בש"פ 8791/10 חגי לוי נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת מ' ברנט) מיום 18.11.2010, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

בכתב האישום יוחסו לעורר עבירות של הריגה, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה בשכרות, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה בקלות ראש אשר גרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם וניזוק רכוש. לפי כתב האישום, ביום 19.5.10, לאחר בילוי עם חברתו, בו שתה משקאות משכרים, נהג העורר ברכב שכור בו נסע יחד עם חברתו, ללא ביטוח וכשהוא פסול מלנהוג. בדמו של העורר נמצא ריכוז אלכוהול העולה על 80 מ"ג/אחוז. מעובדות כתב האישום עולה כי העורר האיץ את נסיעתו לאחר ששוטר סימן לו לעצור. העורר חלף על פני השוטר במהירות של כ- 100 קמ"ש ותוך שהוא עוקף מספר כלי רכב בכביש החד-מסלולי. בעת שביצע את העקיפה ונסע במסלול הנגדי, הבחין העורר ברכב שנסע מולו ובמקום לחזור למסלולו, המשיך בנסיעה מהירה, תוך שניסע לסטות שמאלה כדי למנוע התנגשות, אולם רכבו פגע במכונית שמולו, בו נהגה אשה שהסיעה את בנה הפעוט. מההתנגשות נפצעה חברתו של העורר באיבריה הפנימיים ונפטרה זמן קצר לאחר מכן מפצעיה. נוסעי הרכב השני נפצעו קל ולעורר נגרמו שברים באפו. שני כלי הרכב ניזוקו קשות.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה ועילת מעצר ולצורך בחינת חלופת מעצר, הורה על הכנת תסקיר מעצר, שבחן את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר בבית סבתו, אך שלל אותה. בהמשך נענה בית המשפט לבחינת חלופת מעצר נוספת והורה על הכנת תסקיר לצורך כך. שירות המבחן שלל אף אפשרות זו, וזאת בין היתר לאור קביעתו כי מצבו הנפשי של העורר מצריך השגחה מיוחדת. חלופה שלישית שהציע העורר בקהילת "רטורנו" לגמילה מסמים, נבחנה אף היא על-ידי שירות המבחן שהמליץ בתסקירו לאפשר לעורר לצאת לראיון ראשוני בקהילה. בתסקירים משלימים הביע שירות המבחן את ספקותיו באשר להתאמת העורר למסגרת זו, וזאת למרות שהקהילה החליטה לאחר שעבר העורר את הליך הקבלה, לאפשר את השתלבותו בה.

בהתאם לחוות-דעתו של שירות המבחן, ובכללה התייחסותו למסוכנותו של העורר לעצמו, בשל חוסר יציבותו הנפשית המצריכה פיקוח אינטנסיבי וצמוד, לצד התייחסותו לכך שהעורר לא הביע רצון לעבור הליך טיפולי כלשהוא – קבע בית המשפט כי לא הוצעה חלופת מעצר שתוכל לאיין את מסוכנותו של העורר. בית המשפט קבע כי מסוכנות זו נלמדת בראש ובראשונה מן העבירות החמורות המיוחסות לעורר, אך גם מעברו הפלילי. עוד הודגש כי מתסקירי שירות המבחן עולה שלא מדובר במי שמכור לסמים או לאלכוהול, אלא במי שמבקש להשתחרר למוסד גמילה על מנת להשתחרר ממעצרו, ומשכך לא מתקיים אחד התנאים לחריגה מן ההלכה בדבר שחרור לחלופת מעצר לצרכי גמילה רק במקרים חריגים.

4.

