בש"פ 8690/10 אלון אלמוג נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ד' מגד) מיום 07.10.10, אשר הורתה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.

ביום 01.09.10 הוגש נגד העורר כתב אישום בת"פ 1173-09-10 לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, המייחס לעורר עבירות של שוד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הונאה בכרטיס חיוב וניסיון הונאה בכרטיס חיוב. על פי כתב האישום, נטל העורר מהמתלוננת את תיקה לאחר שהפילה ארצה ובהמשך רכש טובין באמצעות כרטיסי האשראי שהיו בתיק.

2.

עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר לא חלק העורר, אולם נוכח היותו מכור לסמים ביקש כי יערך תסקיר מעצר שיבחן את אפשרות שילובו במסגרת סגורה לגמילה מסמים. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' מגד) נענה לבקשה וביום 07.10.10 התקיים דיון בבית המשפט לאחר שהתקבל תסקיר מעצר, אשר המליץ על בדיקת התאמתו של העורר להליך גמילה בקהילה טיפולית. בתום הדיון החליט בית המשפט כי לנוכח חומרת העבירות המיוחסות לעורר ועברו הפלילי ובשל כך שנסיבות המקרה אינן נכנסות בגדר החריגים לכלל, לפיו העיתוי הראוי להליך גמילה הוא בשלב ריצוי העונש ולא בשלב המעצר, אין מקום לדון בבחינת התאמתו של העורר לטיפול המוצע. לפיכך הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

מכאן הערר שבפני.

3.

ב"כ העורר טוען כי מתקיימים במקרה שלפנינו החריגים שהוכרו בפסיקה לכלל הנזכר לעיל בדבר המועד להליך גמילה. על פי הטענה, העורר החל בהליך גמילה בטרם מעצרו באישפוזית "דרך חיים" ברחובות, שם שהה ארבעה ימים באוגוסט האחרון, אך עזב בשל מעצרו. כמו כן, נטען כי קיים פוטנציאל הצלחה להליך הגמילה לנוכח נכונותו של העורר להשתתף בטיפול והבנתו את החורבן שהתמכרותו לסמים ממיטה על חייו. ב"כ העורר הדגיש כי העורר ניסה בעבר להיגמל מבחינה פיסית מסמים אך מעולם לא עבר הליך גמילה נפשי, ולכן הליך מעין זה עשוי להגדיל משמעותית את סיכויי הצלחתו. כן צוין כי תסקיר המעצר תומך בביצוע הטיפול. עוד ציין ב"כ העורר את נסיבותיו האישיות של העורר: בחור בן 26, אב לילד, שעברו הפלילי כולל רק הרשעה אחת בגינה ריצה חצי שנת מאסר בעבודות שירות. העורר נחשף לעולם הסמים עוד כילד, משאביו היה אף הוא מכור לסמים ומעורב בפלילים.

4.

מנגד טוען ב"כ המשיבה כי יש לדחות את הערר הואיל ועניינו של העורר אינו נופל בגדר החריגים לכלל, לפיו העיתוי הראוי להליך גמילה אינו בשלב המעצר. הוא תומך טענתו בכך שבתסקיר המעצר נקבע כי המוטיבציה של העורר להשתתף בטיפול נובעת בחלקה מעובדת מעצרו, וכי ישנן אינדיקציות לקושי בגמילה לנוכח ניסיונות גמילה כושלים בעבר, לרבות הליך הגמילה באישפוזית ברחובות שנקטע עקב קשייו של העורר להתנקות מסמים. לפיכך סבור ב"כ המשיבה כי סיכוי הצלחת הטיפול נמוך. עוד נטען כי העבירות בוצעו לכאורה כאשר תלויים ועומדים נגד העורר שני כתבי אישום נוספים כמו גם עונש מאסר מותנה מתיק קודם, ובאלה יש כדי להעיד על מסוכנותו.

5.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל. אמנם ככלל, שקילת הליכי טיפול וגמילה מסמים תיעשה בשלב ריצוי העונש ואין מקומה בשלב המעצר. רק במקרים חריגים לאחר בדיקת סיכויי הצלחת הטיפול ושאלת כנות רצונו של הנאשם להיגמל יתאפשר שחרורו לחלופת מעצר לשם הליך גמילה ( בש"פ 8386/05 יבדייב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 14.9.05); בש"פ 163/05 זאדה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 13.1.05)).

