בש"פ 8386/05 אברהם יבדייב נ. מדינת ישראל

1.בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' שיף) מיום 8.8.2005, אשר לא נעתר לבקשת העורר להורות על חלופת מעצר בעניינו במוסד לגמילה מסמים, והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

2.העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של החזקת סמים לצריכה עצמית ושלא לצריכה עצמית. לפי עובדות כתב האישום, החזיק העורר בביתו סמים מסוכנים מסוג קוקאין והרואין במשקל של עשרות גרמים, שחלקם נארזו באריזות סגורות וכן שני גושים של חשיש ומאזניים אלקטרוניים המשמשים לשקילת סם.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים והוא הסכים למעצרו במסגרת דיון שהתקיים ביום 12.7.2005. עם זאת, שמר על זכותו להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה, בשל הליכי רישום למעון גמילה ושיקום בהם החל עוד טרם המעצר. ביום 8.8.2005 דן בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר שהגיש העורר, אליה צורפו מסמכים מאת מעון הגמילה "בית חם למכור" בקריית אתא ובהם אישור מיום 25.7.2005 בדבר נכונותו של המעון לקבל את העורר לטיפול גמילה בתנאים שפורטו. בדחותו את הבקשה ציין בית המשפט כי הליך גמילה בשלב המעצר יאושר אך במקרים חריגים שהמקרה הנדון אינו נמנה עמם.

4.מכאן הערר שבפניי.

העורר טוען כי טעה בית משפט קמא בכך שלא ייחס משמעות לעובדה כי פנה אל המעון מתוך כוונה כנה ואמיתית לעבור הליך גמילה וזאת עוד בטרם נעצר בגין האישומים שבנדון. בכך יש לטענתו כדי להצביע על רצונו לבצע שינוי מהותי בחייו, אותו יש לעודד. העורר מוסיף ומציין כי אף שפנה מיוזמתו למעון הגמילה עוד בחודש מאי 2005, התעכבה השלמת התהליך בשל קשייו הכלכליים ובשל הבושה שחש לפנות אל משפחתו לצורך קבלת עזרה כספית. עתה נחלצה משפחתו לעזרתו, ומשכך נוצרה אפשרות כי ישתתף בטיפולי הגמילה ויש לאפשר זאת, בייחוד נוכח העובדה כי השהייה במעון הינה בתנאי "מעצר בית" מלא ללא יציאות, למעט לצורך קבלת טיפול רפואי ולצורך התייצבות בפני בית המשפט ושירות המבחן בליווי איש צוות, וכן נוכח העובדה כי המעון מאושר על ידי משרד הבריאות ומשמש לצורכי חלופת מעצר מזה כארבע שנים.

המשיבה מצידה מבקשת לאמץ את נימוקיו של בית משפט קמא ולדחות את הערר.

5.דין הערר להידחות.

כבר נפסק על ידנו לא אחת כי הליכי טיפול וגמילה מקומם בשלב העונש ולא בשלב המעצר ועל כן, שחרור לחלופת מעצר לשם טיפול גמילה ינתן אך במקרים נדירים וחריגים המצדיקים זאת (ראו: בש"פ 4068/03 אלחרר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 225/99 חושינסקי נ' מדינת ישראל , פ"ד נג (1) 140; בש"פ 11981/04 שפק נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ובש"פ 918/05 יזרייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

במקרה שלפנינו פנה אמנם העורר אל המעון בקרית-אתא לצורך טיפול גמילה עוד טרם ההתרחשויות נשוא כתב-האישום ולכאורה יש בכך כדי להעיד על רצונו הכן להתחיל בטיפול. אולם, נוכח העובדה כי ההליך העיקרי אינו סבוך באופן מיוחד והיקפו מצומצם וכן נוכח העובדה כי ההוכחות בהליך זה צפויות להישמע בעוד כעשרה ימים (25.9.2005), נראה לי כי יש להותיר את שאלת השתלבותו האפשרית של העורר בתהליך גמילה לערכאה הדיונית, אשר תכריע בדבר אם יורשע העורר בעבירות המיוחסות לו. מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה שתלוי ועומד נגד העורר מאסר מותנה בר-הפעלה בן 24 חודשים, אם יורשע באיזה מן העבירות המיוחסות לו בהליך הנוכחי, וזאת בגין הרשעה קודמת בעבירות סמים ובהן עבירה חמורה של סחר בסמים. בנסיבות אלה, נראה לי כי מוטב שלא להסיג את גבולה של הערכאה הדיונית ומן הראוי להותיר בידיה את האפשרות לבחון במכלול את שיקולי הענישה כולם ובהם השיקול השיקומי, אם וכאשר תידרש לגזירת-הדין בפרשה זו.

הערר נדחה.