על החלטה זו הוגש הערר שלפני. ב"כ העורר טען כי טעה בית משפט משקבע כנקודת מוצא שהעורר אינו מכור. בהקשר זה הפנה ב"כ העורר למכתב מעובדת סוציאלית מהיחידה לטיפול בהתמכרויות בעיריית רחובות, בו התייחסה לפניית העורר מיוזמתו לטיפול בשנת 2004 ופירטה את נסיון הטיפול שהופסק. כן הפנה ב"כ העורר להסכמת קהילת "רטורנו" לשילובו בה ולהרשעתו בעבר בגין עבירת סם – כל אלה מלמדים, לטענתו, כי לא ניתן לשלול את התמכרותו של העורר לסמים או לאלכוהול. עוד ציין ב"כ העורר כי אף שירות המבחן הביע רק ספקות בדבר התאמתו לטיפול ולא שלל אפשרות זו. בנוסף, נטען כי שגה בית המשפט משלא נתן משקל מספיק לכך שהעורר נתון לראשונה בחייו למעצר ממושך, הנפרש כבר על פני 7 חודשים בטרם החל משפטו, לרקע המשפחתי הקשה ממנו הגיע העורר, ולכך שמי שמצאה את מותה בתאונת הדרכים היתה חברתו לחיים, לה עמד להינשא. כן נטען שעברו הפלילי של העורר אינו מכביד ושב-5 השנים האחרונות לא ביצע העורר עבירות נוספות וכי לא ניתן לכך ולאופיו של עבר זה, משקל ראוי. עוד נטען כי בענייננו אין חשש לשיבוש הליכי משפט. לתמיכה בטענתו זו הפנה ב"כ העורר להתנהגות העורר ב-3 הפעמים בהן הותר לו לצאת ממעצרו לצורך הליכי הקבלה בקהילת "רטורנו", המלמדת כי הצדיק את האמון שניתן בו. לבסוף, ב"כ העורר הפנה למקרים אחרים בהם שוחרר הנאשם לצרכי גמילה, וטען כי מקרה זה אינו שונה מהם.

5.

ב"כ המאשימה טענה כי אין לקבל את הערר. ראשית, נטען למסוכנותו של העורר והקושי שלו לכבד את החוק, כפי שעולה הן מכתב האישום החמור והן מעברו הפלילי ובכללו עבירות איומים, אלימות, רכוש, סמים לשימוש עצמי ו-4 עבירות של הפרת הוראה חוקית; וכן מעברו התעבורתי הכולל בין היתר הרשעות בנהיגה בשכרות, הרשעה של נהיגה באור אדום, אי ציות לשוטר, וכל זאת בתקופה קצרה יחסית שכן קיבל את רשיונו רק בשנת 2004. מעבר לכך נטען כי משלושת תסקירי שירות המבחן שהתייחסו לחלופת המעצר בקהילת "רטורנו", עולה כי אין כל אינדיקציה לכך שהעורר סובל מהתמכרות כלשהי ומשכך מדובר בנסיון להשתמש בקהילת "רטורנו" כחלופת מעצר ולא לשם תהליך גמילה לו נועדה קהילה זו. לאור זאת נטען כי במקרה זה, בו מלכתחילה שליחה למסגרת של גמילה בשלב המעצר נעשית במקרים חריגים בלבד – אין מקום לסטות מהמלצות שירות המבחן. כן נטען כי אין ללמוד מהעובדה כי קהילת "רטורנו" הסכימה לקבל את העורר שכן שיקוליה שונים מאלו של בית המשפט וכלל לא ברור האם מי שהסכים לקבלו היה מודע לכך שהיה בעבר נסיון טיפול שהעורר לא עמד בו.

6.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטות בית משפט קמא ובתסקירי שירות המבחן, ולאחר לבטים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

אכן, כפי שציין בית משפט קמא, הכלל הוא כי מקומם של הליכי טיפול וגמילה הוא בשלב ביצוע העונש ולא בשלב המעצר וכי רק במקרים חריגים, התלויים במסוכנות הנאשם, בסיכויי הצלחת הטיפול ובשאלת כנות רצונו של הנאשם להיגמל – יתאפשר שחרורו לחלופת מעצר לשם הליך גמילה (בש"פ 3418/10 עוזרי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 9.5.10); בש"פ 8386/05 יבדייב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 14.9.05)). יחד עם זאת, סבורני כי שיקולים שונים מצדיקים את שליחתו של העורר לחלופת מעצר במוסד גמילה.

ראשית, הגם שלא יכול להיות חולק בדבר המסוכנות הנלמדת ממעשיו של העורר, שהובילו למותה של חברתו ולפגיעה בנהגת שנסעה מולו ובבנה הפעוט, ונתמכת אף בעברו הפלילי של העורר – הרי שנראה כי מסוכנות זו ניתנת לאיון אם יימצא העורר בחלופת המעצר הנבחנת – קהילת "רטורנו". מסקנה זו נתמכת בין היתר בקביעת שירות המבחן, שעל אף הסתייגויותיו העריך כי מסגרת טיפולית סגורה תאפשר פיקוח צמוד. כן יש להעיר כי הגם שאין להמעיט במשקלו של עברו הפלילי כאינדיקטור למסוכונותו של העורר – יש לתת משקל גם לכך שחלק מהעבירות בהן הורשע בוצעו בעת היותו קטין וכן לכך שהרשעותיו האחרונות נוגעות לעבירות שביצע לפני מספר שנים – וגם בכך יש כדי להפחית ממסוכנותו.