המעשים המיוחסים לעורר נושאים עימם חומרה ומעידים על חשש למסוכנות, וודאי משבוצעו כאשר היה העורר נתון למאסר על תנאי בגין הרשעה קודמת ותלויים ועומדים נגדו שני כתבי אישום נוספים. חרף זאת, סבורה אני כי ישנם שיקולים המצדיקים היעתרות לבקשה ושליחת העורר לטיפול גמילה כבר בשלב זה. תסקיר המעצר שנערך בעניינו של העורר תומך בבדיקת התאמתו לטיפול גמילה בקהילה טיפולית. המלצה זו ניתנה מפי אנשי מקצוע ששוחחו עם הנאשם באופן בלתי אמצעי. ברי כי המלצתם היא נתון בעל משקל בבחינת שחרורו של נאשם לחלופת מעצר (בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 29.6.05)). בנוסף, בעבר הכחיש העורר את שימושו בסמים, כך על פי התסקיר, ולכן רואה אני לייחס משקל לכך שבעת האחרונה החל העורר בהליך התבוננות פנימית, גילה תובנה ראשונית ביחס למורכבות התמכרותו ולנזקים שהיא גורמת לחייו וביטא מוטיבציה ראשונית להתגייס לטיפול גמילה משמעותי. זאת, לאחר שבחמש השנים האחרונות נמצא העורר בהליך התדרדרות והתמכרות לסמים קשים. העובדה שהעורר מונע בחלקו מעובדת מעצרו אינה שוללת לטעמי את כנות רצונו להיגמל. כמי שלא ריצה עונשי מאסר בעברו, יתכן שיש בשהייתו במעצר כדי לפקוח את עיניו למקור המצוקה בחייו ולצורך בגמילה. עוד מייחסת אני משקל לכך שהעורר טרם התנסה בטיפול נפשי, נתון העולה מתסקיר המעצר, ויש בו כדי להגביר את פוטנציאל סיכויי הצלחת הטיפול. כמו כן, אין חולק כי העורר החל בטיפול גמילה בטרם מעצרו. אמנם הטיפול הופסק ככל הנראה בשל קשייו להתנקות מן הסמים, אך היה זה בטרם מעצרו, וכנראה בעקבות החדרת סמים למוסד הגמילה על ידי מטופל אחר. לכן סבורני כי עדיין עומד לזכותו של העורר הסיכוי כי ייטיב את דרכיו וישקם את חייו. בהקשר זה יפים דבריו של השופט י' טירקל:

"בית המשפט – שעליו מוטלת עם יתר רשויות אכיפת החוק המשימה להלחם בנגע הקשה של שימוש בסמים – איננו כמין מכשיר אוטומטי, הפולט את פקודת המעצר כאשר הוא מוזן בנתון של עבירות סמים, אלא עליו לשקול ולחזור ולשקול את נסיבות המעשה; את נסיבות העושה ואת החלופות למעצר (ראו: החלטתי בענין בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(4) 702). גם מסיכויי השיקום, אפילו מדובר בעבירה כה חמורה, אל לו להניח ידו" (בש"פ 4185/03 אביטן נ' מדינת ישראל , פס' 3 (לא פורסמה, 14.05.03)).

אכן, אין להקל ראש בחשש מהמסוכנות הנשקפת מן העורר. שירות המבחן מצא כי רמת הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות מצד העורר הינה גבוהה, ורק חלופה טיפולית סגורה ומרוחקת כקהילה טיפולית תוכל אולי לצמצם רמת סיכון זו. התסקיר אמנם נקט בלשון מסויגת, אולם הגיע לכלל מסקנה כי חרף זאת נכון יהיה לבדוק את התאמת העורר לשילוב בקהילה טיפולית. דומני כי החשש ממסוכנותו של העורר אכן ניתנת לאיון על ידי קביעת התנאים המתאימים במסגרתם יישלח העורר למוסד הגמילה, שיהיה מוסד סגור ומרוחק כפי שהומלץ בתסקיר. אציין בהקשר זה, כאמור, כי עברו הפלילי של העורר אינו מכביד וכולל רק הרשעה אחת בגינה נגזר עליו עונש קל יחסית.

מהטעמים שלעיל, מאמצת אני את המלצת תסקיר המעצר ומעניקה לעורר הזדמנות נוספת להיחלץ מהתמכרותו, ובכך תקווה אני כי הציבור בכללו יצא נשכר.

אשר על כן, שירות המבחן יתאם עבור העורר מועד לראיון קבלה בקהילה טיפולית העונה על המלצות התסקיר, ומועד לבדיקות הרפואיות הנדרשות לצורך זה. בהתאם לסיכום הראיון ותוצאות הבדיקות, ידון בית המשפט המחוזי בתנאי שחרורו של העורר לקבלת הטיפול.