בש"פ 9293/10 סמי איסקוב נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעמ"ת 4008-12-10 (כבוד השופט א' טובי ), לפיה אושרה החלטת בית משפט השלום בעכו מיום 29.11.2010 (מ"ת 39308-09-10 מפי כבוד סגן הנשיא מ' אלטר ) לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, תוך דחיית בקשתו לשלבו בהליך גמילה.

טענתו העיקרית של המבקש בערר בפני בית המשפט המחוזי היא שלא התגבשה נגדו עילת מעצר. כתב האישום שהוגש נגדו מייחס לו התפרצות למקום תפילה לשם ביצוע עבירה והפרת הוראה חוקית. צוין בכתב האישום כי העורר התפרץ לבית כנסת, יחד עם אחר, והשניים גנבו שקיות וארגזים המכילים בקבוקי שתייה. בהחלטתו, הדגיש בית המשפט המחוזי כי עבירת רכוש אינה מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית, "ולכן יש לבדוק כל מקרה לנסיבותיו. נקבע בפסיקה, כי עבירות אלה אינן חסינות ממעצר ומקום שעבירת הרכוש נעשית באופן שיטתי, בהיקף ניכר או תוך התארגנות של מספר עבריינים, ואגב תחכום, היא עלולה לפי מהותה ונסיבות ביצועה לסכן את ביטחון הציבור ולהעמיד עילת מעצר". עוד צוינו בהחלטה הרשעותיו הרבות של העורר בתחומי עבירות הרכוש והסמים. מכאן, נדחתה על ידי שתי ערכאות קמא חלופת המעצר בדמות טיפול גמילה במסגרת המעצר. אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה נגד העורר.

2.

לאחר עיון בחומר, החלטתי לקבל את הערר. אכן, הלכה היא כי רק במקרים חריגים יתאפשר שחרורו של נאשם לחלופת מעצר לשם הליך גמילה (וראו למשל בש"פ 8791/10 לוי נ' מדינת ישראל מתאריך 20.12.2010, מפי השופטת ע' ארבל ) ונכון הוא שקיימים במקרה דנא פנים לכאן ולכאן. מחד גיסא, מסוף חודש אוגוסט עד לאמצע חודש ספטמבר השנה היה העורר מצוי בתהליך גמילה. מאידך גיסא, העורר עזב את הטיפול, כך עולה, משום שבעיות בריאותיות מנעו את המשך הליך קליטתו ושירות המבחן ציין בתסקיר המעצר עבור בית משפט השלום כי הלה מתקשה לגייס כוחות לצורך שיקום חייו.

תמונה מורכבת זו אמורה הייתה להטות את הכף נגד קבלת הערר. העורר חיפש טיפול, הלכה למעשה, אך המהלך לא הניב פרי. החלטה בבקשה להארכת מעצר דורשת איזון בין שלושה מרכיבים – קיומן של ראיות לכאורה, התגבשות עילת מעצר וקיומה של חלופה. לא ניתן להורות על מעצר בהיעדרם של שני המרכיבים הראשונים. ברם, אף בהתקיימם – יש לבדוק את עוצמתם וחוזקם של שני המרכיבים הראשונים למול החלופה שהוצעה. כאן, עילת המעצר קיימת אך בצורה גבולית. זאת, על רקע המעשה המיוחס לעורר בכתב האישום. כפי שצוין בהחלטות הקודמות, בדרך כלל מעשה כגון דא – גם אם הוכח לכאורה – לא יוביל למעצר נאשם עד תום ההליכים. לפיכך, יש לתור ביתר שאת אחר חלופה, כמצוות המחוקק. בהקשר זה יצוין כי על פי החומר שהוגש בפניי, כתב האישום והבקשה למעצר אינם מפרטים מהו טיב העבירה של הפרת הוראה חוקית. יתר על כן, על פי תסקיר המעצר שהוגש לבית משפט השלום, האריך שירות המבחן כי בשלב זה העורר מביע "רצון כן לעבור טיפול גמילה מלאה מסמים".

בהינתן כל אלה, הכף נוטה לקבלת הבקשה. הסנגורית המלומדת הציגה בפני בית המשפט את נכונותה של הקהילה הטיפולית "מלכישוע" לקלוט את העורר בשלב זה. כמו כן, על פי הנטען, המגבלה הרפואית שהפריעה להמשך הטיפול בעורר הוסרה.

3.

הערר מתקבל. התיק יוחזר לבית משפט השלום לשם קביעת דיון בהקדם בדבר מנגנון השחרור ותנאיו. נדמה שיש להקפיד בתנאים, ובכלל זה מעקב אחר קליטת העורר בקהילה הטיפולית.