ולכן שירות המבחן לא ראה מניעה לאפשר לו לערוך את הבדיקות הנדרשות לשם שילובו בהליך מעין זה.

5.

בהחלטתו מיום 21.2.07 הורה בית-משפט קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בהחלטתו עמד בית-משפט קמא על המסוכנות הנשקפת מן העורר, נוכח המעשים המיוחסים לו ועברו הפלילי, והדגיש את העובדה שהעורר ביצע את העבירות בהן הודה תקופה קצרה לאחר שחרורו ממאסר ממושך ובשעה שעונש מאסר מותנה תלוי ועומד נגדו.

בית המשפט נזקק אף לשיקול השיקומי אותו העלה העורר וציין כי נוכח הודאתו של העורר בעבירות שיוחסו לו ההליכים בתיק צפויים להיות קצרים, ולאחריהם, יוכל העורר להתחיל בהליך שיקומי.

6.

מכאן הערר שלפני, בו משיג העורר נגד מעצרו עד תום ההליכים חלף האפשרות לשלבו בחלופת מעצר טיפולית. עוד נטען, כי לא ניתן משקל מספיק לכך שהעורר חשף מיוזמתו עבירות נוספות שביצע.

7.

לא אוכל לקבל את הערר. בית-משפט זה קבע לא פעם, כי העיתוי הראוי לגמילה הוא, על דרך הכלל, שלב ריצוי העונש ולא שלב המעצר (בש"פ 163/05 זאדה נ' מדינת ישראל , לא פורסם; בש"פ 4068/03 אלחרר נ' מדינת ישראל , לא פורסם; בש"פ 3245/05 משטקוב נ' מדינת ישראל , לא פורסם). שחרור לחלופת מעצר לשם טיפול גמילה "יינתן אך ורק במקרים נדירים וחריגים המצדיקים זאת" (בש"פ 8386/05 יבדייב נ' מדינת ישראל , לא פורסם). החריגים הם, ככלל, "מי שכבר החל בהליך גמילה ומעד, או מי שנסיבות התמכרותו, כגון בגיל מאוחר, מצדיקות לנסות זאת" (בש"פ 8796/06 שושנה נ' מדינת ישראל , לא פורסם; בש"פ 8655/06 זועבי נ' מדינת ישראל , לא פורסם). עניינו של העורר אינו נמנה על חריגים אלה. כעולה מנספחי הערר, העורר עזב הליך גמילה בו החל עובר למעצרו וביצע את הבדיקות הנדרשות לצורך השתלבות בהליך טיפולי אחר. בנסיבות אלה, לא ניתן לראות את העורר כמי שהחל בהליך גמילה ו"מעד", ואין גם נסיבות חריגות אחרות שיצדיקו סטייה מן הכלל. זאת, בפרט נוכח מסוכנותו הברורה של העורר הנלמדת מן השורה הארוכה של המעשים המיוחסים לו ואפיונם; מהרשעותיו הקודמות בעבירות פליליות חמורות לרבות שוד מזויין, סמים, אלימות, רכוש, ובריחה ממשמורת; ומביצוע העבירות המיוחסות לו תקופה קצרה לאחר שחרורו ממאסר ממושך ובשעה שעונש מאסר מותנה תלוי ועומד נגדו.

כפי שציין בית המשפט קמא, נוכח הודאתו של העורר בביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב-האישום, ניתן יהיה לסיים את ההליך הפלילי במועד קרוב, ולהתחיל בהליך של גמילה ושיקום. בכך ייצאו נשכרים הן העורר הן החברה.

אשר על כן, הערר נדחה.