באשר לסיכויי הטיפול – אכן, שירות המבחן הטיל ספק ביכולתו של העורר להתמסר לטיפול אינטנסיבי כמו זה הנדרש ממטופלים בקהילת "רטורנו", ומקביעת בית משפט קמא אף עלו ספקות בדבר התמכרותו של העורר. כך גם לא נעלמה מעיני הטענה כי העובדה שהעורר החל בעבר טיפול גמילה מגראס אך לא סיים אותו, כפי שעולה ממכתב היחידה לטיפול בהתמכרויות בעיריית רחובות – יכולה להצביע על סיכויי הצלחה נמוכים. אולם אל מול כל אלה

ניצבת העובדה שגורמי המקצוע האמונים על קבלת המטופלים לקהילת "רטורנו", סברו לאחר שעבר העורר ועדת קבלה, בדיקות רפואיות וראיון פסיכיאטרי – כי הוא מתאים להשתלב בקהילה הטיפולית. לאחר הליך קבלה זה, חזקה על גורמי המקצוע בקהילה כי לא היו מקבלים את העורר לטיפול ממושך בן מספר חודשים, אילולא סברו כי הוא אכן נזקק להליך גמילה ובעל נכונות להתמסר לו. כן יש לציין את הערכת גורמי המקצוע בקהילת "רטורנו" בדבר מצוקתו הרגשית של העורר ואת התייחסות שירות המבחן לקשיים אלה, על אף הסתייגויותיו, בקובעו כי מסגרת טיפולית סגורה תאפשר תמיכה וראשית עיבודה של טראומת התאונה והשלכותיה.

באשר לכנות רצונו של העורר, סבורני כי אף אם רצונו של העורר להשתלב בקהילה נובע בחלקו מהבנתו כי לא תימצא חלופת מעצר מתאימה אחרת, אין בכך כדי לפגום בכנות כוונתו ורצונו להיגמל (ראו: ב ש''פ 8690/10 אלמוג נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 5.12.10).

נוסף לכל אלה, יש להתייחס לנסיבותיו האישיות של העורר שכן כפי שנקבע בעבר, בבואו של בית המשפט להילחם בנגע הקשה של שימוש בסמים – "איננו כמין מכשיר אוטומטי, הפולט את פקודת המעצר כאשר הוא מוזן בנתון של עבירות סמים", אלא עליו לשקול את נסיבות המקרה הקונקרטי שלפניו (בש"פ 4185/03 אביטן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 14.05.03)). בענייננו, יש מקום להתייחס לטראומה הקשה שהיוותה תאונת הדרכים עבור העורר, שגרם, לפי המיוחס לו, במו ידיו למותה של בת זוגתו. כן יש מקום להתייחס לרקע המשפחתי הקשה של העורר, ובכללו התמכרותם של שני הוריו לסמים, שבמקרה של אביו אף הובילה למותו ממנת יתר. רקע זה והשלכותיו הקשות עולים הן מתסקירי המעצר בענייננו והן ממכתב היחידה לטיפול בהתמכרויות בעיריית רחובות.

לאור כל האמור, אני סבורה כי יש מקום אפשר לעורר להתחיל בהליך הגמילה בקהילת "רטורנו", שהסכימה לקבלו לשורותיה לשם הליך טיפולי. ככל שהעורר יצדיק את האמון שניתן בו על-ידי גורמי המקצוע בקהילה ועל ידי בית המשפט, ויסיים את חודשי הטיפול על שלביו השונים, קיים סיכוי כי יהיה בשליחתו לחלופה זו פתח להטבת דרכיו של העורר ושיקום חייו. בכך ייטב לא רק לעורר, אלא לחברה כולה.

הערר איפוא מתקבל. כפי שצוין בתסקירו של שירות המבחן מיום 31.10.10, יש מקום לחזור ולהבהיר לעורר כי מדובר בהליך טיפולי ממושך המתפרש על פני 7 חודשים, וכי לשם הצלחתו דרושה מחוייבותו הכנה. הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי לשם קביעת תנאי שחרורו של העורר לחלופת המעצר בקהילת "רטורנו".